 כינוי:
Dodly בן: 34 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2008
שברו את ההגיון, צאו מהקופסה, וכנסו לעולם מלא באשליה...
בעולם כמו שלנו, ללא הבדלים
גרים בשמחה ובאושר- ילדים
אך לא הכל שמח ומאושר
בדיוק כמו אצלנו, לא כולם עם מוסר
יש אנשים שלועגים למותר
זהו סיפורו האמיתי של ילד
ללא חטאים, רק מעשים טובים
שהיה קורבן למעשים זדוניים
קראו והפנימו, לבל יקרה לכם אותו הדבר...
יום אחד הלכתי ברחוב
ופתאום במקרה פגשתי דוב
הוא שאל אם במקרה אני יכול לעזור
לסחוב מקרר שהוא קנה באמקור
שאלתי מה זה אמקור והוא אמר "סתם חברה"
אז אמרתי שבסדר, אעזור לו בסחיבה
למזלי הדירה הייתה די קרובה
אחרי הכל אני צעיר וזו הייתה משימה קשה
הוא הזמין אותי לקפה, אז אמרתי לו טוב
בכל זאת, לא כל יום יוצא לקבל קפה מדוב
התחלנו לדבר על כל מיני דברים
על משפחה, על בית הספר ועל חברים
מסתבר שדובים הם כמו אנשים
עושים מבחנים, והולכים לחוגים
לדוב שפגשתי קראו אריאל
"לדובים יש שמות? זה עלול לבלבל"
"לבלבל? למה?" הוא שאל
"כי אי אפשר לדעת אם אתה מדבר על חיה או אדם למשל"
"וודאי שאפשר" הוא ענה במהירות
"אי אפשר" עניתי בוודאות
"אתה פשוט ניגש ושואל"
"בסדר, הבנתי. אני מתנצל"
ואז הוא הציע לי סוכריה על מקל
אמרתי שאני לא מעוניין, והוא התעקש
פתאום... הוא התחיל אותי למשש
מיהרתי לברוח, רחוק כמה שאפשר
תמיד אמרו לי לא לסמוך על מישהו זר
מאז כבר עבר הרבה זמן
והמפגש נשאר רק זיכרון ישן
יום אחד קמתי, הוצאתי ראש מהחלון
ובחוץ ראיתי כתב שעורך ראיון
ליד הכתב עמד לו מקרר
אז התלבשתי כמה שיותר מהר
יצאתי החוצה, שיפשפתי עיניים טוב
וליד המקרר עמד לא אחר מאשר הדוב
צעקתי לכתב "תיזהר, הוא פושע!"
והכתב אמר "כן, אני יודע"
לא הבנתי מה קורה, והכתב פירט
"הוא היה פושע פעם, היום הוא שופט"
"שופט? רגע... מה לעזאזל?"
"הוא החליט להשנות, וללכת בדרכי האל"
"דרכי האל? מה הכוונה?"
"ובכן, זה פשוט- הוא חזר בתשובה"
"אחרי שהבין את חומרת מעשיו,
שלא לדבר על ששילם כסף רב,
הוא החליט לתקן את כל מה שעשה,
ועכשיו הוא חי עפ"י ההלכה.
הוא הלך לאוניברסיטה ולמד משפטים,
והיום הוא שופט בענייני ילדים."
"ענייני ילדים? בטוח שזה נכון?
עד לא מזמן הוא התנהג בזדון..."
"אל דאגה ילד, לכן אני פה,
באתי לראיין ולבדוק מה שלומו,
וכמובן, אם הוא נקי מהאשמות שלו."
"שמעת את זה ילד?" אמר הדוב פתאום
"יצאתי זכאי, אז מצידי תסתום"
ופתאום ברחוב, ליד הדוב והמקרר,
הופיע מעבר לפינה ילד אחר.
"הי ילד, יש לך דקה?"
"כן אדוני, איך אוכל לעזור לך?"
"אני צריך שתעזור לי לסחוב.
אל תדאג, הבית שלי קרוב"
הכתב התפרץ ואת הדוב שאל-
"למה אתה צריך ילד? הכוח שלו דל"
"זה בסדר" אמר הדוב "המקרר לא כבד."
"חוץ מזה, אני אוכל אותו בסוכריה לכבד"
"סוכריה על מקל?" יצא לי לשאול
"אמרתי לך לסתום" אמר והגביר את הקול
"שמעתי מספיק" אמר הכתב
"אתה הולך לכלא, מיד ועכשיו"
"לעזאזל איתך ילד!" הדוב צעק
"אני עוד אנקום בך! אני מכיר את השב"כ!"
השוטרים הגיעו, והדוב נעצר
ואני חזרתי הביתה, קצת יותר מאושר
מצד אחד חשבתי שיותר הוא לא יטריד
אבל הוא אמר נקמה... וזה קצת מפחיד
החלטתי להתעלם, והמשכתי בחיים
עברו כמה שנים, נולדו לי ילדים
שכחתי כבר את החיה שמאחורי הסורגים
יום אחד בא אלי הבן בריצה
הוא התרגש ורעד, וגם קצת בכה
התחלתי לדאוג ושאלתי מה קרה
הוא אמר שהוא פגש ברחוב דובה
הוא סחב לה עציץ והיא הציעה לו קפה
ואז הוא הפסיק לדבר, והבנתי מה קורה
יצאתי מהבית והתחלתי לרוץ
ראיתי דובה שעומדת בחוץ
שאלתי אותה "מי את?" והיא אמרה "תחשוב"
"אם עוד לא הבנת, אני אשתו של הדוב"
אז זו הנקמה שעליה דיבר.
זה כל כך שפל... התחשק לי... להתנצל.
ביקשתי ממנה סליחה ורציתי להכנס
היא פתחה לי את הדלת, והכינה לי נס
אמרתי לא תודה, וביקשתי את בעלה
היא קראה לו, וכעבור 2 דקות הוא בא
הוא ראה אותי והתחיל לצחוק
"אז אנחנו נפגשים שוב, אה מתוק?"
"אל תקרא לי מתוק, באתי להתנצל"
"להתנצל?" הוא התפלא
"כן. החלטתי שלכעוס זה לא יפה"
הצעתי לו סוכריה על מקל, לזכר תקופה
"כשזה בא ממך, אפילו אשמור את העטיפה"
הוא פתח את האריזה והתחיל ללקק בהנאה
אמרתי שאני צריך לזוז, ושנתראה בפעם הבאה
"אבל מה איתי?" שאלה האשה "לי לא מגיעה סוכריה?"
"צודקת" אמרתי בבושה. "מגיע לך, על כל העבודה"
חזרתי הביתה והלכתי לישון
כשקמתי בבוקר קראתי את העיתון
לא התפלאתי לראות את כותרת הכתבה-
"בעל ואישה נפטרו אמש מהרעלת קיבה"
אזהרה- אסורה הקריאה לאנשים הבאים: בעלי לב חלש, אי יכולת קריאה, בעלי הגיון.
(אני מניח שהאזהרה הזאת הגיעה מאוחר מדי, לא? P:)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
