קסם שחור לבן

זה כאילו, אני צריכה להחליט.

זה או מה שאני הכי אוהבת, שזה לשיר. בהרכב הזה, שהוא מדהים..ולקח לי שנה להכנס לשם סופית. שזה מקום כל כך טוב שיכול לקדם אותי כל כך... ושכל כך רציתי להיות שם וכולם שם כל כך מוכשרים והתקבלתי לשם... זה לא יאומן.. אבל זה הקרבה גדולה מידי. זה לוקח לי את הכל.. כל המעט כסף שאני מקבלת מהצבא... ואי אפשר! אי אפשר לחיות ככה...עד עכשיו עוד מילא.. אבל עכשיו הם העלו טיפה את המחיר.. והם רוצים התחייבות לשנה שלמה..איך אני יכולה אין לי כלום! על עצמי אני מוותרת בסדר, אני לא קונה כלום חוץ מאוכל מידי פעם.. אבל די..

לחבר שלי היה יומולדת, לחבר שלי !!! ולוקח לי בערך חודש אחרי היומולדת שלו לנסות לעשות משהו שאני יכולה להרשות לעצמי. זה לא יתכן ואני לא יכולה להרשות לעצמי כמעט כלום כי אין לי. פשוט אין לי כלום.זה לא הגיוני אפילו.. אני רוצה לקחת אותו למשהו שהוא ממש רוצה לראות, אני רוצה להפתיע אותו.. אני אקח אותו בטוח לא יודעת איך.. אני אצא מההרכב הזה...כי זה לא שווה את זה נכון?

אוף.

שלא לדבר על חברה ממש טובה שלי שהיה לה יומולדת ועוד לא עשיתי כלום ! כי אני פשוט לא יכולה. אין לי מאיפה לגרד את הכסף.. אי אפשר כלום. פשוט נורא... פשוט נורא.

אני חייבת לצאת משם.. יכאב לי אבל לפחות אני אחזור לעצמי.. לא ?

אני פשוט אדמיין שהמקום הזה לא קיים בכלל.