היא קמה בבוקר, עדיין לא יודעת לקראת מה. היא קמה ושוב חשבה לה על מה נשתנה.

הבוקר הזה, החלון עדיין פתוח, כי בבוקר הזה כמו כל יום, כלום לא בטוח.

הרוח החמימה נשבה פנימה אל תוך החדר, מה שגרם להתעורר בתחושה שהכל בסדר.

יצאה מהחדר עם הראש זקוף קדימה, אחרי שהתלבשה גם אמרה שלום לאמא.

הסתבובבה קצת באזור, לא ידעה על מה לחשוב, לא ידעה מה מצפה לה, וחיכתה שזה יבוא.

לאחר תקופה, כזאת שחלק יתארו די ארוכה, אחרי שכל בוקר לא קמה באותה המיטה.

היא שוב קמה בבוקר, אבל לא הרגישה בטוחה, לא הבינה איך כלום לא השתנה.

אין ספק שהיה מדהים, ניו זילנד מדהימה. אוסטרליה מדהימה.

חצי שנה של חופש, בקצה השני של העולם. אין מילים לתאר.

חזרתי כבר לפני שלושה שבועות.

אומרים שקשה לחזור, ונכנסים לדיכאון עד שמתחילים לתכנן את הטיול הבא.

אז התחלתי,

וזה יהיה שונה.

כי החלק ששונה, זה החלק שמושך. להגיע אל משהו אחר, ואי אפשר לדמיין את מה שעוד לא חוויתי.

אז נחכה שזה יגיע.

ובנתיים,

נחזור לישון בחדר.

במיטה.