מים נבעו מן האדמה וסיפורים צצו מן האבנים...

פרק 1.

היא ראתה אותם עומדים יחד. מחזיקים ידיים הפנים שלהם קרובים אחד לשני.

היא לא האמינה למה שהיא רואה.

היא רצה, הדמעות זולגות על פניה. היא לא ידעה לאן היא רצה, אבל העיקר, שהיא לא תהיה לידם.

~~כמה חודשים לפני כן~~

הן ישבו בבית של מאי, במסיבת פיג'מות. היא, מאי, שיר, אליה, עדן ועדי.

ההורים של מאי לא היו בבית, ולכן הן היו יכולות לדבר בחופשיות...

אחרי שגרסו פופקורן וראו את כל חבילת הסרטים הן התיישבו לדבר- שזה הרי כל הקטע של המסיבת פיג'מות. הן דיברו על הא ועל דה- על  המורים והבית ספר ואז עדן שאלה     "מה אתן חושבות על אור??" לאחרות לא הייתה בעיה לדבר... מאי אמרה שהוא חמוד, שיר הסכימה איתה..עדן אמרה שהוא סבבה של ילד, ועדי כמובן אחריה ורק מור לא דיברה. כששאלו מה היא חושבת היא ענתה להם שהוא "פסדר... לא משהו מיוחד..".

בזמן האחרון, היא התחילה לחשוב עליו... ולחשוב עליו לא על רק בתור ידיד. עד אתמול היא לא ידעה בדיוק מה היא מרגישה כלפיו אבל כשהיא יצאה מביתו אתמול, כשהוא נגע בה, עבר בה מן זרם משונה, מקפיץ ונעים ביחד. אבל היא ידעה, שגם אם היא תספר לחברות שלה, אסור שעדן תדע על זה.

הגיע השלב של האמת או חובה. אחרי כמה סיבובי בקבוקים, קריאות תרנגול, ווידויים וצחוקים הבקבוק נעצר על עדן ועליה. עדן השואלת והיא העונה. הייתה מעיין דממה מעיקה.. כולן ידעו שבין מור לעדן אין "אהבה גדולה.. ".

עדן: אמת או חובה?

מור: אמת

עדן: אולי אני אבזבז על זה שאלה, כי כבר שאלתי, אבל לפי דעתי את לא ענית באמת... ובאמת או חובה אסור לשקר. מור את אוהבת את אור??.על  פניה הייתה נסוכה הבעה שטנית, כמו עכביש שתפס זבוב חסר אונים ברשת.