אני יושבת ומחכה לך שתחזור.
נהנית מכל דקה שאתה לא פה, שאני לא צריכה לשחק בהצגה המטומטמת הזאת שנקראית "החיים שלנו".
של לקום בבוקר ולחייך כאילו טוב לי, לשמוע בעבודה "נווווו אז מתי חתונה?" ולחייך כאילו אכפת לי.
חושבת איך הגעתי למצב הזה בכלל?
ואתה יודע, אתה יודע שאני לא אוהבת אותך. ואתה נשאר ומשאיר אותי איתך.
אתה יודע למה. ואתה מנצל את זה. אלוהים, כמה שאני שונאת אותך.
אני שונאת את זה שגם כשאתה לא פה, אני מרגישה אותך.
מיליון עיניים ואוזניים שבודקות אותי ומדווחות לך על כל צעד ושעל.
ואני לא יכולה להגיד לאף אחד.
ויום אחד, האקס המיתולוגי מתקשר. "אני חושב שטעינו.. בואי ניפגש".
ובבוקר היום שאתה צריך לחזור אני קמה איתו במיטה ומחייכת. סוף סוף טוב, הסיוט נגמר.
אני קמה להכין קפה ומישהו מצלצל בדלת.
"את לא מבינה!! דותן שלח לי הודעה שהוא איתו עכשיו מחפשים לך טבעת אירוסין!"
מה את מאושרת יא סתומה?! את החברה הכי טובה שלי כבר שנים, לא שמת לב שאני סובלת?!
"האקס ישן בחדר ליד"
"מה?!"
"כן"
"לא.. לא.. ממש לא! את לא הורסת את זה! את לא מבינה שהחיים שלך מושלמים מאז שאת איתו? יש לך כל מה שרצית."
"אני לא יודעת, אני לא.. לא טוב לי איתו בכלל"
"אויש נו.. מה כבר יהיה לך עם אדון אקס? תשחקו בזוג מאוהב שנה שנתיים ואז אחד מכם יחטוף סיבוב כרגיל ותיפרדו."
"ליה, אני ש ו נ א ת אותו! הוא יודע שאני שונאת אותו והוא הולך לקנות לי טבעת אירוסין מזדיינת?! הבנאדם לא שפוי.."
"לא, הוא פשוט יודע שתישארי איתו בסוף. את בחורה חכמה.
זה לתמיד. איתו יש לך עתיד."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*Blondie*