נוף נוף!!!
מזל טוב!!
אני מתה עלייך כל כך נשמה שלי, ומאחלת לך עוד מלא שנים מאושרות ושסוף סוף ניפגש במפגש ישרא!!
נשיקות, עד 120 גם מאריאלוש!! היא מוסרת לך שאת סופרסטארית!!
הפרק הזה מוקדש לך, ויש בו גם קטע על יומולדת- חשבתי עלייך...
ניק עצם את העיניים והמשיך לנשק אותה במשך דקות ארוכות. הוא ניתק את שפתיו משלה עדיין בעצימת עיניים.
היילי נראתה כאילו הרגע הקיצו אותה מחלום. היא הייתה נראית קצת מבוהלת. היא ניגבה את שפתיה.
"אני חייבת ללכת..." היא אמרה, לא מסתכלת בעיניו.
"בואי, אני אסיע אותך הבייתה." אמר ניק, מופתע מהחיפזון הפתאומי שלה.
"לא, לא, אחותי באה לאסוף אותי. תודה." אמרה היילי במהירות.
"היילי, אני מצטער אם הייתי ישיר מדי. אני מסכים לקחת את זה לאט יותר אם את צריכה." הוא אמר.
"לא לא, זה לא זה... אני ממהרת, באמת. תודה רבה." היא אמרה, ראשה מושפל.
"אז לפחות תיישרי מבט איתי." הוא אמר, לא מבין מה קרה לה פתאום.
היא הביטה אל תוך עיניו. הוא הבחין בדמעה בקצה של עינה השמאלית.
"אני מצטער היילי. לא הייתי צריך לנשק אותך על הדייט הראשון." הוא אמר.
"ניק אני חייבת ללכת." היא אמרה והלכה משם במהירות, בלי להעיף מבט לאחור.
הוא נשאר שם, עומד חסר אונים, מביט באהובתו הולכת ממנו, אחרי דייט מושלם.
הוא תיכנן את הדייט הזה חודשים, לבחורה המשולמת שתבוא.
והנה היא באה. הוא ידע שזה יכבוש אותה.
הוא תיכנן שיתנשקו בדייט הראשון. היילי לא הייתה נערה בתולית... למה היא כל כך נרתעה מהנשיקה?
ניק חשש שאולי הבעיה היא בו...? הוא הסתובב והלך בצעדים קטנים אל מכונית אימו, ונסע הבייתה.
ג'סטין שוב ישן בבית החולים באותו לילה. הרופאים הסבירו שמצבה של אימו יכול להידרדר בכל עת, והוא פשוט לא יכל
להשאיר אותה לבד... לנה כמובן שוב ניסתה לשכנע אותה שתחליף אותו, אך הוא לא הסכים בשום אופן.
הוא השעין את ראשו על מיטתה של אימו, השלווה כל כך בשינתה. שערה הבלונדיני, אותו ירש ממנה היה שרוע על
הכרית בעדינות. ריסיה הארוכים נתנו לה מראה של פיה. בעיניי ג'סטין אימו הייתה האישה היפה ביותר בעולם.
לפתע דמותה של בריטני עלתה בראשו. יותר מכל היה מדוכא עכשיו מכך שלא יכל להיות איתה. הוא כל כך אהב אותה...
הוא ידע שלאחרונה הוא חרא של חבר. הוא יכל להבין למה היא לחוצה. הוא כמעט לא דיבר איתה, תמיד המציא תירוצים...
לפתע נזכר שהבטיח לה שיתקשר. אם היא הייתה כך, מסתירה ממנו חצי מחייה, משקרת לו, מפרה הבטחות....
הוא היה נשאר איתה?
הוא הניח שכן, הרי הוא כל כך אהב אותה... אבל סביר להניח שהיה מאבד קצת מאמונו בה. בטח היא כבר איבדה...
הוא ידע שמגיע לה הרבה יותר ממנו. נער עני ומתוסבך, שהיה לו כל כך הרבה על הראש שכבר לא נשאר לו זמן בשבילה.
אבל לא הייתה לו ברירה. אם היה חייב לבחור בן בריטני לאימו, היה כמובן בוחר באימו. יותר מלו, היא הייתה יקרה לאחיו.
"לילה טוב, ג'סטין." אמר אחד הרפואים שבדיוק נכנס ויצא מהחדר. ג'סטין איחל לו לילה טוב וחזר למחשבותיו.
לאחר ארוחת הצהריים, הייתה עוד חזרה.
הפעם, למרות שכרגיל כולם היו עסוקים במחשבותיהם האישיות, הם התאמצו ונשארו מרוכזים במוזיקה. והלך להם.
הם התחילו לעבוד על עוד כמה שירים שכתבה בריטני.
"חבר'ה, אנחנו בדרך למעלה." אמרה בריטני בעידוד.
"ויש לנו הופעה עוד יומיים." אמר ניק. הוא היה במצב רוח רע מתמיד.
"מה?! עוד יומיים?!" שאל ג'סטין. בדיוק היום בו עורכים בדיקות של אימו בבית החולים. הוא חייב להיות שם....
"כן, ג'סטין, תתעורר." אמר ניק.
"אני לא אוכל להגיע..." אמר ג'סטין בשקט, קצת פוחד מניק.
"מה זה לא תוכל להגיע?!" שאלה בריטני. "ג'ס, בבקשה... אתה לא יכול לעשות לנו את זה."
"אני מצטער, חבר'ה. אני... אני באמת. לאחי יש משחק, אה... פוטבול. אני חייב להיות שם בשבילו." אמר ג'סטין.
"אז תדפוק את כולנו. למה לא." אמר ניק.
"מה יש לך?" שאלה צ'לסי, יורה מבט כעוס לעברו של ניק.
"ג'סטין, בבקשה תנסה להגיע. זה ממש חשוב, ולא ארוך." אמרה היילי.
"אני אנסה." אמר ג'סטין, יודע שאין סיכוי.
ניק זרק את המקלות של התופים בצד ויצא. היילי ניסתה להשיג אותו, וכל השאר יצאו החוצה כדי להתכונן לשיעורים הבאים.
"ניק, עצור רגע." אמרה היילי כשנמאס לה לרדוף אחריו במסדרון.
"מה את רוצה?" הוא עצרבחצי סיבוב ושאל בחוסר סבלנות.
"ניק, אני..." היא כיחכחה בגרונה וקצת הסמיקה. "אממ, אני מצטערת על אתמול."
הוא שתק רגע ואז שוב התחיל ללכת.
"ניק, חכה. אני יודעת שהייתי לא בסדר, אבל-" היא רצה לעברו ותפסה את צווארון חולצתו מאחור.
"אני יודעת שהייתי לא בסדר, אבל אתה חייב להבין. הרגע יצאתי ממערכת יחסים אז-" אמרה היילי והרפתה מחולצתו.
"אז חבל שהכנסת את עצמך לעוד אחת. וחבל שאני יצאתי הקורבן. את קולטת כמה השקעתי בדייט הזה? שמרתי אותו
לבחורה המושלמת. והכל הלך טוב וחלק- כמו שתכננתי. ואז נישקתי אותך, ואת לא יכולה להסתיר את העובדה שזאת הייתה
נשיקה מדהימה, ואז את פשוט בורחת, כאילו..." הוא נראה כל כך כועס שהיילי קצת פחדה ממנו.
"אני מצטערת." היא אמרה ודמעה חמה זלגה על לחיה. היא לא הייתה רגילה לזה שצועקים עליה.
"ועכשיו היא בוכה." הוא מלמל, והרים ידיו למעלה כמיואש.
"ניק, אני מצטערת, כמה פעמים אני יכולה להגיד את זה? זה באמת היה דייט ממש כיף והנשיקה הייתה לא רעה בכלל!" אמרה.
גם היא חשבה שהנשיקה הייתה מדהימה. היא לא הבינה איפה ניק למד לנשק ככה... אך לא יכלה להודות בזה.
"תודה רבה באמת. עכשיו אני יכול ללכת?" הוא שאל, מעוצבן.
"למה אתה לא יכול להישאר ולדבר איתי רגע כמו אדם הגיוני ורגוע?" שאלה היילי בעדינות.
"כי ברגע זה אני לא רגוע, ומעולם לא הייתי הגיוני." הוא אמר והסתובב.
"למה אתה חייב להיות כזה אגואיסטי?" שאלה היילי, מתחילה גם היא קצת להתעצבן.
"אני אגואיסטי? היילי, את ממש לא... עזבי. אני הולך." הוא אמר.
"לא מה? עד אתמול מתת עליי וניסית בכל כוחך לגרום לי להסכים לצאת איתך, ועכשיו אתה מתייחס אליי כמו אל זבל!" אמרה.
"כי את היית ממש זבל אתמול! מסתבר שטעיתי לגבייך. את לא מושלמת כמו שחשבתי. ממש לא." הוא אמר והלך.
כשצ'לסי שכבה על הכורסא בסלון וצפתה בטלוויזיה בתכנית על דוגמניות, ורצתה לבכות מרוב קנאה, פתאום שמעה קול שיר
מתקרב... הדלת נפתחה, ובפתח עמד אריק, מחזיק בלונים צבעוניים רבים, ושר: "היום יום הולדת היום יום הולדת היום יום
הולדת לצ'לסי!" היא חייכה והתרגשה. היא בכלל לא זכרה שזה היום...
היא קמה וחיבקה את אחיה הגדול, שמעולם לא יכל לשכוח. "אריק..." אמרה, ולא יכלה להוציא צליל נוסף מהפה.
"שש, זה בסדר. תודי לי אח"כ." הוא אמר. הוא התנתק מהחיבוק ולף ממאחורי גבו מתנה גדולה עטופה בנייר סגול ומקושטת
בסרט גדול וורוד, והכתובת "צ'לסי" על כרטיס ברכה קטן מעל, עם לבבות.
"אריק, לא היית צריך..." אמרה עודה מנסה לפתוח את העטיפה בעדינות.
"את יכולה לקרוע!" אמר. אימם הצטרפה לחדר וחייכה, כאילו זכרה שזה היום.
אבל לצ'לסי לא היה אכפת. היא קרעה את עטיפת המתנה, ומצאה בפנים קופסה נוספת.
כשפתחה אותה גילתה בתוכה עוד קופס ואז עוד אחת, ועוד אחת...
עש שלבסוף נשארה עם קופסה כחולה קטנה, ועליה כתוב: "יום הולדת שמח, צ'לס."
היא פתה אותה, ובתוכה ראתה שרשרת מדהימה...
היא הרגישה את הדמעות עולות בעיניה... בצד האחורי של הלב היה חרוט שמה.
היא קמה וחיבקה שוב את אריק, וכשהרפתה, אריק חייך אליה חיוך מלא אהבה, שרק הוא ידע לחייך.
בריטני הלכה בחשיכה בדרך הבייתה, נתקלת מדי פעם באנשים בגלל חוסר ריכוזה.
היא לא יכלה להפסיק לחשוב על ג'סטין. היא רצתה לדעת מה עובר עליו, ולמה הוא לא איתה עד הסוף.
וכבר נמאס לה לשאול בלי לקבל תשובה. היא לא ידעה מה לעשות.
היא כמעט שכחה לפנות בסימטה שמובילה אל הרחוב שלה, אז נזכרה בזמן.
ולפתע- מישהו תפס אותה בכוח...
המשך יבוא...
מקווה שאהבתם ושתגיבו!!
לוליפופ™
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לוליפופ™