פרצו לי.
שינו לי אימייל ועוד כל מיני דברים.
אני לא רוצה לחיות בעולם כזה של פריצות, ספאמים ושטויות כאלה.
חשבתי שיתמכו בי פה[ותמכו, חלק.]
אני סוגרת.
משתי סיבות:
1. אני באמת לא רוצה את כל הדברים האלה.
2. אני עוברת לפנימיה-אחרי חמש שנים שאני חיה אצלהם, הם הבינו שהם לא עשו איתו שומדבר.
הם החליטו שהם צריכים לטפל בי וזה לא הגיוני שאני אשאר אצלהם.
אני עכשיו עוברת לפנימיה של בן שמן [אני חושבת, משו כזה].
ואני לא חושבת שיש שם מחשב.
אני לא אפגוש את מילי ולא את המשפחה שלה, לא את ז'וז'ו [הכלב שלה לסנילים שבנינו] ולא את ניר.
אני פשוט הולכת.
פשוט מושכים אותי מהעולם שלי [שרק עכשיו הבנתי כמה הוא טוב.]
למה תמיד רוצים את מה שאין לנו?
למה כל כך סבלתי במה שהיה לי ועכשיו אני פשוט מתה לחזור לעולם הזה.
אני מתחילה ללמוד שם ביום ראשון.
נפלא איך שאני עוזבת פה, ביום כיפור, לא מספיק עצוב לי ביום כיפור?
אוף.
אין לכם מושג כמה אני בוכה. עשיתי את הפוסט הקודם כשידעתי אבל רציתי להאמין שהם יתחרטו, אנחנו מכניסים לעצמנו שטויות לראש-תוציאו אותן.
שבועות של בכי, בכי ובכי, והם מרגישים אשמים.
הם לא אשמים, הם עשו את הדבר הכי מקסים שבן אדם יכול לעשות.
אז באווירה של יום כיפור- סליחה על כל הבעיות שעשיתי לכם, סליחה על הנטל הכבד שהטלתי עליכם. סליחה על הכל!
שלום ולא להתראות.
רום.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
