שלום.....
אז עכשיו אניא ספר קצת על יום הכיפור שהיה...
אני, סבטה, ריטה, אנה מיכאלי ונטע טיילנו לנו קצת ברחבי לוד ושם גם פגשנו את יונתן (ילד מהכיתה שלי) והוא הוליך אותנו לסימטאות חשוכות וכמעט הלכנו לרמלה עד שניזכרנו שאנחנו אז עוברים בתחנת הרכבת ושם יש מלא ערבים ={
קיצר הלכנו פה ושם (במקומות חשוכים) ואז הגענו שוב לביצים של מקסים (כיכר אחת בלוד למי שלא יודע) ופתאום מלא ילדים כמע חצי לוד התחילו לרוץ כמו איזה שוורים לכיווניינו וכך גם איבדנו את יונתן שהלך לאיזה חברים שלו שם.... קיצר התחלנו לרוץ אחרי הילדים האלו ובסוף התגלה שהם רצים ושרים "מוות לערבים" ולמרות שאנחנו לא הכי מחבבות ערבים זה היה ממש לא יפה והסתלקנו משם כי זה היה מבייש ללכת עם חבורת בני אדם מגעילים כאלה...!
אה שחכתי להגיד שאני ונטע ניסינו לצום אבל בסוף נשברנו וכל השאר הצליחו... איזו באססההה טוב בכל מקרה אני לא מחשבת לזה חשיבות רבה מידי כי על ה@#$ שאין לי הצום הזה!
בקיצור אחר כך פגשנו את סוניצ'קה ואת נועצ'קה ואחרי איזו שעה סוניה הייתה צריכה ללכת הבייתה אז ליווינו אותה ובדרך עברו איזה חבורה של ערסים סתומים וסוניה התחילה מרחוק לצעוק להם דברים ואשכרה לקלל אותם אז אנחנו אומרות לה זתמי וזה כי פחדנו שהם יבואו אליינו! חחח אבל היה קורע איך שסוניה האמיצה דיברה! ואז כשליווינו את סוניה הבייתה היה צריך ללוות גם את נטע אז בדרך נבחו כלבים והיה מפחיד כי לא היו אנשים איפה שהיינו רק כמה ערבים ואז כשהגענו לנטע(היא גרה בקוטג' חמוד) היא שברה את הצום בזה שצילצלה בפעמון הדלת כדי שההורים שלה יתעוררו..
ואז אבא שלה ליווה את כל מי שנישאר הבייתה ובדרך צחקנו כמו משוגעים!!!!!!!! אבל היה כיף חייםםםםםםם!
וחזרתי הבייתה בסביבות 12 ושתיתי מים(ובזה שברתי ת'צום) והלכתי לישון!!!!!!!1
וזהו בת'כלס ואז בבוקר אתמול אני וסבטה ירדנו החוצה שיחקנו טאקי וכאלה ואז גם ריטה ירדה ושיחקנו עוד כמה מישחקים ועלינו הבייתה אחרי איזה 4 או 3 שעות.... חח
בכל מקרה עכשיו אני מה זה עצובה ולפני כמה זמן רעדתי כמו משוגעת ואני אספר למה:
זוכרים את ניקיטה אחי הקטן מהפוסטים הקודמים? אז החזקתי אותו על הכתף ורציתי להוריד אותו על הידיים שלי והוא פשוט נפל על הריצפה! עכשיו יש לו בלוטה על הראש! הוא בכה כמו מטורף ודי הרבה זמן! אתם לא מבינים כמה דאגתי ולא היה אכפת לי שאבא שלי כעס פשוט כל כך רעדתי כי פחדתי על שלומו של ניקיטה המתוק שלי! אולי כשאני כותבת פה את כל זה זה לא נישמע שאני ודאגת לו אבל קשה לבטא את הרגש דרך הכתיבה! עדיין עצוב לי ושום דבר בינתיים לא ישפר את מצב הרוח שלי! =,[[[[[[[[ ועוד אביב(החיילת) התקשרה בקשר לאיזה טיול אחד שיהיה בסוכותוצריך להירשם עד מחר! נראה לכם שההורים שלי יסכימו לי להירשם אחרי מה שעשיתי???? יוהו אני מקווה שכן! ההורים שלי עכשיו נסעו לקופת חולים לשאול מה שלום ניקיטה! =[[[ אוף אני מרגישה הכי אשמה בעולם! וכך אני צריכה להרגיש! אני עדיין לא נרגעתי! מסכן! אני לא סולחת לעצמי! בינתיים...
טוב כאן אני מסיימת ומקווה שבחיים לא יקרה דבר כזה לא לי ולא לאפאחד מכם כי ההרגשה נוראית!
אז בייביי 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
