כבר שבוע עבר מאז שנפרדנו.
מי חשב בכלל שאי פעם נפרד ? אתה בעצמך אמרת שלא היה בך את האומץ לסיים את הכל
אם לא אמרתי את מה שאמרתי
ביקשת שאשאר ידידה שלך , הסברתי לך באלפי משפטים שאני לא מסוגלת להיות ידידה שלך .
זה לא יכול להיות קרוב בכלל למה שאני רוצה להיות בשבילך
אבל אני לא יכולה לתת לך את מה שאתה לא בטוח שאתה רוצה לקבל
ואתה לא בטוח שאיתי אתה רוצה לבלות את שארית חייך
ולמרות שחשבנו שזה הגורל של שנינו לסיים את כל השטויות ולהיות לנצח
אתה נבהלת , חודשיים לפני שאני טסה לדרום אמריקה
וזה בסדר, אני מבינה אותך , נפרדנו באהבה עם המון רגשות
ומאז דיברנו בכל יום , והתראינו פעמיים
אנחנו שכבנו פעמיים. יום אחרי יום .
ביקשת שאשר לחבק אותך , כי ככה הכי נוח לך בעולם ונרדמת
הערתי אותך אחרי זמן קצר וכאב לי בלב, כמו סכין שננעץ, כשביקשתי ממך לקום כדי לנעול אחרי את הדלת
לא רציתי לעזוב אותך, רציתי להישאר לנצח במיטה הזאת ושתחבק ותאהב אותי
אבל אני לא יכולה להכריח בנאדם להישאר איפה שהוא לא רוצה
אבל אני לא יודעת אם אני מסוגלת להמשיך הלאה, זה קשה . קשה מידי .
לדעת שאתמול בלילה שכבנו באותה מיטה, מכורבלים , אוהבים ..
והיום, אם לא הייתי שולחת לך הודעה שאני מרגישה מוזר
האם אתה היית שולח ?
האם אתה תרשום לי שאתה מתגעגע אליי אם לא תראה אותי כמה ימים ?
קשה לי, אתה מצפה שמתוך כבוד לכל מה שהיה בנינו אני אהיה מסוגלת להישאר כאן בשבילך
אבל ככל שעובר הזמן , ועם כמה שאנחנו חוזרים אחורה לרגעים קטנים ומיוחדים
ולילות בלי שינה
אני לא יודעת אם אני מסוגלת להיות כאן בשבילך אחרי שתעבור הלאה
כי זה כבר כל כך קשה להיות רחוקה ממך
אז מה יהיה אז?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
