The Beautiful World
"העולם אינו יפה. העובדה הזאת, במידה מסוימת, מקנה לו יופי"
העולם שלי יפה בשבילי, ובשבילכם? |
| 7/2008
סיפור ללא שם
פרק 2- הרכבת
"מהר! אנחנו נפספס את הרכבת!"
נועה עדיין הייתה עסוקה מול המראה בלטפח את עצמה.
"חכי שנייה ג'ני, את יודעת שלא קל לשמור על שיער גלי מסודר!" אמרה נועה
למרות שכל חברותיה אמרו לה שוב ושוב שהשיער שלה יפה גם ככה והיא לא צריכה לטפח אותו, נועה הייתה שקועה עמוק בתוך התדמית שהיא בנתה בינה לבין עצמה במהלך השנים. כאילו שהמראה על הקיר שיקפה את הדמיון שלה ולא את המציאות.
"הנה, לקח לי סך הכל 5 דקות, מה הלחץ?" אמרה נועה לאחר שיצאה מהשירותים.
ג'ני הביטה עליה במבט חצי כועס, חצי מאוכזב. "לא יודעת איך השעון שלך עובד" אמרה. "אבל רבע שעה זה לא 5 דקות."
"מה הבעיה? הרכבת עדיין בתחנה" אמרה נועה.
"לא, זאת לא הרכבת שלנו. הרכבת שלנו נסעה כבר לפני 10 דקות." תיקנה אותה ג'ני.
ומתי הרכבת הבאה?"
"רק עוד 40 דקות!"
"אז אממ... זה נותן לנו זמן לדבר" אמרה נועה בחיוך. "הרבה זמן לא יצא לנו סתם לשבת ולדבר"
לג'ני קצת נמאס שנועה מצליחה למצוא את חצי הכוס המלאה גם כשהיא ריקה. מצד שני, זה גם מה שהיא אהבה בה.
"טוב... אני מניחה שאת צודקת. גם ככה הטיסה רק בעוד 5 שעות." אמרה ג'ני.
"אז... מה שלום סמדר הקטנה?" שאלה נועה
"היא בסדר גמור" אמרה ג'ני, וחייכה מהמחשבה עליה. "אה כן! בדיוק אתמול היא אמרה את המילה הראשונה שלה!"
"באמת?? מה היא אמרה?"
"את תצחקי כשתשמעי" אמרה ג'ני.
"נו נו, ספרי לי" הפצירה בה נועה.
"ש... ש... שלום!" אמרה ג'ני וניסתה לחקות את הטון הצעיר של אחותה הקטנה.
שתיהן צחקו בקול רם.
"אז אני רואה שהטעם בגברים עובר במשפחה, הא?" אמרה נועה וצחקקה.
"אם ככה אז יהיה לה טעם טוב" השיבה ג'ני. "כל עוד היא תזכור ששלום שלי ורק שלי."
"אל תדאגי, עד שהיא תהיה בגילך היא לא תרצה זקן כמוהו" צחקה נועה.
"אני בסך הכל בת 24! אני לא זקנה!"
"אבל כשהיא תהיה בת 24, את כבר תהיי בת 45" אמרה נועה. "אבל אל תדאגי, תמיד תישארי חתיכה" אמרה, וקרצה לה.
"חתיכה... בטח" אמרה ג'ני.
ג'ני, כאמור, לא הייתה בעלת הרבה ביטחון. היו לה עיניים ירוקות, פנים חלקות, שיער חלק וקצת מקורזל בגוון חום-בהיר שהגיע לה בערך עד חצי מהגב שאותו נהגה לאסוף בדרך כלל עם קוקו כלפי מעלה. היא החליטה שיום אחד היא תעשה תספורת קצרה, כי לדעתה שיער ארוך דורש טיפוח וחפיפה, וזה מבזבז הרבה זמן ומים. אף על פי שהיו לה כמה ק"ג להוריד, בנות קנאו בגזרה שלה. בנים שהתחילו איתה, תמיד אמרו שיש לה חיוך של מלאך. היה לה חזה בינוני, שאותו היא אהבה להסתיר, כדי שבנים לא יסתכלו עליו. בכללי היא לא אהבה בגדים חושפניים מדי, אלא אם היא ידעה שהיא הולכת לפגוש את שלום באותו יום.
"בטח חתיכה! וכולם יסכימו איתי!" אמרה נועה.
"גם את נראית לא רע בעצמך" אמרה ג'ני.
"אני? לא... יש לי עוד על מה לעבוד בכל מקרה."
"תתחילי בכך שתעזבי את השיער שלך לנפשו! הוא רוצה לחיות באופן טבעי, ולא עם תכשירים!"
"את מצחיקה. בלי הקרמים שלי הוא היה נראה כמו דשא שלא כיסחו."
"אז תכסחי אותו" אמרה ג'ני וצחקה.
"חה חה" אמרה נועה ברוגז, אבל לא יכלה שלא לחייך מהבדיחה.
"אה! סוף סוף הרכבת הגיעה!" אמרה ג'ני. "עכשיו אני מוודאת שקודם כל את נכנסת!"
"שנייה רגע, אני צריכה לשירותים..." אמרה נועה והעמידה פנים שהיא הולכת.
"שלא תעזי!" אמרה ג'ני, תפסה לנועה את היד ולקחה אותה פנימה.
אז... מה דעתכם? :)
Double-E
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dodly