The Beautiful World

"את תלכי איתי לנשף?" שאל גיל במבט מתחנף
"אני... אני לא יודעת" אמרה לו לורה
"את לא חושבת שתהיו זוג מקסים?" שאל יורם בשקט
"אתה... אתה לא קשור בכלל!" אמרה לורה
"אל תצעקי עליו, הוא רק רצה לעזור" אמר גיל
"אני אצעק כמה שיותר חזק כי נמאסתם עלי! כולכם!" "חושבים שתוכלו להזמין אותי לנשף כל כך בקלות? טעיתם! אני לא כזאת קלה להשגה, ואני גם לא אהיה! אז... אז... אז פשוט תתחפפו!"
לפעמים אני חושב מה היה קורה אם הכל היה אחרת... אם לא היינו צריכים להגיע למצב הזה בכלל. כל אחד היה נשאר לעסוק בדברים שקשורים אליו- בחברים, בלימודים, בעבודה...
אבל את הנעשה אין להשיב. זה לפחות מה שאמרו לי... כל מה שאפשר לעשות, זה לספר את הסיפור מתחילתו...
זה היה ביום ראשון לפני שנה בדיוק. אני זוכר את אותו היום טוב מאוד, למרות שהזיכרון שלי קצת בוגד בי לאחרונה. זה היה במכונית בדרך לחופשה.
"אבא?" קראה קרן
"אבא?" קרא גם בן
"אבא!!" צעקו שניהם
"מישהו קרא לי?" שאלתי והנמכתי את המוסיקה
"אנחנו! אני צריכה לשירותים..." אמרה קרן
"ואני צריך לעצור לעשן" אמר בן
"בן, אתה יודע שאני לא אוהב שאתה מעשן לידינו" אמרתי
"אני יודע, אני מתחיל להיגמל לאט לאט. אני מעשן כבר קופסא ליום אתה יודע!" אמר בן
"חשבתי שעישנת מקסימום 4 סיגריות ליום" אמרתי
"נו אבא עזוב אותך מהפרטים הקטנים" אמר בן
"מה יהיה איתך מה..." אמרתי בקול מאוכזב. "הנה, אני רואה תחנת דלק לא רחוקה מכאן"
עצרתי את המכונית בתחנה. בן, כהרגלו, הלך הצידה ועישן סיגריה או שתיים. קרן הלכה לשירותים, ובדרך חזרה עם 3 מספרי טלפון של מתדלקים.
"אבא! תראה מה השגתי!" אמרה קרן בהתרגשות
"עוד מספר טלפון מבחור מסכן?" שאלתי
"אוף אבא, אתה לא כיף!" אמרה קרן, מאוכזבת
"בן! בוא כבר, אנחנו רוצים לנסוע!" צעקתי
"מה את אומרת?? ואני חשבתי שהוא מת!" אמר בן למישהי שפגש לפני 2 דקות בתחנה
"מה מת?? אתה מת! קודם כל הוא צלצל בטלפון אחרי שהציל את העולם..." התחילה הבחורה להגיד
"בן!!!" צרחתי "בוא הנה עכשיו או שאני לא נותן לך לעשן כל הדרך!"
"טוב יש לי את המספר שלך, אני אחזור אליך אחר כך!" אמר, ונשק לה בלחי. היא הסמיקה.
"אני לא מאמינה איך אתה תמיד מצליח לגרום לבחורות להתאהב בך תוך דקה, ואחר כך לסטור לך כל כך חזק שלא תשכח את זה לשנה" אמרה וצחקקה
"לידיעתך, דיברנו על העונה השנייה של "האי". היא בדיוק התחילה לספר לי אם דילן מת, ואז קראתם לי"
"טוב תריבו אחר כך ילדים. יש לנו עוד דרך ארוכה" אמרתי ונכנסתי לרכב
משם נסענו עוד כ-50 ק"מ עד שהגענו לכנרת.  הילדים התחילו להשתגע.
"זה הכנרת!!! אני לא מאמין!!!" צרח בן בהתלהבות
"גם אני לא מאמינה! לא מאמינה שאמרת "זה" ולא "זו"!" אמרה קרן בלגלוג
"ואני לא מאמין שגם כשאת בחופשה את לא מפסיקה להיות עם הראש בבית הספר!" אמר בן
"ואני לא מאמינה שאתה כזה קל-דעת שלא אכפת לו מכלום חוץ מלהתבטל!" אמרה קרן
"ואני לא מאמין שאתם שוב רבים. ביום כזה יפה צריך ליהנות ולא לריב!" אמרתי והשתקתי אותם. "חכו עד שנגיע לאכסניה ואז תתלבשו ונלך לשחות קצת. מה אתם אומרים?"
"זה יהיה מגניב!" אמר בן
"אולי הפקיד יהיה חתיך... לא, רגע, אולי בעצם השרת..." מלמלה קרן לעצמה
"קרן?" שאלתי כשלא שמעתי תשובה
"מה? אה, כן יהיה כיף" אמרה קרן וחזרה למלמל
נסענו לנו עוד כ-20 דקות עד שהגענו ל... אם אני זוכר נכון, קראו למקום כרי דשא. כן, זהו זה. כרי דשא.
"וואווווווווווו. המקום הזה ענקיייייי!!" אמר בן
"איזה ענקי? בטח כל חדר זה 2 מיטות, ויש סך הכל 5 חדרים" אמרה קרן
מצפה להם הפתעה, אמרתי לעצמי.
"שלום וברוכים הבאים לכרי דשא!" אמרה הפקידה בשמחה
"שלום שלום" אמרתי בחיוך. "יש לנו הזמנה על שם אבי" אמרתי
"ואני מניחה שזה אתה, נכון?" שאלה
"נכון מאוד" השבתי
"אה! הנה מצאתי. 3 מבוגרים בחדר לשני לילות?" שאלה
"מבוגרים? אנחנו לא כאלה זקנים אבא!" אמרה קרן. "אני בסך הכל בת 23, ובן בן 24" הוסיפה
"מבוגר נחשב מעל גיל 18, חמודה" אמרתי כמעט בגיחוך
"אוף אבא אתה עושה אותי זקנה! הלכתי להתאפר!" אמרה קצת בזעם "איפה השירותים?"
"את הולכת שמאלה, ימינה, שוב שמאלה, עולה לקומה השנייה, הולכת עד סוף המסדרון ופונה ימינה, יורדת במדרגות, עוברת את בנין 2, ממשיכה עוד קצת עד שאת רואה שלט "לשירותים". תתעלמי ממנו, הם מקולקלים שם. תמשיכי עוד טיפה ותראי פניה ימינה, כנסי שם ותראי עוד שלט "שירותים". זה שם. אה כן והשירותים מעורבים." אמרה הפקידה בעל פה
"אה... אני... חושבת שאני אוותר בינתיים..." אמרה קרן אחרי שאיבדה את הפקידה בקטע של 'פני ימינה'. "למרות ששירותים מעורבים זה רעיון לא רע..." אמרה קרן לעצמה עם חיוך קטן.
"טוב אבא, אם היא לא הולכת לשירותים, אז אני אלך" אמר בן. כנראה רק בגלל ששמע את הרעיון של שירותים מעורבים.
"אז גם אני אבוא!" אמרה קרן
"חכו רק רגע" אמרתי. "מה מספר החדר?" שאלתי את הפקידה
"כדאי שתוציא דף ותרשום איך להגיע לשם אבא. זה בטח הולך להיות ארוך" אמרה קרן
"רק רגע... הנה מצאתי! חדר מספר 13!" אמרה הפקידה
"טוב, איך מגיעים לשם?" שאלתי
"אתה רואה את הבניין מאחוריך?"
"כן"
"זה שם"
"מההה?? ואני כבר חשבתי שזה הולך להיות מסובך" אמרה קרן
"אז אתם יכולים להשתמש בשירותים שבחדר" אמרתי
"לא... זה בסדר" אמרו שניהם. ועם המחשבה על השירותים המעורבים, הם הלכו.
"השאירו אותי עם המזוודות שלהם" אמרתי לעצמי. "איך חינכתי אותם הא?"
"אם אתה רוצה, אני יכולה לקרוא לסבל שיעזור לך עם המזוודות" אמרה הפקידה בחיוך
"זה יהיה מעולה!" אמרתי
"מוסטפא! בוא הנה!" צעקה הפקידה
"אני בא!" ענה לה גבר עם מבטא ערבי. נשמע כאילו הקול בא מכיוון החדר שמאחוריה.
"אתה יכול בינתיים לפתוח את החדר. הוא כבר יגיע"
"אין בעיה" אמרתי והלכתי
"רוצה את דנה, טלי ושרון, וגם את רוני, מיה ולירון..."
"הלו?" עניתי לפלאפון
"היי אבא מ'ניינים?"
"גיל! מה נשמע?"
"הכל מעוליישן לגביישן" אמר
"כן, גם פה הכל טוב" עניתי "איך בבית הספר?"
"הכל הולך טוב... שנה הבאה אני סוף סוף מסיים את הלימודים!" אמר
"נהדר!" אמרתי לו. "חבל שלא יכולת לבוא איתנו לחופשה"
"אתה יודע אבא. יש בגרויות וכל החרא הזה" אמר גיל
"דבר בנימוס! ואל תדאג. בקרוב זה ייגמר ותתפנה לדברים אחרים" אמרתי
"אני מקווה, אבא. ובינתיים אני כבר מתכנן על הנשף של כיתה י"ב!"
"זה עוד שנה מעכשיו. אנחנו רק בחודש פברואר"
"נכון... אבל בחורות אוהבות שיש קודם רקע רומנטי. תאמין לי אבא אני מבין בבנות." אמר בביטחון
"מה קרה לימים בהם נערים התביישו להזמין נערה יפה לצאת?" אמרתי באכזבה
"אבא, זה רק אתה."
"בסדר, גם אני אוהב אותך"
"טוב יאללה אבא אני זז. יש לי מחר מתכונת בספרות" אמר וניתק
"בסדר אז... הלו? הלו?" "ניתק לי!"
"טוב, איפה המפתח של החדר עכשיו..."

ומה קורה איתי בנתיים?
ביום שישי הייתה לנו פעילות על זהות יהודית. הסבירו לנו מה זה יהודי. לא רק מצוות וכו וכו. המדריך של הפעילות נראה ונשמע כמעט כמו תומר פישמן מפרויקט ביפ P:
הציונים שלי מדרדרים להם לאט. היום קיבלתי 3 מבחנים בפיסיקה, תנ"ך, ומתמטיקה... והציון הכי גבוה מבניהם היה 65 ^^
יצא חוק חדש בבצפר שלנו (ובטח בעוד מקומות) – אסור לאחר, אפילו בחצי שניה לשיעור. אני כבר רואה ששלושת רבעי בצפר מקבל עונש (ואני כנראה בניהם...) XD
באפריל אני טס לגרמניה! בתאריכים 4.4 עד 13.4 ליתר דיוק. דאמ! המחירים של הדלק מתייקרים מיום ליום. כרטיס טיסה עלה לנו 560 דולר, והמחיר הולך ועולה!
אני יוצא עם משלחת של 22 ילדים סך הכל, שעברו מיונים בקפידה (ללא פרוקציות! =)). הייתה לנו פגישת הכנה שהייתה יותר כמו שיעור היסטוריה. לימדו אותנו על הרקע של מלחמת העולם, ועל השואה...
היה לי תכנון, שאחרי גרמניה אני אטוס לארגנטינה לפגוש את המשפחה, אבל זה התבטל בגלל שכל הטיסות מפוצצות :(
אז אני כנראה אטוס בחופש הגדול, סביבות אוגוסט, ל-3 שבועות!! P:
סוף סוף השליש נגמר, ובקרוב ישיבות ציונים, יום הורים ותעודות (עלק תעודות. התקציב בבצפר מספיק לחתיכת דף A4 בקושי). נקווה שילך לי טוב, ולכולם כמובן P:

עמית שבר את הרגל ועכשיו הוא עם גבס. ו... הוא גם קבאי (כי יש לו קביים) P:

החלמה מהירה! ^^