לוחמת האור

גיץ קטנטן וכל הארץ הזו עולה באש. יופי הצפון פשוט נמחק בעשרים וארבע שעות, והמין אנושי פשוט חסר אונים, עושים כל מה שאפשר ושום דבר לא משתנה. עצוב לי שהטבע שלנו הולך לאיבוד, נמחק מול עיינינו במהירות האור.

נכון שאנחנו מודעים יותר ויותר לכדור הקטן שלנו עם זאת זה לא מספיק, מעבר למודעות אנחנו צריכים גם ליישם ולשמור על הטבע שלנו ועל הכדור הקטן שלנו שמאותת לנו רבות לאחרונה כי הוא סובל, לא טוב לו עם כל מה שאנחנו עושים. הוא זועק שאנחנו נפסיק ובמקום להפסיק אנחנו רק ממשיכים לייצר דברים שאי אפשר למחר ממשיכים לזרוק אשפה על הרצפה ואני שואלת את עצמי למה? למה לעשות את כל זה למקום היחיד שלנו בכל יקום הזה, המקום היחיד שהוא הבית שלנו באמת שלנו. אולי החוסר הבנה למשמעות של הדברים שאנחנו עושים לכדור הקטן שלנו, מה יהיו ההשלכות לכל הנזק הזה. אנחנו לא ילדים שאינם מסוגלים להבין, אנחנו במקום שאנחנו הרבה יותר נבונים והרבה יותר פתוחים ומודעים מאי פעם למה שקורה סביבנו, ובכל זאת אנחנו בוחרים להתעלם מהצעקות של הכדור הקטן ופשוט לייסר אותו בכאבים נוראיים.

תחשבו על זה, תחשבו שאין לנו מקום אחר.

תשמרו על הכדור הקטן שלנו.

שיהיה לכם סוף שבוע רגוע ומלא גשם.