נתחיל בזה שביום
שישי היה יום הולדת לאביעד (וגם לנגה באותו תאריך) אז לשניהם מגיע מזל טוב.
אצל אביעד חגגנו
והיה כיף ^^ הכרתי אנשים חדשים מהרצליה, פגשתי אנשים מוכרים, רקדנו, אכלנו, היה XL,
והיה מגניב. אני אחסוך בפרטים, כי כל השאר וודאי יפרטו יותר ממני ^^
תוכלו לראות תמונות
כאן.
ולעומת זאת, ביום
ראשון בבוקר הלך לעולמו סופר, עיתונאי, ופוליטיקאי ישראלי חשוב- טומי לפיד.
זה גרם לי לחשוב על
התיאוריה שהכל בעולם מאוזן.
על כל הצלחה יש
כישלון.
על כל שאלה יש
תשובה (כן כן. אפילו אם היא עוד לא התגלתה).
על כל חיובי יש
שלילי.
ועל כל לידה יש מיתה.
לכן החלטתי לפרט
יותר על הנושא של "מוות" שחלקנו הכרנו יותר מקרוב, וחלקנו נכיר
(ב"ה כמה שפחות) בעתיד.
נתחיל בהגדרה למושג
"חיים".
ההגדרה היבשה אומרת
"מכלול התופעות הקורות לאורגניזם מרגע יצירתו ועד מותו".
קודם כל, קשה
להגדיר חיים, כיוון שזה מושג פילוסופי, ואין למה להשוות אותו, כיוון שבינתיים
התגלו חיים רק בכדור הארץ.
מכאן אפשר גם להסיק,
שאי אפשר להגיד שהתגלו חיים רק על פני כדור הארץ, כי למושג עצמו אין הגדרה.
כמעט כל תחום בו
עוסקת האנושות, קשור לחקר המושג:
* הפיזיולוגיה
חוקרת את האורגניזם ואת המטבוליזם שלו, (קליטת חומרי גלם וביצוע שינויים כימיים בהם
על מנת להתאימם לצרכי המערכת).
* הביולוגיה
חוקרת את תהליכי החיים.
* הגנטיקה עוסקת
בתורשה ובהתרבות וכן באבולוציה.
* הפריה חוץ
גופית עוסקת ביצירת חיים באמצעים מלאכותיים.
* הפילוסופיה
חוקרת, בין השאר, את משמעות החיים ומחפשת את הדרך הנכונה ביותר לחיות.
* התרבות יוצקת
תכנים שונים לחיים.
* הביוכימיה
חוקרת את התהליכים הכימיים המתרחשים במערכת חיה .
* הביופיזיקה
חוקרת תופעות פיזיקליות בייצורים חיים.
* אנשי הרובוטיקה
עוסקים בצורה של חיים מלאכותיים
* האקולוגיה
חוקרת את יחסי הגומלין בין האורגניזמים השונים לבין סביבתם ואת השפעותיהם של יחסי גומלין
אלה.
* הרפואה חוקרת
את הארכת החיים ושימורם.
* אנשי חקר מערכות
חוקרים את החיים כמערכת המארגנת את עצמה.
* אסטרוביולוגיה
- על פי הידוע לאדם, ישנם חיים רק על פני כדור הארץ, אך, במקביל לכך, נעשים מאמצים
לאיתור חיים מחוץ לכדור הארץ.
מכאן נגיע להגדרת
המושג "מוות".
כיוון שלחיים עצמם
אין הגדרה מדויקת, גם למוות אין.
ניתן להגיד כי
הפסקת תהליכים שמאפיינים יצורים חיים, נחשב למוות.
גוף-חי מתבדל מהסביבה
החיצונית באמצעות "הדיפת" השפעות חיצוניות, ובאמצעות שינוי חומרים חיצוניים
שמסתפחים אליו. תהליך מתמיד זה מכונה בביולוגיה: הומיאוסטזיס. עם מותו מתחיל הגוף להגיב
לסביבה ככל עצם דומם. הוא סופג ופולט חום מהסביבה בלי לווסת את הטמפרטורה שלו, ריכוז
החומרים בתוכו מושפע מריכוז החומרים החיצוני, ולבסוף הוא מתחיל להתפרק, כיוון שאין
עוד ייצור והחלפה של חלקיו המתכלים.
רוב היצורים החיים,
האורגניזמים, הם רב-תאיים, כלומר, הם מתפקדים כקהילה של יצורים חיים. כל תא הוא בעצם
יצור חי בפני עצמו, אבל תפקודיו מצטמצמים ומתייחדים לתהליכים מסוימים, כך שהוא
"מוותר על עצמאותו" לטובת התפקוד של הגוף הרב-תאי כולו. במצב כזה, אף על
פי שהתאים הבודדים מתים, הגוף הרב-תאי כולו מוסיף לחיות.
הגדרת מותו של אדם,
השתנתה גם היא במהלך הדורות בעקבות התפתחות הרפואה-
בעבר היה מקובל להגדיר
מוות כהפסקת פעולת הלב או היעדר דופק, תופעה המכונה "מוות לבבי", אולם עם
התפתחות הרפואה הצליחו פעמים רבות להחיות בני-אדם שלבם חדל לפעול. מצב כזה, שבו האדם
נראה מת, אך יש לו סיכוי להתאושש, מכונה כיום מוות קליני.
סימן מקובל אחר למות
אדם הוא הפסקת הנשימה (הגדרה זו מקובלת גם בהלכה היהודית). כיום מקובל להשתמש במכונות
הנשמה במקרי חירום, כך שגם המבחן הזה כבר אינו רלוונטי - במצב כזה תנועת האוויר ותנועת
בית החזה מושפעות מפעולת המכונה, ואינן מעידות בהכרח על חיוניותו של האדם.
היום קיימות ברפואה
שתי הגדרות מקובלות למוות.
הראשונה, היא הפסקה
בלתי-הפיכה של פעולת הלב והריאות. ההגדרה השנייה מכונה "מוות מוחי".
איבריו של אדם שמת מוות
מוחי עשויים להיות בריאים וחיוניים זמן-מה אחרי מותו, בייחוד אם הוא מחובר למכונת הנשמה.
במצב כזה מבקשים לעתים קרובות ממשפחתו של הנפטר לתרום את איבריו להשתלה. אם ניתנת הסכמה
כזו, כורתים את האיברים שלא ניזוקו, ושעדיין מראים סימני חיים, מגופת הנפטר, ומשתילים
אותם בגופם של אנשים בעלי איברים פגועים, כדי להציל את חייהם (מה שעוד גורם לי
לחשוב על התיאוריה שהכל בעולם מאוזן).
קיימות מספר סיבות
למוות:
* מוות טבעי:
מוות שמקורו בגורמים שאינם בשליטת האדם, ובפרט זקנה ומחלות.
* התאבדות: מוות
הנובע מפעולה מכוונת של האדם להמתת עצמו.
* מוות בתאונה:
מוות הנובע ממתאונה, כזו שהקורבן אחראי לה, או כזו שנגרמה על ידי אחר.
* הוצאה להורג:
המתתו של אדם בעקבות החלטה של בית משפט על עונש מוות
* רצח: המתתו
של אדם בכוונת זדון לגרום למותו.
כל בעלי החיים, ובפרט
בעלי החיים הרב-תאיים מתים בסופו של דבר, גם אם לא סבלו מאירועים מסוכנים במיוחד.
בני אדם, למשל, לא עוברים
בדרך כלל את גיל 100 שנים, גם כשהם בריאים וחיים בסביבה בטוחה.
הסיבות למוות נחקרות
כיום, אם כי הממצאים עדיין אינם חד-משמעיים. יש כמה תאוריות לסיבות המוות. תאוריה אחת
גורסת שמוות נגרם מסיבות גנטיות, כלומר הגנום האנושי מכיל מעין מנגנון השמדה עצמית
אחרי מספר קצוב של שנים. תאוריה אחרת גורסת שישנו מספר מוגבל להתחלקות התאים עד שהם
מגיעים לסוף חייהם.
אולם, ישנה הסכמה כללית
בעולם הרפואה שהוכחה במחקרים רבים שתזונה נבונה ושמירה על כושר גופני מאריכים את תוחלת
החיים. אז אל תפקפקו בזה.
מוות בדת:
עפ"י
התנ"ך, החטא של האכילה מעץ הדעת הוא המעשה שהביא את המוות על האנושות וכתוצאה
ממנו גורשו אדם וחוה מגן עדן, תהליך שהביא את בני אדם להיוולד בעצב, לחיות בקושי ולמות.
ועם זאת ישנה גישה בתנ"ך, שישנם אנשים שחסינים למוות כמו חנוך ואליהו הנביא, שעל
פי המסופר עלו לשמים בעודם בחייהם.
ההשקפה שעל-פיה יש לקבל
את המוות בהשלמה, כגזרה מאת האל שאין להרהר אחריה, באה לשיאה בתנ"ך בספר איוב.
איוב מקבל את מותם הבלתי-צפוי של קרוביו בלי לפקפק בכלל. איוב אינו חוקר אם המוות נגזר
על קרוביו של איוב בשל חטאיהם או חטאיו שלו עצמו.
מספר איוב הגיע
הציטוט "ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך" וגם הציטוט הפילוסופי "צדיק
ורע לו, רשע וטוב לו" שאומר, איך יכול להיות שאדם טוב נענש, ואדם רע מקבל מה
שהוא רוצה?
גרימת מותו של אדם נתפסת
ביהדות כעניין שבידי האל בלבד. לפיכך, רצח הוא עברה חמורה במיוחד, וכך גם התאבדות.
מה שמעלה את השאלה- אם אתה לא מאמין בעולם הבא, איך תיענש על התאבדות?
בסיפור נח והמבול בספר
בראשית, מודגש כי נוח, אמנם זכה להאריך ימים, אבל מת לבסוף. אפילו שהוא היה צדיק
ונבחר לחיות למרות שה' הרג את כל שאר האנשים. מהתנ"ך עולה כי המוות הוא ההבדל
העיקרי בין האדם לאל - בעוד שהאל נצחי, האדם חייב למות.
קיימת אמונה כי נפשו
של האדם שורדת אחרי מות גופו. יש המאמינים כי נשמתו של אדם צדיק מגיעה לגן עדן בעוד
נשמתו של אדם חוטא מגיעה לגיהנום שם היא נענשת.
במספר דתות, כגון הינדואיזם
ובודהיזם במזרח הרחוק וגם בדת הדרוזית במזרח התיכון מאמינים כי נשמתו של האדם עוזבת
את גופו עם מותו ומתגלגלת אל גוף חי אחר, של אדם ולפעמים גם של בעל חיים. אמונה זו
המכונה גלגול נשמות ניתן למצוא גם בקרב חלק מספרות הקבלה היהודית, אם כי לא כל המקובלים
מסכימים על עמדה זו.
הלוויה-
המילה הבסיסית לתיאור
מותו של אדם היא "מת", אך נוצרו לה תחליפים רבים, מעודנים יותר, שבהם המוות
רק נרמז, ובהם:
נפטר, הלך לבית עולמו,
הלך לעולמו, נאסף אל אבותיו, שכב עם אבותיו, נאסף אל עמיו, נפח את נשמתו, הוציא את
נשמתו, הלך בדרך כל חי, הלך בדרך כל בשר, הלך בדרך כל הארץ, הוציא את ימיו, שבק חיים
לכל חי, יצא לחופשי, החזיר נשמתו לבורא, נקרא לישיבה של מעלה.
לאחר שמו של אדם שנפטר
נהוג להוסיף את הביטוי "זיכרונו לברכה או "זכרו לברכה", ובראשי תיבות
ז"ל.
לשמותיהם של אנשים שנואים
שמתו נהוג להוסיף את הביטוי "יימח שמו" או "יימח שמו וזכרו".
אגב, שימו לב לראשי התיבות של "יימח שמו וזכרו"- ישו. אבל זה כבר נושא
אחר ביהדות.
הטיפול בגופה מלווה
בטקס שנקרא לוויה, ואשר נועד לחלוק כבוד אחרון למת, לפרסם ברבים את דבר מותו של האדם,
לאפשר לקרוביו להיפרד ממנו, ולעודד אנשים בקהילתו של האיש להשתתף באבל על מותו, ולנחם
את קרוביו. בדתות רבות, מאמינים כי הטקס הכרחי לשם הפרדת נפשו של האדם מגופו בצורה
מושלמת, וכדי להבטיח כי הנפש לא תתייסר.
על מצבות שנבנות על
גבי קברים של יהודים מקובל לרשום את שם האדם שמת, מספר פרטים על-אודותיו, את תאריך
מותו (כדי להציג בפומבי את יום-השנה לזכרו), וכן את ראשי התיבות: תנצב"ה, שמשמעם:
"תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".
באנגלית מקובל לציין
על-גבי מצבות את הביטוי Rest In Peace (בראשי-תיבות: RIP)
שפירושו: "נוח בשלום" (ביטוי זה בדרך כלל מתורגם כ"נח על משכבו בשלום").
מלאך המוות-
בתרבויות וביצירות ספרותיות
לא מעטות, המוות מתואר או מיוצג על ידי דמות אנושית או דמוית-אדם המבצעת את עבודת ההפרדה
בין הנשמה לגוף. צורת הייצוג משתנה מתרבות לתרבות.
במיתולוגיה היהודית
הייצוג האנושי של המוות מופקד בידי מלאך, ונהוג לייחס את תפקיד מלאך המוות לעזריאל
או לסמאל.
בימי הביניים התפתח
הייצוג של המוות כשלד האוחז בחרמש. ייצוג זה התפתח מציורי "ריקוד המוות"
של שלדים רוקדים, שנהיו נפוצים בעקבות מגפת המוות השחור (הדבר) שהרגה שליש מאוכלוסיית
אירופה בתחילת המאה ה-14. מאוחר יותר נוספו לייצוג זה גם ברדס הנזירים השחור והשימוש
בחרמש על מנת להפריד בין הנשמה לגוף. האנשה זו של המוות ידועה גם בשם The Grim Reaper.
הסופר 'טרי פראצ'ט'
כתב סדרת ספרים הנקראת "עולם הדיסק" בהם מלאך המוות מתואר לא כדמות
אכזרית אלא כישות נייטרלית למדי הרואה את תפקידה כשירות חשוב לציבור. מוות מתעניין
מאוד בבני האדם וחוקר את מנהגיהם המשונים באובססיביות. למרות התענינותו הרבה הוא
מבצע את תפקידו ביעילות רבה.
יש גולגולת מפורסמת
ועליה כתוב "מה שאני תהיה גם אתה ומה שאתה, הייתי גם אני".
ציטוטים שקשורים
לחיים:
"אחרים חיים בשביל
לאכול; אני אוכל בשביל לחיות." ~ סוקראטס
"לצפות למוות
- חיים ללא תועלת." ~ יוהן וולפגנג פון גתה
"כולנו משלימים
עם המוות, אך אין אנו מצליחים להשלים עם החיים." ~ הנרי גריהם גרין
"הבה נשתדל לחיות
באופן שכזה שכאשר לא עוד נהיה הקברן עצמו יבכה בקבורתנו." ~ מרק טווין
"חיינו שווים מה
שהם עלו לנו במאמצים."~ פרנסואה מוריאק
"מי שרוצה לעשות
שימוש טוב בחיים צריך לפעול תמיד כאילו יחיה זמן רב, ולנהל את חייו כאילו ימות במהרה."~
אמיל ליטרה
"יותר אני חושב
על החיים יותר אני מאמין כי יש לתת להם את האירוניה ואת הרחמים כעדים וכשופטים."~
אנאטול פרנס
"החיים מקסימים
בהתאם לעדשה שאתה אדם רואה אותם."~ אלכסנדר דומה, הבן
"החיים מלאים דברים
לא הגיוניים שהיו יכולים להיות שחצניים בהיראותם בלתי סבירים. התדעו מדוע? כי הם אמיתיים
לחלוטין."~ לואיג'י פיראנדלו
"החיים חשובים
מדי מכדי להיתפס כרציניים."~ ג'ילברט קייט צ'סטרטון
"הילד חי, המתבגר
מצפה לחיות, המבוגר מנסה לחיות והזקן לשרוד."~ ז'אן שאפלן
"למדתי כי החיים
לא שווים דבר, אך דבר לא ישווה לחיים."~ אנדרה מלרו
"הרע אינו לחיות
אלא לדעת כי אנו חיים."~ אנאטול פרנס
"לחיות זה שיר
שהמוות הוא פזמונו החוזר."~ ויקטור הוגו
"מי שהתחיל מאפס
כדי להגיע לכלום בחיים אינו צריך לומר תודה לאיש."~ פייר דאק
"אנשים חשים בטוב
ובאושר בהתאם לחיים שהם מנהלים."~ אריסטו
"החיים זה ליהנות
מן החיים."~ ויליאם בלייק
"מי שרוצה לחיות
חייב להתאים את עצמו לחידושים שבחיים."~ רומאן רולאן
"לחיות עבור הזולת
אינו לחיות לחצאין, אלא לחיות שתי פעמים." ~ ז'ילבר קסברון
"לחיות כדי למות
אין זה משעשע, אך לחיות ולדעת שנמות טרם זמננו זה טיפשי לחלוטין." ~ אנטון צ'כוב
"החיים הם מחלה;
המוות הוא התרופה." ~ שאמפור
"החיים מתרחשים
רק פעם אחת ולכן לא נוכל לקבוע לעולם איזו החלטה שלנו היתה טובה ואיזו גרועה, משום
שבמצב נתון יכולנו להחליט רק פעם אחת. לא ניתנים לנו חיים שניים, שלישיים, רביעיים
שבהם נוכל להשוות החלטות שונות." ~ מילן קונדרה
ציטוטים של
הפילוסוף מישל דה מונטן:
"לדעתי, השמחה
האנושית היא לחיות מאושרים, ולא כמו שאמר אנטיסתנס: למות מאושרים."
"אילו היה עלי
לחיות מחדש הייתי חי כפי שחייתי. איני בוכה על העבר ואיני פוחד מן העתיד."
"אני נושא ביתר
קלות את סבלותיי, כי הגיע זמנם."
"חיים נעלים הם
אלה שאנו מקיימים גם כשאנו לבדנו."
"התועלת שבחיים
אינה נמדדת באורכם אלא בשימוש שנעשה בהם."
"ישנם כאלה שחיו
זמן רב, אך חיו רק מעט."
"חיינו מספיק למען
אחרים; הבה נחיה למעננו את שאר החיים."
"הדעה הבזה לחיינו
היא מגוחכת, כי בסופו של דבר, זו ישותנו, זה כל מה שאנו."
"עיסוקי ואמנותי
הם לחיות."
"כל תנודה שלנו
מגלה את אופיינו."
"מי שאין לו אומץ
לסבול, לא את החיים ולא את המוות; מי שאינו רוצה להתנגד ואינו רוצה להמלט, מה נוכל
אנו לעשות לו?"
"יצירת המופת הגדולה
והמפוארת שלנו: לנהל היטב את חיינו."
ועל זה נאמר- "העולם
אינו יפה, לכן הוא כן"
"הדבר החשוב
ביותר במסע, הוא לא לאבד את חייך. שמור על חייך, והם ינחו אותך"
אז מה דעתכם?
יש כזה דבר מוות, או בכלל חיים? יש עולם אחר אחרי החיים? יש גלגול נשמות? במה אתם מאמינים?
Double-E