 כינוי:
Dodly בן: 34 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2008
אז מה?
עצלנות, חוסר רצון, חוסר השקעה, לחץ, שעמום, בצפר... אני יכול להמציא אלף עשרים ושתיים וחצי תירוצים למה לא עדכנתי, למה לא קראתי בלוגים, למה לא התחברתי למסנג'ר, או פשוט למה חוץ מלראות אותי בבצפר אני "מת".
והאמת, שאין לי מושג. אולי זה בעצם שקר, כי אני יודע ומכחיש מעצמי.
אז חופש סוכות עבר, ואני יכול להגיד שבחופש הזה עשיתי כלום. פשוט כלום, למרות שחיכיתי לחופש הזה.
מה היה לי בתכנון? לעשות שיעורים, להשקיע בבצפר, להיפגש עם חברים, לטייל, לפגוש את המשפחה ועוד כל מיני. ומכל זה מה עשיתי? ישבתי בבית ושיחקתי פלייסטיישן, ישנתי, אכלתי ו...ככה אולי גם יצאתי מהבית.
אה כן, שכחתי להגיד שקצת לפני חופש סוכות קניתי פלייסטיישן 2 (באיחור אופנתי), כי מצאתי ביד 2 במחיר זול. חוץ מזה, התחשק לי ממש הרבה שנים P:
אבל, וזה היה צפוי, די התמכרתי אליו. בכיתה ו' אולי זה היה סבבה, אבל לא עם בגרויות של כיתה יא'. כרגע עשיית הזכויות שלי שואפת למאה, בזמן שעשיית החובות שלי שואפת לאפס אחד עגול וחלול. הציונים שלי לא קופצים לשמיים, אבל הם גם לא בדיוק על פני הקרקע. יותר בכיוון של צניחה חופשית.
כמובן שאין פה את מי להאשים חוץ מאת עצמי. אני זה שלא משקיע מספיק או עושה מאמץ, אני זה שלא יודע לנהל נכון את החיים של עצמי, ואני זה שנפגע בסוף.
בעצם, לגבי המשפט האחרון, יש לי תיקון. לא רק אני נפגע בסוף. ה...אסטרונאוטיות (כמו שמורים והורים קוראים לזה) או הרחפניות שיש לי התחילה כבר לעצבן. אני לא ישן טוב בלילה, אז אני מאחר לבצפר ועייף כל הזמן, אני בקושי מסוגל להקשיב לאנשים, אז אני לא מבין דברים בשיעור ומנהל שיחות שטחיות עם אנשים, אני שוכח דברים חשובים, חלק קשורים בי וזה דופק אותי, וחלק קשורים באחרים אז אני דופק אותם. כמו למשל, לשכוח לעשות כלים/לעשות שיעורים, או לשכוח ימי הולדת של אנשים.
אבל אם פגעתי במישהו, זה לא עובר לי ככה סתם. אני זוכר ריבים מטופשים שהיו לי ביסודי, בחטיבה, ובכל מקום במשך חיי. כנראה שהזיכרון שלי פסימי במידה מסוימת. אני רק רוצה להגיד סליחה על הכל, לשים את זה בצד ולגמור עם זה. אבל אני לא יכול, כי אני יודע שדברים כאלה יקרו שוב, ואז האמון בי פשוט ייאבד.
אני זוכר איך פעם היה לי את הכישרון לנתח אנשים, וע"י כך לנסות ולעזור להם בבעיות שהיו להם, סתם כי זה עשה לי טוב. אבל עכשיו מה? המוח שלי פשוט סתום בכל מה שנוגע ל...כמעט הכל. בלאק אאוט טוטאלי. כאילו שמישהו בא, לקח את כל הרעיונות והמחשבות, ושרף אותם במים. ככה, פשוט לא הגיוני.
אז מה? מה זה אומר עלי עכשיו?
אני שונא פוסט פריקה. זה מרגיש כאילו אני שופך הכל על אחרים כדי לצפות לקבל על זה צומי או משהו. אני בסך הכל מנסה לעשות איזה סדר בבלגן שהולך פה. מישהו מכיר איזה פאנג שוואי טוב למוח?
ובאמת סליחה לאנשים שפגעתי בהם. מזל טוב לכל מי שלא אמרתי לו באותו הזמן.
Double-E
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
