לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

medinabeblog

דעות ניתוחים וטיפים בענייני היום אקטואליה ספורט כלכלה צרכנות ומה שבא לי


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

החוצפה של רשת "קו או שופ"


לצערנו הציבור לא תמיד מודע לזכויותיו. בתחום הצרכנות בארץ למרות שיפור מסוים המצב עדיין לא טוב וחברות וגופים ינסו לנצל את זה לטובתם. הם ינסו להציג מהלכים שהם עושים כלגיטימיים אולי אף בהסתמך על היגיון מסוים, גם אם זה לא רק לא לגיטימי, אלא אף לא חוקי.

 

 

הגדילה לעשות רשת השיווק "קו-אופ שופ". ביוזמה שאני לא יודע מי עומד מאחוריה - אם זאת הנחיה מלמעלה מההנהלה, או יוזמה של מנהל הסניף המקומי - הרשת שמה מודעות מעל הקופות שלכאורה מיידעת את הלקוחות בעניין המחירים.

 

ובמה הדברים אמורים?

 

כמו שאתם יודעים בתחילת השבוע עלה המע"מ ב-1% מ- 16% ל- 17%. עלייה שכזאת מהווה מעמסה תפעולית על רשתות השיווק ומצריך אותן לשנות את כל המחירים המוטבעים על המוצרים (אלא אם כן הן מוכנות לספוג את העלייה הזאת לזמן מה).

 

מכיוון שזה לא פשוט לרשתות (למרות שזה לא צריך לעניין אותנו בתור צרכנים) וייתכן ויהיו מוצרים שהם לא יספיקו להטביע את המחירים המעודכנים עליהם או שיתפקששו כמה (או הרבה) מוצרים, שמה הרשת את המודעה הבאה מעל הקופות:

 



 

זאת אחת ממודעות הצרכנות מהחצופות שראיתי! לא רק שהיא נוגדת את החוק, הם כותבים בסוף המודעה, במשפט מודגש, משהו שהוא בדיוק הפוך לחוק. זאת הטעיה! החוק אומר במפורש שהמחיר הקובע הוא המחיר המוטבע על המוצר והם במודעה כותבים: "לתשומת ליבכם, המחיר בקופה הוא המחיר הקובע בקנייה כחוק". פשוט לא להאמין ! אין גבול לחוצפה.

 

הנה לשון החוק מתוך חוק הגנת הצרכן בסעיף שעוסק בסימון המחירים והמחיר הקובע. שימו לב לסעיף ד` שבסוגרים (הדגשתי אותו):

 

17ב.  חובת הצגת מחיר על טובין והמחיר המחייב (תיקון: תשס"ב)

(א)  עוסק המציע, המציג או המוכר טובין לצרכן יציג על גביהם או על גבי אריזתם את מחירם הכולל.

(ב)  הצגת המחיר כאמור בסעיף קטן (א) תהיה -

(1)  של המחיר הכולל בלבד, ורק במטבע ישראלי;

(2)  במקום הנראה לעין, בספרות ברורות וקריאות.

(ג)  הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו גם על טובין המוצגים על ידי עוסק לראווה בכל דרך שהיא, באופן הנותן יסוד להניח שהטובין, או טובין הדומים להם, מוצעים על ידיו לצרכן למכירה.

(ד)  המחיר המחייב של טובין יהיה המחיר שהוצג עליהם בהתאם להוראות סעיף זה, אף אם מחירם בקופה גבוה מהמחיר האמור.

(ה)  השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע סוגי טובין שלגביהם תהיה חובה להציג, נוסף על המחיר הכולל או במקומו, את המחיר ליחידת מידה, משקל או נפח, הכל כפי שיקבע.

 

 

אתם מבינים? רשת קו-אופ לא רק מנצלת את חוסר הידיעה של החוק, אלא כותבת שמה שהם עושים זה בהתאם לחוק וגם מסבירה לכם לכאורה את ההיגיון מאחורי העניין שתשתכנעו - קשה להם לעדכן את המחירים על כל המוצרים (באמת מסכנים: אוי אוי אוי....תביאו לי טישו לנגד את הדמעות) ולכן המחיר שבמחשב הוא הקובע. אז נכון שבמחשב הרבה יותר קל ומהיר לעדכן את כל המחירים במכה אחת, אבל זה לא צריך לעניין אותנו ובטח לא מתיר לרשת השיווק לעבור על החוק באופן גס וגם לשקר שזה "בהתאם לחוק".

 

חוצפה!

 

אני אעביר את המקרה הזה למשרד התמ"ת ו/או אמון הציבור ו/או המועצה לצרכנות.

 

ולכם - העצה התמידית שלי נשמרת: שמרו על זכויותיכם ועל ארנקכם. זה ג`ונגל צרכני שם בחוץ....

נכתב על ידי tal90 , 6/9/2012 09:36   בקטגוריות ביקורת  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



10 רעות חולות ב"תרבות" הנהיגה הישראלית


במדינה שלנו קצב החיים והאינטנסיביות הוא מהגבוהים בעולם, כולם תמיד לחוצים ועצבניים. הסיבות הן רבות: הכלכלה, האיום האירני, הביטחון האישי, החינוך הקלוקל, הרווחה הקורסת ועוד מריעין ובישין אחרים. ולאן כל זה מתנקז? לכביש הישראלי.  שם הצירוף של כל הדברים שציינתי לעיל הופך לקטלני במיוחד. התוצאות ידועות לכולנו: אלפי (או עשרות אלפי תאונות) אלפי נפגעים ומאות הרוגים בכל שנה. ניסיתי לקבץ כאן חלק מהדברים המעצבנים במיוחד שבהם אנו נתקלים בכבישים. לא צריך לציין כמובן שרובם מעבר להיותם מעצבנים גם מסוכנים וקטלניים.

 

  1. "השמאלנים" – החבר`ה האלו לא הפנימו שמפלגות השמאל כבר פשטו את הרגל, אבל הם את השמאל לא עוזבים. את הנתיב השמאלי אני מתכוון אם לא הבנתם. מישהו שכח להגיד להם שהנתיב הזה הוא רק לשם עקיפה אך הם החליטו להתנחל בו. אם זה לא מספיק הם גם מזדחלים בו על 80 קמ"ש ומעלה. רובם המכריע גם כשעוקפים אותם ומפנים לעברם מבט זועם, לא מבינים מה רוצים מהם. כבר יצא לי לא אחת לנסוע בנתיב הכי ימני בכביש בו 3 נתיבים לכל כיוון ועקפתי את כל הרכבים שנסעו בנתיבים השמאליים לי וגם לא במהירות גבוהה 90-95 קמ"ש. אתם שם בשמאל מה נהיה איתכם? אולי תחזרו לנתיבים הימניים?
  2. "המתבלבלים" – החבר`ה האלה נוסעים כבר שנים על גבי שנים, יום יום, באותו הכביש אך לא בזין שלהם להמתין בתור בפקק. הם עוקפים את הפקק ומשתחלים ומנסים להשתלב, בכוח בד"כ, לקראת הסוף (במיוחד כשיש נתיב לפניה ימינה או שמאלה). אם במקרה יתפוס אותם שוטר הם יגידו לו: "לא ידעתי שאין מהנתיב הזה פניה", או "התבלבלתי". איכשהו מדי פעם השוטרים ישתכנעו מהתירוץ הזה, אבל גם אם הם יתנו לו דו"ח למחרת הוא יעשה בדיוק אותו דבר. טוב מה אתם רוצים ממנו? הוא חדש כאן, הוא לא מכיר את הכביש.....
  3. "הקשישים הנועזים" – מדובר בקבוצה של קשישים בסביבות גיל 70 פלוס מינוס, שלעת זיקנה החליטו להיות נועזים. בד"כ הסיטואציה תהיה כזאת: אתה תיסע לתומך בעיר, תתקרב לצומת ויהיה לך אור ירוק. לפתע איזה סבא`לה חביב יחליט דווקא עכשיו לצאת למשימת התאבדות. הוא יחצה את מעבר החצייה או הכביש באור אדום או במקום אסור, עם מקל ההליכה שלו ובאלכסון. הוא ידדה באיטיות מפחידה לעבר השני של המדרכה. אתה תצפצף והוא כמובן מההלם לא רק שלא מגביר את המהירות אלא קופא במקומו. ואני שואל: הלו סבא`לה מה קורה? לאן אתה ממהר בדיוק שאתה חוצה באדום? התור שלך הוא רק ב- 11:00 ועכשיו רק שבע וחצי. אל תדאג, אתה תספיק להגיע לרופא במרפאה בזמן. הרי אם יגיע נהג שלא כל כך ישים לב אליך, אתה לא תוכל להרים את המקל לקפץ בקלילות ולרוץ במהרה לצד השני של המדרכה, לא? או שאתה רוצה פשוט לקצר הליכים ובמקום להגיע לקופת חולים אתה מעדיף להגיע ישירות לחדר מיון??
  4. "המאותת הניצחי" – הוא יצא לעקיפה באזור קריית שמונה והדליק ווינקר שמאלה. מאז ועד הגיעו לתל אביב הווינקר פועל. לא ברור איך הוא לא מבחין בזה עם הרעש המעצבן, אבל מסתבר שהוא לא. מה שמחריף את הבעיה זה, שגם כשהוא מגיע לצומת בו הוא באמת רוצה לפנות ימינה, הוא לא משנה את האיתות והווינקר הפועל עדיין יצביע על פניה שמאלה, מה שכמובן יכול להטעות את הרכב שבא ממול או מהצד שחושב שהנהג החברמן שלנו יפנה על פי הכיוון שבו הווינקר מאותת, כך שהוא יכול לפנות לצד השני -  מה שלא קורה כמובן בסוף. בקיצור מתכון בטוח לתאונה.
  5. "הנהג שנוסע ללא אורות" – הנהג ברכב זה ייסע כשאין לו אורות מקדימה בכלל. אצל המתקדמים ממש גם לא יהיה אורות מאחורה למעט אור הברקס. הסיבות מגוונות: החל מנורות שנשרפו וכלה בשיכחה בהדלקת האורות. התוצאה בכל מקרה זהה. לא ניתן לראות אותו. סביר להניח שחלק מהנהגים ינסו בכביש המהיר תוך כדי נסיעה לסמן לו על כך. החל מסינוור ו/או הדלקת אורות גבוהים או לחילופין תנועות היבהוב עם היד שמסמנות לו שאין אורות. הנהג המדופלם שלנו בד"כ לא יבין את הרמז וסביר להניח שהוא גם יסנן לעצמו: "איזה נהגים דפוקים על כל הראש  נוסעים פה איתי בכביש? מה הם רוצים ממני, מה עובר עליהם?" בעוד הוא ממשיך לנסוע ללא אורות, לא מבין זאת ומסכן את עצמו והסובבים. המלצה לנהג: ביקור בחנות מחסני תאורה!
  6. "בלי ידיים" – נהגים אשר נוסעים בלי ידיים. בזן הזה תבחין כאשר תיסע מאחוריו והוא נוסע באיטיות ולעיתים בזיגזג כלשהו. כאשר תעקוף אותו תגלה שהוא אוחז בידיו פיתה עם שווארמה וטחינה מטפטפת ואת ההגה הוא אוחז באמצעות הברכיים שלו. ממש "מערכת בקרת יציבות" לתפארת מדינת ישראל. זן לא פחות מסוכן הוא מדברי הטלפון הסלולארי שגם הם עסוקים בדיבור נמרץ במכשיר ביד אחת ועם היד השנייה עושים תנועות הסבר והדגש בהתאמה לתוכן השיחה. אגב, אם אתם חושבים ששכחתי בסעיף זה את הנשים אתם טועים. הזמן ברכב לחלקן הוא זמן האיפור המושלם: המסקרה, הסומק, השפתון והגלוס הם חברם הטוב ביותר גם תוך כדי נהיגה.

  7. "חוסמי הנתיבים" - אתה נוסע להנאתך בכביש בנתיב הנסיעה לפתע הרכב שלפניך עוצר על מנת להוריד מישהו או על מנת לחכות למישהו וכמובן באופן חצוף חוסם את נתיב הנסיעה שלך. זה לא היה מעצבן ביותר אלמלא ממש ליד, חצי מטר מאיפה שעצר, יש מפרץ חניה ריק לגמרי. הלו הכביש של אבא שלך? זן נוסף של חוסמי נתיבים הוא אלו שחושבים שהם בבדיקת שיכרות ונוסעים כל הדרך על הפס המפריד בין הנתיבים וכך חוסמים את שניהם. פשוט מעצבן.......
  8. "המחנים הכפולים" - אתה מגיע לחניון עמוס. עד שאתה רואה מקום פנוי בזווית העין שלך, כשאתה מתקרב אתה מבחין שאיזה נהג מאנייק החנה את הרכב שלו על שתי חניות. אפשר לצאת מהדעת. הדבר הראשון שעולה לך בראש זה לפנצ`ר לו את הגלגלים שלהבא ילמד לקח. אני פעם ראיתי מישהו שהשאיר פתק לאחד שכזה בחניית הרכבת ובוא נכתב האיום הבא: "זאת לא פעם ראשונה שאתה עושה את זה. עוד פעם אחת וגלגליך יפונצ`רו". את האמת? רעיון לא רע..........
  9. "חוסמי הרכבים החונים" – אתה מגיע לרכב שהחנתה ופתאום אתה רואה שרכב אחר חסם אותך והנהג הלך לענייניו. פשוט להשתגע. איזו חוצפה? אם שפר עליך מזלך תמצא אותו ממש בחנות הסמוכה. אם לא לעיתים תאלץ להמתין 10 דקות ויותר. גם כאן האינסטינקט הראשוני הוא לפנצ`ר לו את הגלגלים, אך פעולה שכזאת רק תפגע בך כי אז באמת לא תוכל לצאת מהמקום גם אם הנהג יגיע.
  10. "מרימי הגלגלים" – לרוב מדובר בצעירים מתלהבים (בד"כ ערסים) שקיבלו/קנו/גנבו טרקטורון או אופנוע והחליטו ל"הרים גלגל" ולנסוע לאורך מאות מטרים בעיר או בכל מקום אחר בצורה מסוכנות. אף פעם לא ראיתי משטרה בקרבתם שעצרה את המתפרעים האלה. פעם אחת במקרה ראיתי ניידת שעסקה במרדף קצר בעניין אך רוכב הטרקטורון חצה בשדה ושם ניידת המשטרה כבר לא יכלה להמשיך. ככה הסתיים לו עוד מבצע אכיפה מקומי בכישלון מהדהד. תמיד כשאני מבחין באותם צעירים שמרימים גלגלים ונוסעים בחוסר זהירות ומסכנים את שאר עוברי הדרך אני מת שהם יתהפכו וייפצעו. אני יכול להבטיח לכם שלא אני אהיה זה שיתקשר למד"א עבורם. מצידי גם שימותו.

 

 

אלא הרעות החולות שלי. בטח יש עוד אז אם שכחתי משהו אתם מוזמנים להוסיף בתגובות.

 

סעו בזהירות!

נכתב על ידי tal90 , 4/5/2010 10:28   בקטגוריות ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לכבוד פורים - התחפושות של פעם לעומת היום


 
חג פורים הולך ומתקרב. אם תשאלו אותי איזה חג הילדים הכי אוהבים, זה ללא ספק חג הפורים. אני בטוח שאם היו שואלים את הילדים, הם היו מעדיפים לעשות החלפות עם חג אחר: שחג הפורים יימשך שבוע וחג פסח נניח יימשך יומיים. 
 
אם לא מספיק החג עצמו, התחפושות ומשלוחי המנות עם הממתקים, כשאני הייתי בבית הספר היסודי היה לנו בד"כ ביום שלפני פורים "יום המורה". זה היה יום של הפנינג, הפעלות ומשחקים וכולם הגיעו מחופשים כולל המורים. יום שבו התהפכו היוצרות. מי שעשה את ההפעלות היו התלמידים (תלמידי כיתות ז` ו-ח` בד"כ) והמורים רק השתתפו. אותו יום היה מתחיל גם בד"כ בכיתה כשגם שם אחד התלמידים או מספר תלמידים ניהלו את השיעור בכיתה והמורה ישב כמו תלמיד בכיתה.
 
כל הילדים אהבו את היום הזה. אני בטוח שהנוכחות בו היתה כמעט של 100. אף ילד לא רצה לפספס את היום הזה. תוסיפו לזה את ההליכה אח"כ בצהרים ברחוב ובעיר מחופשים וביום שאחרי אז בכלל בתור ילדים היינו בעננים. בד"כ פורים היה גשום וזה קצת עיצבן, אבל אנחנו הילדים היינו כה מאושרים בחג הזה, שזה לא ממש הטריד והפריע לנו יותר מדי.  
 
בילדותי שלטו, לפחות בקרב הבנים, התחפושות של: קאובוי, שוטר, אינדיאני זורו וטיפה מאוחר יותר נינג`ה. כשגדלנו היינו מתחפשים לפאנקיסטים וצבענו את השיער עם ספריי צבע. הילדות התחפשו למלכת אסתר, פיה, נסיכה, כלה, חיפושית, דבורה וחתולה.
  
תמיד היה את האחד בכיתה שהתחפש באופן יצירתי ומושקע, נניח "מר עיתון". כולו הולבש בגזירי עיתונים ובגדיו היו מקושטים בכותרתו העיתונים. בכל מקרה המהות של התחפושות היו אילתורים ביתיים. וזה לדעתי היה חלק מהקסם והכיף.
 
היום לעומת זאת אתה הולך לחנות וקונה תחפושת קומפלט ב- 100 ש"ח (או אולי אפילו יותר) + כל האביזרים והאקססוריז הנילווים. לטעמי זה קצת מוציא את החן והקסם של העניין.
 
היום אתה קונה חליפה של דב, פיל או כל חיה אחרת, ולא צריך לעשות כלום. הילד נכנס לתוכה סוגר את הריצ` רץ` והופ הוא מחופש. פעם להתחפש היה פרוייקט שנמשך שעה לפחות והוסיף כיף והתרגשות לעניין. 
 
גם לא היה צריך להוציא כסף רב על תחפושת. תחפושת לקאובוי נניח היתה מאולתרת לחלוטין. חולצה משובצת לקחנו מסבא, חגורה מאבא, מטפחת מאמא וכובע מרופט מהסבא השני. לעיתים היו מוסיפים לנו שפם מכלי האיפור של אמא. במקסימום מה שהיינו קונים זה נרתיק לאקדח ואקדח (אם לא נשאר משנים קודמות שגם התחפשנו בהן לקאובוי ), קפצונים, פיקות, סמל כוכב מפלסטיק (לשים על החולצה ) ולעיתים מגפיים. זהו.
 
כמובן היה מצעד ותהלוכה ספונטנית ולא מאורגנת במיוחד למחרת בעיר כשכולם הלכו בה. לא קראו לזה עדלאידה ולא הפכו את זה למסחרי מדי. זה היה פשוט, אמיתי וכייפי.
 
זה היה פעם. היום זה כבר משהו אחר.
 
בכל מקרה שיהיה לכולם פורים שמח ולכל הילדים אחלה של חג!
נכתב על ידי tal90 , 25/2/2010 17:09   בקטגוריות ביקורת  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי:  tal90

בן: 51




26,407
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , ספורט , כלכלה וצרכנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לtal90 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על tal90 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)