עד שנפגש עם החצי השני

החצי שמשלים אותו, שבזכותו אנחנו שלמים

ויחד איתו, כל העולם שלנו הופך למושלם

המושלם הזה, שאף אחד לא יוכל להרוס

ההרס שרק החצי השני יוכל להשמיד

והוא לא יעשה זאת, אלה אם כן ימצא חצי אחר, יותר מושלם

שיתחבר אליו בצורה יותר מושלמת...

וילך.

בזמן שאתה חושב שמצאת את החצי שלך

זאת, שלעולם לא תלך

זאת שהתחברה בצורה מושלמת, לחצי הלב שלך

אתה מאושר, כמו שלעולם לא היית ולא תהייה כל עוד היא איתך.

עד שאתה מרגיש את הרעידות

ויום לאחר מכן, מוצא את עצמך מחפש אחר השברים

רואה בעינייך איך הרוח מעיפה את הרסיסים שנותרו

אתה מאבד את העשתונות, מחפש אשמים

רוצה רק לתקוע סכין חדה בלב, לפני שהכאב מתגבר

אך אין לך את האומץ

האחרים מעודדים שהכל יהיה בסדר

משקרים שהכל יסתדר, שזה רק אתה בתוך המחשבות שלך

ארורים האנשים שאתה קורא להם "חברים"

באים כשלא צריך והולכים ברגע שאתה מתחנן לקצת תמיכה.

נכנסים כל כך עמוק, המעטים שבניהם

ו"יוצאים..." אלק

קורעים לך את הגוף

מבריחים את הנפש

ואת הלב...לאט לאט...כל כך חזק...

הם הורסים

שוברים

דורכים

שורפים

והאפר?

נותנים לרוח לסיים

לרוח...