| 6/2008
מדהים
מדהים, פשוט מדהים.
מדהים עד כמה האיזון בעולם יכול להיות מצחיק ואכזרי.
אפשר לחגוג יום אחד חודש עם החברה, ויום אחרי זה להתאבל על מוות של קרוב משפחה.
פשוט מדהים.
אז החודש הזה לא היה הכי מקסים, צפוי, או שום דבר שאפילו חלמתי עליו.
עד כמה שזו לא העדיפות הרגשית שלי לכל דבר ודבר, אני בכל זאת אכתוב לי הכל בסדר כרונולוגי. אולי זה יעזור לי לעשות קצת סדר בראש.
נתחיל ממש לפני יותר מ-10 ימים, ביום חמישי.
יום חמישי היה יום טוב ושמח, זה היה היום האחרון של הלימודים.
בבוקר הייתה פעילות קטנה בכיתה, ואחר כך השכבה יצאה ל"חפש את המטמון". אני מצד שני לא הייתי שם. הלכתי עם רז, אלון, ונלטינה, ועוד תלמידים מחטיבות הביניים לבקר בבתי הספר היסודיים. במסגרת פרלמנט הנוער של בית הספר שלנו, המטרה הייתה לראות איך מתנהלות מועצות התלמידים של בתי הספר היסודיים, ולנסות לעודד אותם להצטרף למועצת הנוער העירונית שתקום בשנה הבאה.
אני מודה שהיה לי קצת זלזול בנושא הזה של מועצות תלמידים בבתי ספר יסודיים. הגענו לבית ספר בשכונת צור שלום, וניהלנו שיחה קצרה על הפעילות שלהם בבית הספר.
התרשמתי מכל מה שהם השיגו. מעזרה במניעת אלימות, עד לפרויקט של תלמידים עוזרים לתלמידים. זה גרם לי לחשוב עד כמה אנחנו לא מצליחים לבצע דברים בגלל כל הקונספירציות בעולם המבוגרים, וכל ההתחמקות הזאת מאחריות שמתרחשת בלי סוף. התלהבתי מילדה אחת בכיתה ו' (שנה הבאה בחטיבה), שדיברה בלהט וברגש, וידעה להסביר את כל מה שהמועצה שלהם הצליחה להשיג. אני לא יודע איך קוראים לה, אבל אני מצפה ומקווה לשמוע עליה בעתיד :)
משם נסענו לקריון, להיות פקחים זמניים ולראות איך הכל מתנהל. היה כיף :P
הנהג שלנו לקריון היה מישהו בשם "האשם" (לא מבטאים את הא'). נהג ערבי חביב, שיש לו פוטנציאל להיות נהג מונית עם כמות הדיבור שלו ^^ הוא קנה לנו ברד חינם, וסיפר לנו סיפורים על הקריה. אחר כך התחלקנו ל-2 קבוצות. הקבוצה שלנו הלכה לרשום דוחות חניה לאנשים, וזה היה כיף :D. פשוט כיף לדפוק אנשים שעושים דבר לא נכון בכוונה ^^ אחר כך התחלפנו עם הקבוצה השניה שעבדה בתוך הקניון, וחיפשה מעשנים כדי לתת להם דו"ח. להתפס מעשן במקום ציבורי עולה לך 1,000 ₪, ולהיות בעל עסק שנתפס שמעשנים אצלו, זה 5,000 ₪. אז צריך תמיד להזהר. תפסנו מישהו מעשן, והוא התחיל להלחץ. למזלו הפקח הוציא אותו באזהרה בלבד. שיחכה לפעם הבאה.
מהקריון המשכנו לבריכה, שם הייתה לנו שעה בערך לשחות בשיא החום, ולנסות להתקרר קצת. הבנות משום מה עשו קנוניה אחת גדולה והחליטו לא להכנס. בחירה שלהן אני מניח, אבל חבל.
משם המשכנו לארוחה עם ראש העיר וצוות העירייה. הייתה ארוחה של גבינות, והיה טעים להפליא. אפילו שאני לא אוהב גבינות ^^
הלכנו הביתה לנוח, ובערב חזרנו לטקס הסיום. היה טקס יפה עם הדלקת משואות, שירי א"י, נאומים, וחלוקת תעודות הצטיינות על מחויבות אישית שקיבלנו אני, עמית, נעם וענבר.
אחרי הטקס כל אחד לך לכיתתו כדי לשמוע דברי סיכום מהמחנך ולקבל תעודה. דנה, שעוזבת אותנו לטובת זכרון יעקב, כתבה לנו נאום פרדה, ובו משפט על כל אחד בכיתה. היה מרגש P:
אחרי הבצפר הלכנו למין אפטר פרטי אצל אלעד, וראינו שודדי הקריביים, עד שהתחלנו להרדם והחלטנו לפרוש הביתה.
ביום שישי קבעתי עם מיכאל להפגש ללמוד ולסיים את הסיכום בהיסטוריה, כיוון שלא נשאר הרבה זמן עד לבגרות.
בערב יצאנו לקריון. האחרים שיחקו באולינג וסנוקר, ואני חסכתי כסף אז... לא ^^ ישבנו גם סתם לאכול ולדבר, ובסופו של דבר פרשנו לביתנו כרגיל.
יום שבת, היה היום הארוך ביותר בשנה. החל מהיום הזה הימים מתחילים להקצר והלילות מתחילים להתארך. מה שמיוחד הוא, שביום הזה לסבתא שלי מצד אמא יש יום הולדת. עשינו לה מסיבת הפתעה, ובאנו אליה כל המשפחה וצלצלנו בדלת. איך שהיא הופעה P:
יום ראשון עבר כרגיל. ניסיתי להתכונן למתמטיקה, אבל זה לא ממש עניין אז התעסקתי לי בדברים אחרים ^^
ביום שני הייתה הבגרות במתמטיקה, והלך לי טוב מאוד אפילו. ואז הסתכלתי על התשובות בעיתון... ודווקא בהסתברות, שאני הכי שולט, הייתה לי טעות שהרסה את כל השאלה. מה שאומר שאני מתחיל מ-66 ו... כדאי לגשת למועד ב'.
באותו יום גם אני וויקה חגגנו חודש ^^ תודה לכל מי שהגיב ובירך, והלוואי ומה שאיחלתם יתגשם :)
בערב הייתה את מסיבת הסיום של כיתות ט' בחטיבת דפנה, וכיוצא דפנה הלכתי לראות עם חברים. היה מופע יפה. טיפה דרמתי מדי, ולפעמים זה הרגיש כאילו זו הצגה ולא מופע (כמו שצריך להיות), אבל בכל זאת הייתה השקעה. אפילו דבורה, הרכזת, השתתפה בו בגלל שהיא יוצאת לפנסיה שנה הבאה. לכבודה גם היו זקוקים! O:
ביום שלישי סבתא שלי, ד"ר פאני כהן נפטרה. ואת זה כתבתי כבר בפוסט הקודם...
וביום רביעי ניסיתי איכשהו להתכונן להיסטוריה עם כל מה שהיה לי בראש.
ביום חמישי הייתה את הבגרות בהיסטוריה, שהייתה קלה. אבל למרות זאת, לא ממש שמתי לב למה שאני כותב, ואני מקווה שלא היו לי טעויות טיפשיות ושהמגן לא יהרוס (אין לי מושג מהו).
ביום שישי... הייתה את ההלוויה של סבתא שלי. בבוקר אבא שלי אסף אותי ואת מיכאל, שבא בגלל ש... אבואליטה הייתה מין סבתא מאמצת שלו. ובכלל, בתור חבר ילדות הוא היה חלק מהמשפחה, תמיד. נסענו לבית של סבא שלי, וחיכינו שכולם יסיימו להתארגן. התחילה להתפתח מריבה בין כולם, בגלל שהמשפחה שלי עקשנית וכל אחד שומר על הדעה שלו. עצוב לי שדווקא ביום שכזה יש מריבות.
הגענו לבית הלוויות בטל רגב. התחילו להגיע חברים, מכרים, ואנשים שרצו להיות שם, ולחלוק כבוד אחרון לאישה המדהימה.
הרב שאל מי רוצה לקרוא הספדים. אזרתי את כל האומץ שהיה בי, והלכתי לקרוא את מה שכתבתי.
תוך כדי קריאה, הפסקתי לחשוב. המילים פשוט זרמו החוצה, מעבר לדף. כאילו שכל מילה עולה ישר למעלה, לאוזן שלה. התחלתי לרעוד תוך כדי קריאה, ואנשים התחילו לבכות. כשסיימתי לקרוא... גם אני בכיתי.
דודה שלי הכינה ספר קטן עם תמונות מחייה של סבתא, ונתנה לכולם להביט בו. אני בכל אופן, חושב, יודע ומשוכנע שזה לא מספיק, ואני חייב להכין משהו משלי. משהו שיזכיר לי אותה.
מה שנשארו לי הן תמונות, וראיון שהספקתי להקליט איתה רק לפני כמה חודשים.
אני זוכר, שיום לפני הלוויה הלכתי לישון עם הראיון ברקע. זה הזכיר לי את הקול שלה...
אני ומיכאל לקחנו את זה קשה. אני הייתי הנכד הראשון שלה, ומיכאל, במידה מסוימת, השני.
זה התחיל עוד כשהיינו בגן, והתחלתי להזמין אותו אליה כדי לגלוש באינטרנט (בתקופה ההיא, לא לכולם היה אינטרנט בבית). עם הזמן הוא התקרב יותר אל המשפחה, ובא אליה כמעט על בסיס קבוע.
עכשיו כשאני מסתכל על זה, אין פלא שהוא החבר הכי טוב שלי. תמיד היינו ביחד, לטוב ולרע. אני חושב שאפילו אם היה לי אח, לא היה לי קשר כזה איתו.
יצא לנו לדבר על הכל לפני כמה ימים. אמרנו, שהחיים הם רק משחק, ושכל אחד משחק בצורה הטובה ביותר שהוא יכול. לפעמים הדרך קלה ולפעמים קשה, לפעמים גם עושים החלטות לא נכונות, אבל בסופו של דבר כל אחד משחק בצורה הטובה ביותר, בדיוק כמו סבתא שלי, אשפית המשחק, שאת השיא שלה קשה לשבור.
עם הזמן אני יודע שאני אתגבר. כמובן שאף פעם לא לגמרי. הרי, היא פה איתי, אז אין על מה להתגבר בעצם, לא? אני מקווה...
אני חושב להתחיל בפרויקט "מבצע סבתא". אני אכתוב את הראיון שהיה לי איתה, ואפרסם, למזכרת. אפילו אם אני לא אערוך כלום, תוכלו לראות מהמילים שלה את האישיות שלה, ואת הדרך בה היא חשבה. זאת לדעתי, החובה שלי כלפי עצמי.
ובכל זאת, באותו יום שישי ויקה באה אלי, כדי לעזור לי להתמודד ולהעביר את הזמן במחשבות חיוביות.
ביום שישי פשוט היינו אצלי בבית, בזמן שכולם הלכו ליום ההולדת של יהלום לסופ"ש. מקווה שכולם נהנו שם :)
ביום שבת נסענו עם המשפחה לאחלקרח באגם מונפורט במעלות. היה כיף, למרות שנפלתי ועקמתי את רגל. אני לא דואג. עד החתונה זה יעבור ^^ אחר כך לארוחת צהריים אכלנו פיתה דרוזית, וטעמנו דבש טרי טרי. זה ממש טעים, ואין להשיג בחנויות ;]
אחר כך התחלנו להרדם באוטו, אז החלטנו לנסוע הביתה. בבית נשארנו עד הערב, והיא הייתה צריכה לנסוע הביתה :(
היה כיף! ואני מחכה כבר לפעם הבאה 3>
תקראו גם בפוסט שלה את החוויות ^^
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=528995&blogcode=9468966
אתמול הייתי כל היום בבית של סבא שלי, בשבעה. מדהים כמה אנשים היא הכירה. אנשים נכנסו ויצאו בקצב מהיר יותר מצומת בת"א. מי שרוצה לבוא, מוזמן.
בערב הייתי אצל עידן בקרית אתא. הגעתי טיפה מאוחר אבל בכל זאת היה מגניב XD
אז זהו לבנתיים. רציתי להגיד תודה לכל מי שהגיב בפוסט הקודם. זה עשה לי טוב על הלב ועל הנשמה, וגם עודד אותי הרבה. תודה לכולם 
תמונות מכל האירועים אני אפרסם בקרוב, כשיהיה לי זמן/כוח.
נפתחה עכשיו תחרות שירים בישראבלוג. מיד התלהבתי מהרעיון המעולה, והצעתי את עצמי כשופט בתחרות, והתקבלתי :)
כל מי שרוצה להשתתף, הפרטים בבלוג "כתיבה נוצרת"
ושוב תודה לכל מי שתמך ועזר בזמנים בקשים האלה. אני מאושר לדעת, שיש מי שיעזור לי בעת צרה 
ממני,
Double-E
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dodly