נועה החליטה להסכים להיות חברה שלו.

ניסיתי להסביר לה שהיא עושה טעות איומה, אבל היא רצתה בכל זאת, ולא סיפרה לי למה.

באותו יום אחרי בית ספר, כשהלכנו שוב חזרה הביתה רק אני והיא ניסיתי להוציא ממנה את רצונה השגוי להסכים להצעתו.

היא סיפרה לי שבזמן שיעור גאוגרפיה המשעמם, היא שלחה פתקים לכל האקסיות של אביב שנפגעו ומסרה להן להגיע לפארק האדום בשעה 5 אחר הצהריים, מבלי הסבר מדויק.

כבר התחלתי להריח נקמה שתעלה, אבל בכל זאת כדי לא להטיל ספק בדבריי שאלתי אותה. והיא ענתה שאם הוא יטריד אותה עם חבורתו או בלעדיה היא ישר תתקוף אותו עם ה"נשק הסודי" שהבנות מתכננות כבר עכשיו.

יום למחרת, נועה הגיעה לבית הספר בריצה, ראתה את אביב ונישקה אותו על הלחי ואמרה לו בלחש שהיא מסכימה.

אביב היה מאושר ולא ידע את סבלו בעתיד.

בהפסקה היא הלכה איתו יד ביד לאורך שבילי בית הספר עם הפלאפון שלה ביד מחכה לאסון שיגיע ומיד לשלוח את הSMS לכל חברותיה.באותו זמן, אני התהלכתי אחריהם, כדי לרגל וכדי לבדוק ששום דבר לא יוצא משליטה. הלכתי עם תיק גדול על הגב כובע ענק והספר הכבד של היסטוריה.

אביב ראה שהיא מחזיקה את הפלאפון שלה ולא מכניסה אותו לתיק והריח שמשהו חשוד, אז הוא החליט לבדוק מה כתוב שם. הם נעמדו על יד עץ ברוש גדול והוא נישק אותה נשיקה ענקית בפה ותוך כדי שהיא התכופפה הוא פתח את עיניו וקרא בזרזיות את ההודעה. בהודעה היה כתוב "אנחנו בפארק האחורי, קרה האסון הגדול!".

אני שריגלתי אחריהם כל כך קינאתי באביב הזה שבבנות קל לו נורא, אבל אני הייתי בטוח שבסופו של דבר הוא ייצא בלי שום בת לאורך כל חייו שתאהב אותו באמת ואני כן. זה תמיד עודד אותי.

הם התהלכו כמו זוג יונים, בכלל לא היה אפשר לדעת שעוד כמה דקות המלחמה תחל.

מידי פעם היא נתנה לו נשיקה בלחי כדי לא ישכח שהיא קיימת.

לאחר מספר דקות התיישבו שניהם על הספסל הרחוק ביותר ממבנה הכיתה, והתחילו לדבר, על האהבה שקרתה ביניהם פתאום ועל החברות שלה, ועל החברים שלו.

ברגע שהצלצול התחיל, יצאו מאחורי השיחים שלושת חבריו של אביב מחבורתו, קובי, שלומי ואדם, הם התחילו להציק לנועה המסכנה שלי.

אביב לקח בזריזות את הפלאפון והתיק שלה עוד לפני שתספיק להבין מה קרה.

קובי חתך במהירות נייר סלוטייפ והדביק לה על הפה.

שלומי מהר לסלק את כל הילדים לכיתות.

ואדם קשר לה את הידיים והרגליים.

נועה שלי נאבקה בהם וניסיתה לצעוק ולא הצליחה.

אביב נעמד לידה ואמר בקול מלגלג "חשבת שתוכלי לנקום בי? עכשיו תפסידי שיעור אצל גילה המתוקה שלנו" ואז המשיך אותו שלומי "מי עכשיו יעזור לך? הא? את תתיבשי פה עוד שעתיים עד שיבואו לכאן מורים וילדים קטנים ומלשנים..." אדם מיד קלט בפינה את אב הבית ניסים ואמר "ת'כופפו, הנה ניסים חרא!" החבורה התכופפה וקיוותה לנס.

ואכן קרה להם, ניסים שכח את משקפיו בחדר מורים, ולא ראה כל כך טוב, ומיד חזר לשם לקחת אותם.

כל כך ריחמתי עליה אבל ידעתי שאם אני אצא אני לא רק אסתבך איתם אלא נועה תהייה יותר מסכנה.

פתאום ראיתי את הפלאפון שלה בידהים של קובי המכופף. כל כך רציתי לשלוח SMS לבנות, אבל דווקא היום ההורים שלי החרימו לי אותו... איזה באסה!

מיד עלה במוחי רעיון מבריק....

המשך יבוא...