Memmories of Dasha

באמת.

לאחרונה אמי התרכחה. הריבים קצת נשכחו בצד,

למרות שהיא עדיין לא נותנת לי מספיק מרחב.

אבל נסתדר.

עוד יומיים אבא שלי בא והוא יטפל בה.

סוף סוף אוכל לתת לו את החיבוק, את הנשיקה,

ולא לעזוב אותו. אני מתגעגעת,אפילו עכשיו.

מחר שנה"ל תשס"ח מתחיל,התחלה ישנה,

אותה דרך ארוכה לסוף.

אח"כ נראה מה נעשה. י"ב זה לא מצחיק,בגרויות,

מבחנים,ציונים. בערך כמו כל כיתה אחרת. אבל רמה אחרת.

( עליתי כיתה,זה בטח נראה מוזר שמישהי בת 16 תיהיה בי"ב.. )

זהו לפעם הזאת.

כיף לי לפרוק כאן,זה טוב לפרוק.

חודש חדש,התחלות חדשות ונקווה לטוב.

רק לטוב.