חג פורים הולך ומתקרב. אם תשאלו אותי איזה חג הילדים הכי אוהבים, זה ללא ספק חג הפורים. אני בטוח שאם היו שואלים את הילדים, הם היו מעדיפים לעשות החלפות עם חג אחר: שחג הפורים יימשך שבוע וחג פסח נניח יימשך יומיים.
אם לא מספיק החג עצמו, התחפושות ומשלוחי המנות עם הממתקים, כשאני הייתי בבית הספר היסודי היה לנו בד"כ ביום שלפני פורים "יום המורה". זה היה יום של הפנינג, הפעלות ומשחקים וכולם הגיעו מחופשים כולל המורים. יום שבו התהפכו היוצרות. מי שעשה את ההפעלות היו התלמידים (תלמידי כיתות ז` ו-ח` בד"כ) והמורים רק השתתפו. אותו יום היה מתחיל גם בד"כ בכיתה כשגם שם אחד התלמידים או מספר תלמידים ניהלו את השיעור בכיתה והמורה ישב כמו תלמיד בכיתה.
כל הילדים אהבו את היום הזה. אני בטוח שהנוכחות בו היתה כמעט של 100. אף ילד לא רצה לפספס את היום הזה. תוסיפו לזה את ההליכה אח"כ בצהרים ברחוב ובעיר מחופשים וביום שאחרי אז בכלל בתור ילדים היינו בעננים. בד"כ פורים היה גשום וזה קצת עיצבן, אבל אנחנו הילדים היינו כה מאושרים בחג הזה, שזה לא ממש הטריד והפריע לנו יותר מדי.
בילדותי שלטו, לפחות בקרב הבנים, התחפושות של: קאובוי, שוטר, אינדיאני זורו וטיפה מאוחר יותר נינג`ה. כשגדלנו היינו מתחפשים לפאנקיסטים וצבענו את השיער עם ספריי צבע. הילדות התחפשו למלכת אסתר, פיה, נסיכה, כלה, חיפושית, דבורה וחתולה.
תמיד היה את האחד בכיתה שהתחפש באופן יצירתי ומושקע, נניח "מר עיתון". כולו הולבש בגזירי עיתונים ובגדיו היו מקושטים בכותרתו העיתונים. בכל מקרה המהות של התחפושות היו אילתורים ביתיים. וזה לדעתי היה חלק מהקסם והכיף.
היום לעומת זאת אתה הולך לחנות וקונה תחפושת קומפלט ב- 100 ש"ח (או אולי אפילו יותר) + כל האביזרים והאקססוריז הנילווים. לטעמי זה קצת מוציא את החן והקסם של העניין.
היום אתה קונה חליפה של דב, פיל או כל חיה אחרת, ולא צריך לעשות כלום. הילד נכנס לתוכה סוגר את הריצ` רץ` והופ הוא מחופש. פעם להתחפש היה פרוייקט שנמשך שעה לפחות והוסיף כיף והתרגשות לעניין.
גם לא היה צריך להוציא כסף רב על תחפושת. תחפושת לקאובוי נניח היתה מאולתרת לחלוטין. חולצה משובצת לקחנו מסבא, חגורה מאבא, מטפחת מאמא וכובע מרופט מהסבא השני. לעיתים היו מוסיפים לנו שפם מכלי האיפור של אמא. במקסימום מה שהיינו קונים זה נרתיק לאקדח ואקדח (אם לא נשאר משנים קודמות שגם התחפשנו בהן לקאובוי ), קפצונים, פיקות, סמל כוכב מפלסטיק (לשים על החולצה ) ולעיתים מגפיים. זהו.
כמובן היה מצעד ותהלוכה ספונטנית ולא מאורגנת במיוחד למחרת בעיר כשכולם הלכו בה. לא קראו לזה עדלאידה ולא הפכו את זה למסחרי מדי. זה היה פשוט, אמיתי וכייפי.
זה היה פעם. היום זה כבר משהו אחר.
בכל מקרה שיהיה לכולם פורים שמח ולכל הילדים אחלה של חג!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
