הכינור עוזר לי קצת לשכוח.
כנגנית בכינור אני גם לוקחת שיעורים פרטיים,
אבל היו כמה איומים מצד אמא שלי שהיא תפסיק אותם.
כמו שחלקכם קרא את הפוסט הקודם,
בטח הבנתם שאמא שלי סוג של 'מפלצת'.
בי דווקא שוכנת אמונה קטנה שלא באתי מאמא שלי,
אין לי איתה שום דבר במשותף.
אני חושבת שהסיפורים על החסידה והכרוב נכונים,
או שאולי באתי מכובע קסמים.
חושבים כך גם?
הצטרפו נא:
<<
כובע קסמים.>>±
רק אתה עוזר לי לשכוח,
קצת לסלוח,גם לבכות.
ללחוץ לך חזק את היד,
למרות שביננו אין קשר משותף.
אם אאבד אותך אהיה אבודה לעולם,
בלעדייך אתה כלום,
בלעדייך הכל נגמר.
אבא.
נכון,הוא לא האבא האמיתי. אבל הוא כל
כך רגיש,כל כך אוהב.גורם לי להרגיש ממש טוב.
טלפנתי אליו הבוקר בחשאיות, הוא הבטיח
שיטפל בעניין ואם זה רציני באמת הוא מבטיח
שלא יסלח לה על כך.
אני מרגישה כאילו אני באמת הבת שלו,
שהוא חלק ממני,שלא אמא ילדה אותי.
אלא שהוא היה שותף במעשים איתי.
שהיה איתי כל החיים.
אני באמת אוהבת את אבא שלי.
בתור מוזיקאית אני גם רוצה עתיד במוזיקה,להתפתח ולפתוח
קריירה. אני אוהבת אנשים עם יעדים בחיים, כאלה שמתפתחים ועוזרים
אחד לשני. זה הדדי.
בינתיים אני רואה את זה רק מרחוק,כמו אור קטן בחשכה,
מתקדם לעברי יום-יום.
הבלוג מעביר לי את ההרגשה הרעה,גורם לי להיות נינוחה.
תודה לקוראים ולאלה שמגיבים,אתם באמת עוזרים לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: