להסתכל על העולם מרחוק

איך אפשר להתחיל בכלל לכתוב מה אני מרגישה?

הצטברות של חודש כ"כ מעייף , של בכי , שמחה , השפלה.

כמה שאני מראה שאני רגילה לגמרי , צוחקת ושמחה אני עצובה. כ"כ.

והיום , זה באמת עבר את הגבול .

זה התחיל מאותו יום .

יום רגיל שבו צחקתי ושמחתי באמת.

עד הערב.

עד שסיפרו לי את מה שקרה.

בהתחלה , הבשורה הייתה מוזרה .. , לא באמת העלתי בדעתי שזה מה שיקרה.

כאילו... מה פתאום [?!]

שזה היה כבר עובדה , זה עדיין לא נקלט .. כשזה קורה לך , אתה מבין אבל לא מפנים.

מאותו יום .. הכל השתנה , התהפך.

היה מושלם .

עד אז.

החיוך ,  התיישר.

הצחוק , הפך לדמעה.

השמחה , התהפכה לכאב , חזק.

כאילו כמו איזה סרט שכשקורה לך משהו , פתאום כל הדברים הרעים קורים.

הכל הצטבר והצטבר בפנים .

עד עכשיו אני לא מוצאת את הבן אדם שאני יכולה לסמוך עליו ולהגיד לו ..

" אני יכולה לספר לך הכל . "

אני לא יכולה.

והיום, זה פגע.

לכל מקום שהלכתי , פשוט אמרו לי לא .

השפילו אותי .

נפגעתי.

אז אולי אני נפגעת מכל דבר ואולי אני רגישה ועכשיו אתם אומרים ' נוו שוב'

אז כן,שוב .

התקופה המסריחה הזאת שסוף סוף עברה,חזרה.

הבדידות הזאת.

אף אחד לא יכול להבין באמת מה אני מרגישה .

אני כ"כ שונאת את הילדים האלה שאומרים " מה קרה? "

איך אפשר להגיד , להסביר לו ..

זה פשוט ..

הכל.

הכל התנפץ לי.

זה התחיל כ"כ טוב , כן אני יכולה להגיד - הייתי מאושרת .

אבל זה נגמר , עבר.

ושוב , אני בוכה.