אני אסיים את העיצוב בקרוב, אם אתם חושבים שנטשתי אותו... ממש לא.
יהיו גם רשימות חדשות, למשל "בפרקים הקודמים", תקציר חדש ודמויות חדשות,
וכן רשימה של הפרקים של הסיפור הזה. כמובן כותרות חדשות לרשימות ותמונה לכותרת הבלוג.
אז יש למה לצפות!!
בינתיים הפרק החדש...תהנו.
"ג'ס??" שאלה בריטני בקול רועד, מרגישה חנוקה בגרון.
"טוב שנזכרת לבוא..." אמר ניק, "מה נהיה?"
צ'לסי והיילי רק הביטו בו בגבות מורמות.
"היי חבר'ה... סליחה על האיחור." אמר ג'סטין, עדיין מתנשף.
בריטני ניסתה ללכוד את מבטו, אך הוא נמנע מליישר איתה מבט.
"אתה רוצה להסביר לנו...?" שאלה היילי כדי לשבור את השתיקה.
"לא." אמר ג'סטין לפתע בערניות מולחטת,וניגש אל הקלידים. "בואו נתחיל בחזרה."
"כבר התחלנו." אמרה צ'לסי. " תצטרף אלינו בתיבה 34 בכניסה של החשמלית..."
הוא הצטרף אליהם, אבל כבר מתחילתה החזרה לא הייתה הכי טובה שלהם.
בריטני לא יכלה להפסיק להסתכל לעבר ג'סטין שלא הביט בה חזרה, למרות שהרגיש במבטיה.
קולה רעד, יחד עם ברכיה. מדי פעם התבלבלה במילים או בתווים, ולא הייתה מרוכזת כלל.
באמצע ניק שם את מקלות התופים בצד ונשען לאחור על הקיר שישב צמוד אליו.
היילי מיד הרגישה והפסיקה גם היא, ואחריה כל השאר למעט בריטני, שהמשיכה לשיר עד ששמה לב.
"מה יש לך?" שאלה היילי והביטה בה מיואשת. "אתמול ידעת את כל המילים פרפקט, והיום..."
בריטני הסמיקה. היא לא ידעה מה יש לה, והייתה מובכת ומבולבלת. היא הביטה על ג'סטין שוב.
הוא השפיל את ראשו מיד כשהבחין. הוא הרגיש רע עם עצמו, אבל לא יכל להביט בה עכשיו.
ניק המשיך להישען על הקיר בידיים משולבות ושתק.
"טוב, נו... אנחנו מבזבזים זמן. בואו נמשיך... איפה היינו?" שאלה צ'לסי.
"אני לא יכולה." אמרה בריטני בתחושה שהיא עומדת להקיא. היא יצאה מהמקלט בריצה.
היילי גלגלה עיניים. צ'לסי נאנחה ביאוש. ג'סטין הרגיש הוא מתכווץ מבפנים. ניק נותר ללא תזוזה.
לאחר החזרה הגרועה ביותר שלהם עד כה, הם התפזרו לשיעורים הבאים שלהם.
ג'סטין הלך אל הלוקר שלו כדי לקחת את המחברות לשיעור אלגברה, וכשראה את בריטני, עומדת
ליד הלוקר שלו ומחכה לו, רצה להסתובב ולברוח, אך ידע שזה יהיה מרושע מצידו, כי היא כבר הבחינה בו.
הוא המשיך ללכת כאילו לא מתרגש מזה שהיא עומדת שם, כאילו כלום לא קרה, והכל כרגיל.
"היי." אמרה בריטני כשעמד קרוב אליה. היא הייתה מראית רצינית מאוד, כמעט פגועה.
"היי בריט!" אמר ג'סטין. "תקשיבי, הייתי שמח להישאר לדבר, אבל מר ווטסון כבר חם עליי-"
"ג'ס, עד מתי את המתכוון להתחמק ממני?" שאלה בריטני, עדיין רצינית.
"אני לא מתחמק, פשוט איחרתי גם לשיעור הקודם ו-"
"ג'ס. אני רצינית עכשיו. אני לא במצב. מה קרה היום? למה איחרת ולמה התנהגת כל כך מוזר?" שאלה.
"אני? התנהגתי מוזר? סתם נלחצתי מהאיחור וזה... פשוט קמתי מאוחר, זה הכל." אמר ג'סטין.
"אז למה נראה לי שזה לא העניין? למה התחמקת מהמבט שלי במשך כל החזרה, למשל?" שאלה בתוקף.
"אני? בכלל לא שמתי לב. פשוט הייתי מאוד מרוכז בנגינה, זה הכל." אמר ג'סטין בטון לא משכנע במיוחד.
בריטני הרימה שתי גבות וביטה בו במבט לא מאמין.
"בריט, מה את רוצה ממני? אני מאחר לשיעור, והיום שלי גם ככה התחיל רע, לא בא לי גם לריב איתך עכשיו!"
"עובר עליך משהו, ג'ס. אני רואה. אני מכירה אותך, אתה לא יכול לעבוד עליי." אמרה בריטני.
"אני לא. ועכשיו אני חייב ללכת, אם לא אכפת לך." הוא אמר והתחיל ללכת. היא עצרה אותו עם הרגל שלה.
"ג'סטין. בבקשה. איך אנחנו יכולים להיות ביחד אם אתה לא איתי עד הסוף?" שאלה בריטני, נואשת.
"בריט. תסתכלי עליי." הוא סובב את ראשה אליו. "אני לא משקר לך ולעולם לא שיקרתי. אני מצטער שלא
הייתי הכי נחמד היום. אבל חשוב לי שתדעי, שאני אוהב אותך, ואני אספר לך את כל האמת, תמיד." שיקר.
כל כך כאב לו כשהביט בה, מהנהנת, כאילו הוקל לה. הוא הרגיש מרושע, אבל ידע שאין דרך אחרת.
כשצ'לסי פתחה את הלוקר שלה, הדבר הראשון שהיא ראתה היה נוזל צהוב מגעיל שנוזל ממנו.
כשהביטה שוב ראתה שכל מחברותיה וספריה היו מלאים בו, ומעל היה מונח פתק קטן: "לצ'לסי השמנה."
היא שמעה צחקוקים מאחוריה והסתובבה לראות 2 בנות מקבוצת העידוד, מצביעות עליה וצוחקות.
"צ'לסי! מה הדבר המגעיל הזה? איו!!! הקאת??" הן ממש צעקו את זה, וכולם הביטו לכיוון של צ'לסי ונגעלו.
צ'לסי הייתה כל כך מושפלת כשכולם צחקו, שהיא לא ידעה מה לעשות עם עצמה. היא רצתה לברוח משם.
היא חנקה את הבכי שלה, כי בזה היא הייתה הכי טובה ומנוסה. כולם המשיכו להצביע ולצחוק, עד שלפתע-
"ליזי וג'ניפר, שוב אתן? לא משעמם לכן לעשות את אותם דברים מפגרים כל פעם מחדש?" זרק לעברן ג'סטין
בדרכו לכיתה של אלגברה. צ'לסי סובבה את מבטה לכיוונה ורצתה להגיד לו תודה, אך לא מצאה את המילים.
"טוב שיש לך מי ששומר עלייך." אמרו ליזי וג'ניפר, לאחר שנמחק להן החיוך מהפרצוף. הן העיפו את שיערן
הארוך לאחור והלכו משם, מעיפות את התחת מצד לצד בכל צעד.
כל הצופים הפנו את מבטיהם חזרה לעיסוקיהם, וצ'לסי הביטה אל ג'סטין.
היו לו מבט משועשע על הפנים. הוא הצדיע לה והמשיך בדרכו.
היא חייכה והלכה להביא חומרי ניקוי.
לאחר השיעור היילי הלכה לחדר האוכל לאכול עם חברותיה מקבוצת העידוד, ג'וליה וסם, וידידיה הספורטאים.
"היילי, מה את עושה מחר בערב?" שאל אחד מהם, קפטן קבוצת הפוטבול.
"לא, ג'ון, אני לא אצא איתך. למען האמת יש לי תכניות." אמרה היילי ולקחה ביס מהסלט דל שומן שלה.
"איזה סוג של תכניות? הרי אין לכן לחץ של חזרות בתקופה הזאת, וככל הידוע לי אין לך חבר..." אמר.
גם ג'וליה וסם הביעו עניין, והיילי חייכה ולקחה עוד ביס מהסלט, כדי למתוח אותם.
"אז ככה," אמרה כשסיימה לבלוע. "יש לי דייט. אבל אני לא אגלה לכם עם מי..."
"מה?! אחרי שסירבת לי במשך חודשים הסכמת למישהו אחר??" שאל ג'ון, המום.
"תרגע, ג'ון. כבר הסברתי לך, אנחנו לא מתאימים, אתה ואני. חוצמזה, גם לי היה קשה להאמין, אבל הוא ניג'ס
לי אפיל יותר ממך, כבר לא יכלתי לסרב." אמרה היילי. היא ידעה שהיא לא באמת רצתה לסרב...
"אנחנו יותר מתאימים משאת חושבת." אמר ג'ון. "נו- מי זה? מי הצליח להשיג בחורה שאני לא??"
"בתור התחלה- פרסטון." אמרה היילי, וג'וליה וסם צחקקו.
"פרסטון הוא לוזר. אני לא מבין איך יצאת איתו שמונה חודשים." מלמל ג'ון, אדום כולו.
"אבל אני לא אגלה לך מי זה. את תזלזל. אני מכירה אותך יותר מדי טוב." אמרה היילי.
ג'ון קמט בידו את כוס הפלסטיק שלו בכעס.
בצד השני של חדר האוכל ישב ניק עם חברו הטוב רוקי, ובשמו האמיתי שרק משפחתו וניק הכירו- רונלד.
"בקיצור זה קליפ ענק. הצילום מכל הזוויות השונות- עוד לא ראיתי דבר כזה... מה יש לך, אחי?"
"סליחה אחי, אני..." אמר ניק כמתעורר מחלום בהקיץ. "אני לא יכול להפסיק לחשוב על... עזוב."
"נו, אחי... ממתי אתה לא מספר לי דברים?" שאל רוקי.
"עזוב." התחמק ניק.
"טוב, לא צריך." אמר רוקי. "סתם. נו- אתה יודע שאני קרציה כמעט כמוך. אני אוציא את זה ממך בסוף."
"יש בזה משהו." אמר ניק וחייך אליו. "אבל באמת, זה לא חשוב. שטויות."
"זו בחורה." אמר רוקי. "נו, מי?"
"איך אתה-? מה-?" גמגם ניק.
"איך ניחשתי? אחי, לפי המבט בעיניים. אי אפשר להסתיר כלום מחברים." אמר רוקי וקרץ לו.
ניק חייך. "כן, זאת בחורה. אבל אתה לא תאמין לי אם אני אגיד לך מי."
"מי זאת, צ'לסי??" אמר רוקי בציניות. "אתה מתחיל להפחיד אותי."
"שתוק! היא בכלל לא כזאת נוראית, מה עשיתם ממנה... כולה קצת מלאה." אמר ניק.
"אז זאת היא! אחי, וואלה... לא הייתי מאמין עלייך... אבל רצת מלאה? היא בהחלט שמנמנ-"
"היי, רונלד! יוהו!! זאת לא היא!!" אמר ניק. הוא ידע כמה זה ישגע את רוקי, שהוא קורא לו בשמו האמיתי.
"היי! אל תקרא לי ככה! נו... אז מי זאת?" שאל רוקי בסקרנות.
"היילי." אמר ניק והסמיק. זה דבר שלא קרה לו הרבה...
"היילי? כאילו שהיא תשים עלייך. הצחקת אותי. היא עם ג'ון בכלל עכשיו, לא?" שאל רוקי.
"איחח לא! נראה לך שהייתי נדלק על מישהי שתידלק על מידהו כמו ג'ון, הקוף הדביל הזה??" נגעל ניק.
"סורי אחי, אבל באמת שאני לא חושב שיש לך סיכוי." אמר רוקי.
"וואלה? כי היא דווקא הסכימה לצאת איתי לדייט מחר בערב..." אמר ניק כבדרך אגב.
"די!! אחי... יואו!! היילי סמית' הסכימה לצאת איתך?? איזה יום היסטורי!! בטח ממש ניקצת לה..." אמר רוקי.
"האמת שהרבה פחות מתמיד... זה היה ממש מפתיע. היא הסכימה יחסית מהר." אמר ניק.
"ווי, אחי... שיחקת אותה. היא אשכרה הקפטנית של המעודדות. הכי מקובלת בבית ספר!!" אמר רוקי בהתלהבות.
"מה אני שומעת?" אמר לפתע קול נשי מצד ימין שלהם. הם הסתובבו לראות את ג'ייד, אחותו התאומה של ניק.
המשך יבוא...
מקווה שאהבתם!
השקעתי בפרק הזה מלא זמן אז בבקשה אל תתעלמו...תגיבו!!
לוליפופ™
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לוליפופ™