סליחה שלא כתבתי פרק כמה ימים....
חגגתי את הסלבסטר!! שנה טובה ומתוקה לכולם!!
ונירוש... היה כל כך כיף הנשיקה בול בחצות!!! מתה עליך אתה החיים שלי!! מווווווווווווווווווואה!!
וגם, כרגיל...הבגרויות.
כשתגיעו לגיל שלי תבינו...
פשוט אני רוצה להשקיע בפרקים, לא סתם לחרבש כמה פסקאות.
בשבילי כתיבה זה יותר מתחביב או משהו לעשות כדי להעביר את הזמן.
אני רוצה לתת את כל הנשמה שלי בכם, הקוראים.
אז אני מקווה שתבינו שאולי לא תמיד יוצא לעדכן, אבל העדכונים שלי מכל הלב.
ותדעו שיש הרבה כאלה שאצלם זה לא ככה.
אז תעריכו את האיכות ולא את הכמות (;
ואני באמת אנסה לעדכן יותר.
בינתיים- הפרק של היום...
"ג'יי!! בדיוק דיברנו על מערכת תופים החדשה שלי!" אמר ניק וחייך חיוך מוגזם.
"וואלה... ואני מבינה שמערכת תופים החדשה שלך היא 'הקפטנית של המעודדות.'" אמרה ג'ייד.
"אנחנו מכנים אותה ככה, כי היא כובשת את כל המעודדות." אמר ניק לאחר היסוס קל.
"והיא... 'הכי מקובלת בבית הספר', אה?" שאלה ג'ייד.
"כן. היא מקובלת אש. תסמכי עליי, מי כמוני יודע." אמר רוקי וקרץ לה.
"כן, בהחלט. אף אחד לא יודע כמוך... נגיד שזה דבר טוב. עכשיו את האמת." דרשה.
"ג'יי, אין לך משהו טוב יותר לעשות מאשר לשבת פה עם אחיך ולקשקש?" שאל ניק.
"האמת שיש לי. אבל אני ממש רוצה לדעת על מי דיברתם." אמרה ג'ייד.
"חבל, כי את לא תגלי. אלא אם כן תהיי ממש קרציה, כמוני. ואין לך סיכוי." אמר ניק וחייך.
"אוף, באמת אין לי סיכוי. נו, מה אכפת לך??" היא התחננה.
"חבל על הזמן שלך, אחותי. אני לא אגלה לך. אבל למה זה מעניין אותך בכלל?" שאל ניק.
"אח שלי יוצא לדייט בפעם הראשונה ואני לא אתעניין??" היא אמרה וחייכה חיוך שטני.
"היי זה לא הראשון!! ומי אמר בכלל שאני יוצא לדייט??" שאל ניק, מאדים.
"אתה, הרגע." אמרו רוקי וג'ייד ביחד.
"אוף..." אמר ניק והשעין את ראשו על כף ידו בבאסה.
צ'לסי נכנסה לחדר האוכל וחיפשה במבטה את ג'סטין, כדי להודות לו.
מכיוון שלא מצאה, התיישבה עם מגש האוכל העמוס שלה בשולחן לבדה.
כשהתחילה לאכול החליטה שזה רק יזיק לה, והזיזה את המגש לצד, כנגעלת.
"מה רע באוכל הזה?" שאל קול מאחוריה, שהבהיל אותה מאוד. היא הסתובבה.
"ג'סטין! חיפשתי אותך!" אמרה צ'לסי, והתעלמה מהשאלה שלו.
"למה?" הוא שאל. ברור שהיא לא מצאה אותו... הוא היה בבית החולים במקום בשיעור...
"רציתי להודות לך. זה היה ממש אצילי מה שאמרת לליזי וג'ניפר במסדרון." היא אמרה בהערכה.
"שטויות. הגיע הזמן שמישהו יראה להן את מקומן." הוא אמר, והתיישב לידה עם מגשו.
"עדיין. לא כל אחד היה עושה את זה.כולם יפחדו מהן או משהו כזה." היא אמרה.
"מה יש לפחד מהנמושות האלו? אם כבר הן יפחדו." הוא אמר בשיא הרצינות.
"מה זאת אומרת? אין להן ממה לפחד. הן המעודדות- אלו עם הכוח." אמרה צ'לסי.
"הא! הצחקת אותי." אמר. "הן הכי מפחדות. מפחדות לאבד את מקומן בפסגה."
"כן בטח. כאילו שאם כאלו ציצים ובטן שבקושי קיימת הן יכולות לאבד אותו." אמרה.
"בדיוק. אם הן לא יזהרו מישהי אחרת תבוא במקומן. או שבמקרה הגרוע ביותר הן ישמינו או משהו כזה."
הוא הביט בה ונראה כאילו ממש התחרט שאמר את זה "סליחה... אני... לא התכוו... לא! אנ..." גמגם.
"זה בסדר, באמת." היא אמרה וצחקקה. "אבל איך הן יכולות להשמין כשהן חיות על חסה אחת ביום?"
"בוא נאמר שברגע שמישהו מראה כוח עליהן, זה מחליש אותן. מזה הן מפחדות." הוא אמר.
"וואלה, לא חשבתי על זה ככה..." אמרה צ'לסי.
"מה שהן רוצות זה שכולם יפחדו מהן וכך יהיה להן הכי הרבה כוח. צריך לדעת איך להביס כאלה." אמר.
"אתה ממש מיוחד." אמרה צ'לסי לפתע, והעלתה חיוך על לחייה.
הוא חייך חיוך קטנטן. "גם את. ואני לא אומר את זה סתם כי את אמרת לי."
צ'לסי נחרה בבוז. "כן, בטח. מיוחדת במובן הלא טוב של המילה, אולי."
"לא, צ'לסי." אמר ג'סטין ולפתע הרצין, והביט בה מבט חד. "את מאוד מאוד מיוחדת. במובן הטוב."
צ'לסי הסמיקה ושתקה. הביך אותה המבט הזה של ג'סטין בה. היא לא הייתה רגילה שבנים מביטים בה.
"זה שהאחרים פה לא מבינים את זה לא אומר שזה לא נכון." אמר ג'סטין.
"תודה, ג'סטין. אתה לא יודע כמה זה עוזר לי שאתה אומר את זה." אמרה צ'לסי בבושה.
"בכיף." הוא אמר ולקח ביס מהסנדביץ' שלו. הוא ירק אותו חזרה על הצלחת מיד.
"את צודקת, זה באמת דוחה..." הוא אמר וניגב את שפתיו המפית.
בריטני שכבה על מיטתה, מביטה אל התקרה, המחשבות משתוללות במוחה.
הוא אוהב אותי באמת? הוא אומר לי אמת? מה עובר עליו שאני לא יודעת? האם אני חברה טובה?
היא לא יכלה להכין שיעורי בית, כשהייתה כל כך לא מרוכזת.
הוא בהחלט התנהג מוזר. היא לא ראתה אותו כך מעולם.... חוץ מפעם אחת.
אבל זה היה מזמן... זו הייתה תקופה שבמשך חודש שלם הגיע מעט מאוד לבית הספר,
וציוניו היו נמכוים אף יותר משהיו עכשיו. היא גם בקושי ראתה אותו אז. הם עוד לא היו חברים, ועדיין.
הפלאפון שלה צלצל. שיחה מהיילי... ממתי היילי מתקשרת אליה? היא ענתה, לא מבינה.
"היי, בריטני. אממ... את יודעת אם יש חזרה היום בערב, כי אחרי אתמול..." היילי הייתה נשמעת מובכת.
"אני לא יודעת, " אמרה בריטני. "אני חושבת שזה תלוי בניק. תשאלי אותו..."
בדיוק מה שהיילי חששה לשמוע. "אממ... יש אולי מישהו אחר שיודע?" שאלה.
"למה, אין לך את הטלפון של ניק? אני אתן לך-" אמרה בריטני.
"-לא, לא, יש לי... פשוט... אולי תוכלי אממ... לברר ולהודיע לי?" השיחה נהייתי מביכה יותר מרגע לרגע.
"אוקיי, אני אברר ואודיע לך...." אמרה בריטני, לא מבינה מה הבעיות של היילי.
"ודרך אגב... מה קרה לג'סטין? כיאלו את לא חייבת לספר לי, אבל-" אמרה היילי.
"-אני לא יודעת. הוא לא מסכים לספר לי. הוא אמר שהוא סתם איחר..." אמרה בריטני.
"סורי, אבל נראה לי שזה משהו יותר רציני. הוא איחר הרבה פעמים, אבל אף פעם לא נראה מותש כל כך."
"אני יודעת..." היה מוזר לבריטני שהיילי והיא מדברות ככה, כאילו חברות... כמו פעם.
"והוא גם הלך באמצע שיעור מדעים..." אמרה היילי.
"מה?! הוא לא היה?!" שאלה בריטני, מזועזעת. כנראה באמת קרה משהו רציני משחשבה...
"את לא ידעת? וואלה, את בכימיה... תקשיבי כדאי לך לברר מה קורה." אמרה היילי.
"כן, טוב, אולי..." למה לעזאזל היא אומרת לי מה לעשות?? שאלה את עצמה בריטני.
מי בכלל ביקש את העזרה שלה? פתאום מתנהגת כאילו אנחנו חברות... היא לא יודעת כלום על ג'סטין! או עליי...
"טוב, אז..." אמרה היילי אחרי שתיקה של כמה שניות. "ביי, ותודיעי לי באס-אמ-אס או משו..." היא ניתקה.
ג'סטין נכנס לבית החולים בסערה, ורץ ישר אל החדר של אימו.
לנה ישבה שם, וכשראתה אותו ניסתה להסתיר את פניה כדי שלא יראה שהיא בוכה.
שערה היה פרוע מאוד, ועל שידת המגירות לידה היו מפוזר הרבה נייר טואלט משומש.
הוא התקרב אליה וחיבק אותה חזק חזק, אבל לא נתן לעצמו לבכות. הוא מעולם לא נתן לעצמו לבכות.
מאז הפעם הקודמת שאימו חלתה, החליט שהדמעות לא יוכלו להבריא אותה. שזה מעשה שטותי.
"זה לא פייר ג'סטין. זה פשוט לא פייר..." מלמלה לנה כשהדמעות מתפרצות מעיניה.
"אני יודע לנה. אני יודע..." הוא אמר והביט באימם, השוכבת בעצימת עיניים, שלווה כל כך.
"יש חדש?" הוא שאל לאחר שהרפה ממנה.
"לא, התוצאות של הבדיקות עוד לא הגיעו. אבל נראה שהם יודעים משהו שהם לא מספרים לנו..." אמרה.
"לנה, תראי. יהיה בסדר, אני מבטיח. אמא חולה הרבה זמן, והיא התגברה על זה עד עכשיו וגם הפעם תתגבר."
ג'סטין ידע שהוא משקר. שממש לא בטוח שהיא תצא מזה הפעם. סרטן השד שלה, חזר והפיע שוב כל הזמן.
הוא אף פעם לא באמת הפסיק. הוא תמיד היה שם, משתולל בתוכה, עד שהיה מתפרץ, כמו הפעם.
"ג'סטין, אני ממש אוהבת אותה." אמרה לנה, והביטה גם היא אל אימם.
ג'סטין הזיז כיסא לידה והתיישב, מניח את דרועה על כתפיה של אחותו, הקטנה-גדולה.
"אני יודע, לנה, וגם אני. אני מבטיח לך שגם אני." הוא אמר.
"הלוואי שזה היה עוזר." אמרה לנה, ובכתה חזק מתמיד.
"בטח שזה עוזר, לנה! את חושבת שאם היא רדומה היא לא מרגישה כמה אנחנו אוהבים אותה??" שאל.
"איך היא יכולה להרגיש..." מלמלה לנה.
"היא יכולה. ותאמיני לי, שאם לא הייתי לה האהבה שלנו, היא כבר לא הייתה פה." הוא אמר בכנות.
לנה שתקה, והביטה אל כפות רגליה היחפות. דמעה אחת זלגה על לחייה, וג'סטין ניגב אותה.
"לנה, את גדלת להיות ילדה מדהימה. בעצם, את כבר מזמן לא ילדה. וזה כל כך עצוב שהילדות שלך נלקחה
ממך כל כך מוקדם, ואם הייתה דרך אחרת לעשות את זה, הייתי בוחר בה. ולאחרונה תא ממש מזכירה לי אותי.
אני לא מכיר הרבה ילדים בגיל שלך כל כך בוגרים, כמוך. ואני בטוח שתגדלי להיות הנערה הכי יפה ומקסימה שיש
באמריקה. 1,000,000 $ אם לא..." הוא אמר ושוב חיבק אותה.
היא חייכה, והוא לא יכל שלא להצטרף אליה.
"לא, בריטני, אין חזרה היום. איך תהיה?" אמר ניק לתוך שפופרת הטלפון שלו, בעודו עולה במדרגות ביתו.
"לא יודעת, היילי שאלה..." אמרה בריטני בצד השני של הקו.
"איך תהיה חזרה אחרי שהמנהל תפס אותנו? זה מסוכן מדי. הוא בטח יבוא לבדוק." אמר ניק.
"טוב, אז.. ביי. ניפגש מחר בבית ספר." אמרה בריטני ועמדה לנתק.
"היי, בריטני!" הוא עצר אותה. "היילי שאלה?! למה היא להתקשרה אליי פשוט...?" הוא שאל.
"אתה שואל אותי?? לא יודעת, היא אמרה לי להתקשר. מה זה משנה?" היא שאלה.
הוא נאנח. "טוב, אז תודיעי לה וגם לצ'לסי אם יצא לך לדבר איתה. ומה קורה עם ג'סטין?" הוא שאל.
"עזוב, לא משנה." אמרה בריטני בחוסר סבלנות. נמאס לה כבר שכולם שואלים.
"טוב, אל תהיי כבדה, רק שאלה..." אמר בעודו מסובב את המנעול.
"סליחה, לא התכוונתי להתפרץ ככה. אני פשוט לא רוצה לדבר על זה." אמרה.
"טוב, אז... נדבר מחר." אמר ופתח את הדלת.
על הרצפה היו מונחים בגדים של ג'ייד, מפוזרים. מה קורה פה? שאל את עצמו.
"ניק??????" הוא שמע את אחותו אומרת מאיזה חדר, כאילו לחוצה.
"היי, ג'ייד. מה קורה פה?? איפה את בכלל??" הוא נכנס למטבח כדי לבדוק אם היא שם.
"אני... בחדר. כלום לא קורה, אני... אל תיכנס, אני מסדרת את הבגדים, יש פה בלגאן מטורף."
"לא אכפת לי, את יודעת שאני לא רגיש לבלאגן. אבל אני חייב להיכנס." הוא אמר והתקדם לעבר חדרם.
"אז חכה!" היא אמרה מיד. "אני אסדר קצת ואז תוכל להיכנס.
"עזבי..." הוא אמר ופתח את הדלת. הוא רצה לצרוח כשראה מה הבלאגן בפנים...
אחותו בחזייה, מנסה לסגור את הארון, שממנו הציץ ראשו של חברו הטוב ביותר, רוקי... בלי חולצה.
במשך יבוא...
מקווה שאהבתם! וגם שהתחלתם לאהוב את הסיפור באופן כללי...
לוליפופ™
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לוליפופ™