סערת חושים.
צלילה לדמיון ולחלום..
היא רצה בשדה חיטה פורה חיים, פורח, נקי, ליבה פועם.
חיוך נתלה על פניה, צחוקה השתלב עם האוויר הצח.
היא כ'כ אסתטית, לבושה בשמלה לבנה, יפה ודקיקה, שיערה עטור פרח לבן המדיף ריח פלאי.
היא יודעת את מהות החופש..
הכול איכותי..
נבל מנגן ברקע.
היא מרגישה טהורה..
היא שומעת את רשרוש היבול.. את פסיעותיה, הודפת אותם, כשאושר מציף אותה..
מרגישה את האביב שצורב בבשרה, מגיע לאפה..
היא רצה בשדה, מתענגת מחמימות השמש, קרניה חודרות עמוק ללב..
והנה אהוב ליבה, לבוש בלבן, הינה המלאך שיציל אותה.
רודף אחריה, ומגיח מתוך סבך שיחים עבתים, ידיו מושטות אליה, נותן פרח.
היום אביבי, היא מצחקקת, הכול שקט, הרוח נושבת על פני האגם הצלול..
ציפורים מנגנות אלפי מנגינות...
הכול מסנוור ושטוף במטר. היא נושמת את האוויר הזך.
הוא קרב אליה, לוקח אותה בין זרועותיו וממלמל דבר מה.
הם עוצמים עיניים, היא מרגישה את רוך שפתיו, הפיות לוחשות לאוזניה קסם ..
הנשיקה הנצחית, רומנטיקה סוחפת.
ופתאום,
יורד גשם זלעפות, הכול קודר.
שיערם מתרטב, הטיפות מנקות כול זכרון בחיפזון, הכול.
הכול חדל מלפעול.
וכול התמונה נמחקת בדמעות..
הגשם..
קורע את מיתרי הנבל, מוחק את התלם.
ולפתע,
פוקחת את עיניה,
והדמעות הן הגשם.
זהו רק חלום..
קסם.