קמתי היום ברבע ל10 שזה דיי מוקדם מבדרך כלל אבל הייתה לי הרגשה שהתעוררתי מאוחר.. בהתחלה הכל היה בסדר כמו כל יום רגיל, הדלקתי טלוויזיה והלכתי להכין לאחי ארוחת בוקר כי הוא לא יכין לעצמו לבד הוא יעדיף לרעוב למוות הילד הזה-.-
אחרי זה אבא שלי ואח שלי הלכו לבריכה ונשאר לי בית לבד כרגיל.
משום מה אני תמיד שמחה שאני לבד אבל אחר כך אני מתחילה להשתגע משעמום ואני עוברת את זה כמעט כל יום אבל לא לומדת לקח>.>, מה הבעיה שלי להתארגן וללכת איתם לבריכה? אני יודעת שאני אהנה אבל בכל זאת אני לא עושה את זה מתוך עצלנות ואז אני מתעצבנת על עצמי.
קיצור החופש שלי חרא ואני לא מנצלת אותו כמו שצריך>:
ואין לי יותר אנשים חשובים בחיים, אני נשארתי לבד עם עצמי בשקט בתוך בית ריק מלאה בעצב;;
אני לא יודעת איך לצאת מזה..אני לא יודעת איך יהיה לי כוח בכלל ללכת לבצפר ולסבול את כל האנשים המגעילים שם כל בוקר מחדש=/
אני אבודה
אפילו אנשים נורמלים לדבר איתם אני לא מוצאת, אני לא מצליחה לצאת מהמעגל של השמחה -> שיעמום -> דיכאון ->
זה חוזר על עצמו כל פעם מחדש וזה מטריף אותי! כאילו זה מתוכנן מראש על ידי מישהו ם:
אני מקווה שלפחות השנה יהיה טוב יותר, אבל אני יודעת שאני לא יכולה לצפות מדברים שיקרו אני צריכה לעשות משהו בעצמי=/ אני עצלנית מדי בשביל להמשיך לחיות>:
אם היה מישהו בחיים שלי שהיה אוהב אותי זה היה עוזר קצת.
זאת זזתי
להת'
♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Death Life