The Beautiful World
"העולם אינו יפה. העובדה הזאת, במידה מסוימת, מקנה לו יופי"
העולם שלי יפה בשבילי, ובשבילכם? |
| 1/2008
קצת סיפורים למחשבה. זה בטוח קרה למישהו אי שם.
כשתגדל תבין
תמיד הייתי
סקרן. אמא שאלה אותי כל מיני שאלות שעליהן הייתי עונה בשאלות מתוחכמות
משלי. פעם אחת היא שאלה אותי "מה אתה רוצה לאכול?" אז אמרתי לה "מה את
רוצה להכין לי?".
לא יודע למה, אבל אמא תמיד התעצבנה מהשאלות שלי. היא
אמרה שאני ילד שלא יכול לענות מה שמצפים ממנו. אמרתי לה שאני לא מבין למה
היא מתכוונת, אז היא אמרה לי "כשתגדל תבין".
האמנתי לה בגלל שהיא אמא
שלי, ובכל זאת אמהות יודעות הכי טוב. אבל כשחשבתי שרק אמא שלי כזאת,
גיליתי שגם אבא שלי כזה. פעם הוא שאל אותי "עשית שיעורים?" אז אמרתי לו
"למה אתה חושב שלא?". אבא מאוד כעס, ואמר לי שזה פוגע לדבר בטון מזלזל
כזה. שאלתי אותו מה זה טון והוא אמר "כשתגדל תבין". פעם גם הלכתי ברחוב,
ואישה אחת עצרה אותי ושאלה מה השעה, אז אמרתי לה "את רואה שיש לי שעון?"
כי באמת לא היה לי וחשבתי שרואים. האישה צעקה עלי ואמרה שלא מחנכים אותי
טוב בבית. אבא שלי, שבדיוק עבר ושמע את האישה, התחיל להסביר לה שאני קטן
ואני עוד לא מבין.
כל הסיפור הזה קרה לפני כ-20 שנה. היום אני כבר בן
28, יודע איך להתנהג ולהתייחס להורים שלי ולאנשים זרים. משום מה ההורים
שלי עכשיו מסבירים לי כל דבר שאני לא מבין ולא כועסים עלי כמו פעם. אני
חייב להגיד שמכל הדברים שהם אמרו, המשפט "כשתגדל תבין" אף פעם לא היה נכון
עבורי. עכשיו אמא אומרת שאני גדול. אז למה אני מבין פחות ממה שהבנתי פעם?
אני זוכר אותה מהמכולת
כל
יום שישי לאמא היה מנהג לקנות עיתון וחלה. לא היה שבוע שהיא פיספסה עיתון
או חלה. יום אחד, אמא גילתה שהיא צריכה לעבוד ביום שישי אז היא לא הספיקה
לקנות עיתון. היא שלחה אותי למכולת במקומה כדי לקנות עיתון. במכולת שלנו,
העיתונים לא היו מסודרים. תמיד אנשים לקחו אותם, התחרטו, וזרקו אותם חזרה
ככה שהכל התבלגן. כשהגעתי באותו יום למכולת, ראיתי מישהו מחטט בין
העיתונים ומבלגן אותם. שאלתי אותו למה הוא עושה את זה, והוא אמר לי שאני
חצוף והלך בלי לסדר. מוזר, אמא תמיד אמרה לי לסדר מה שאני מבלגן. אז
התחלתי לסדר את העיתונים אפילו שלא אני בילגנתי כי אמא אמרה לי שאני לא
חייב לבלגן כדי לסדר. התחלתי לשמוע מאחורי צעקות "מה אתה עושה?! זאטוט קטן
ולא מחונך!" חשבתי שזאת אמא של ילד שצועקת על הבן שלה, אז הסתובבתי וראיתי
שהאישה הזאת מסתכלת עלי. שאלתי אותה אם היא דיברה אלי והיא אמרה "תהיה
בטוח! ההורים שלך לא חינכו אותך לא לבלגן דברים שלא שלך? עכשיו אני צריכה
לסדר את הכל מחדש!" אבל גברת אני רק ניסיתי לסדר... "ושלא תחזור לפה יותר
בלי אמא שמעת?!" היא סידרה את כל העיתונים צ'יק צ'ק ונתנה לי אחד לקחת.
זה
קרה שהייתי בן 9. היום אני בן 14 ועדיין הולך למכולת. אבל האישה כבר לא שם
יותר. פעם היה לי אומץ ללכת ולשאול איפה היא, וכל מה שאמרו לי זה שהיא
איכשהו קשורה לשירות לקוחות גרוע, לא ממש הבנתי מה זה. כשהלכתי לשאול את
אמא שלי, התשובה הייתה צפויה. "כשתגדל תבין".
אין כבוד למורים
בערך
בגיל 6 אמא שלי שמה אותי במקום גדול עם הרבה ילדים ומישהי שאמורה להשגיח
עלינו. היא אמרה שלמקום הזה קוראים גן. שאלתי אותה למה אני צריך להיות
בגן, והיא אמרה שלא תמיד יש לה זמן לטפל בי, אז צריך שמישהו אחר יעשה את
זה. אז שאלתי אותה, אם אין לה זמן אלי, למה היא אמא שלי ולא האישה שבגן.
התחלתי כבר למלמל לעצמי את התשובה שהיא תמיד אומרת, וזו באמת התשובה
שהגיעה. בגן הכרתי חברים חדשים, למדתי דברים שאמא לא לימדה אותי והתחלתי
לחשוב, למה אני צריך את אמא? ההבדל בינה לבין הגננת שלי הוא שאמא מבשלת,
משכיבה אותי לישון, וקונה לי דברים, וגם הגננת יכולה לעשות בדיוק אותו
דבר. כבר פחדתי לשאול את אמא שלי את השאלה הזאת. ידעתי שהתשובה תהיה כמו
תמיד, או שהיא סתם תתעצבן.
היום אני בכיתה ה'. המורים וההורים אומרים
שאני לא שואל שאלות בכיתה או בבית, ולפעמים אני שומע אותם מדברים בלחש
שפעם לא הייתי כזה והם תוהים מה קרה לי. פעם אמרתי לעצמי שלא יקרה כלום אם
אני אנסה. אז שאלתי את המורה בשיעור היסטוריה על ההיסטוריה של עם ישראל,
סתם כי התעניינתי. המורה אמרה שזה לא קשור כי לומדים על יוון. אמרתי שגם
יוון לא קשורה, הרי אנחנו חיים בישראל. היא אמרה שליוון יש קשר לישראל,
ואני אמרתי שללמוד על ישראל יהיה קשור יותר לישראל. המורה התחילה להתעצבן
ואמרה שאני חוצפן. שלחו אותי למנהל, הזמינו את ההורים, אמא אמרה שהיא לא
יודעת מה קרה לי, כי בבית אני כזה שקט. אמרתי לאמא שלא קראה לי כלום אבל
היא כאילו התעלמה. החלטתי מאז שאני לא שואל שאלות.
מאז עבר הרבה זמן.
היום אני כבר בן 28 ויודע איך להתנהג ולהתייחס להורים שלי ולאנשים זרים.
משום מה ההורים שלי עכשיו מסבירים לי כל דבר שאני לא מבין ולא כועסים עלי
כמו פעם. אני חייב להגיד שמכל הדברים שהם אמרו, המשפט "כשתגדל תבין" אף
פעם לא היה נכון עבורי. עכשיו אמא אומרת שאני גדול. אז למה אני מבין פחות
ממה שהבנתי פעם?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dodly