כאילו זה שדי התגברתי על המנטליות של להתמודד עם צה"ל עכשיו לא קרה מעולם, והגוף שלי חייב להראות את המחאה שלו באגרסיביות ילדותית.
כן. פטריות בדרכי השתן לא מספיק. אני צריכה גם יובש ושעורה בעיניים, ולהעביר את מחר בחר"פ לסיים הפניות לבדיקות עוד מהתירונות במקום ללמוד למבחן של 170 עמודים של חומר יבש על פיקוד העורף שאם אני נכשלת בו אני צריכה לסגור שבת בבסיס.
ברור. אני יכולה לבכות מלא ושיתנו לי קב"ן ואז לבכות מלא לקב"ן ולברוח (ואם זה לא יעבוד טל הציע חלופה נחמדה גם כן). אבל זה מרגיש לי חלש. ואני לא אוהבת להרגיש חלשה. אני יודעת מספיק שאני חלשה, לא אוהבת שמזכירים לי שוב ושוב.
גם זה לא שאם אני אצא אני ישר אתחיל ללמוד ולעבוד. או לטייל. הצבא נותן לי סכום לא כזה רע בשביל זה. ואני חושבת גם שמועדפת לא נחשב מועדפת אלא אם עשיתי צבא. בשיקול הכלכלי, אם אני אפסיק לזרוק כסף בשק"ם יוצא יותר יעיל להשאר. אבל הרי יקירי העשיר מזכיר לי שוב ושוב שכסף זה אמצעי ולא מטרה (כשיש לך אותו? ברור) ושלא לפי זה אני צריכה להחליט דברים.
אבל כל זה לא משנה. אני אשאר במקום המשעמם הזה שדופק לי לאט לאט את המוח ובאופן די מפתיע מהר מדי את הבריאות עד שאני ארגיש שאני באמת לא יכולה יותר, ואלך.. אלא אם באופן קסום אצליח לשרוד את זה לגמרי. בינתיים אני מנסה לדחוס את הכלום שאני אוהבת לתוך הלא-באמת-קצת-זמן-פשוט-כי-אני-אוהבת-וחשוב-לי-לישון.
אני לא באמת בנאדם מוצלח. או טוב. או סביר for that matter
כדאי להשתפר בזה.
יש כנס ביום חמישי או לא? לא הבנתי. מה זה בכלל חיים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: