כל כך מפחדת.

יום הזכרון קיבל השנה משמעות כל כך שונה מתמיד.

זה פתאום הפך כל כך קרוב. כל כך מוחשי.

זה אנחנו. די. עוד שניה כולנו עולים על מדים. החברים הכי טובים שלי... הבנים. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה בכלל.

אני לא מסוגלת לחשוב על העובדה שזה יגיע אלינו.

ומשום מה, אני לא רואה שום דרך לחמוק מזה.

זה אבסורד.

אבסורד ומטורף ומפחיד כל כך.

עצוב לי. מאוד.

אני פתאום מסתכלת על זה מזווית כל כך שונה.

ופתאום זה אפילו יותר בלתי נתפס.

לא יודעת איך להתמודד עם זה.