לוחמת האור

משום מה, כל זה לא עובר, אני יודעת שזה יכול להשתנות זה כבר קרה ולא פעם. אך התחושה הזו בא לה ולא רוצה ללכת, אני יודעת ומבינה שככה זה וזה ברור לי, אבל אני לא רוצה להרוס ולא לפגוע באף אחד. לא רוצה להגיד לו לא,לא רוצה לגרום לו להרגיש שניפצתי משהו כל כך גדול.

אני יודעת ומרגישה שגם "אתה"  מרגיש כך, אבל כמו שאמרתי כל זה יהרוס וישמיד ערים שלמות שלקח לי כל כך הרבה זמן לבנות, נכון הפחד עוצר אותי, שמא אני יעשה טעות, ויחריב את הדבר הזה שיש בידי, איך אוכל להמשיך לחיות כך,

האם "אתה" תגרום לדברים לחזור לקדמותם?

האם "אתה" זה שיעזור לי להרים את עצמי על הרגליים?

לא מרגיש לי נכון לעשות זאת "לך".

אני לא אדם רע ולא מתמלאת שמחה מעצב של אנשים, זה קרה ואין איך להשיב את הגלגל אחרונה (לא שאני רוצה) אבל אני חייבת להתמודד ולא לתת לעצמי להיות עיוורת, אני בטוחה במאה אחוז ש"אתה" עכשיו אומר לעצמך, שאני נכנעת לקלישאות החיים, אבל לא, אני לא, אני לא לבד בעולם הזה ואני לא יכולה להיות אנוכית כלפיו, הוא היה יותר מידי טוב אליי.

תסלח לי על כך, אבל אני מבינה שגם "לך" יש חיים, ומלאים בסביבה אדירה ותאחז בזה, בעצם מי אני שאומר "לך" מה לעשות... אני רק מקווה ש"אתה" לא כועס, לא רוצה שתהיה מאוכזב ממני...

סליחה!