יום 1-
התחלתי את היום, ארזתי דברים אחרונים לטיסה, ויצאתי לדרך במונית.
נסעתי, עברתי את הקריות... ופתאום אני שם לב שמשהו חסר. המצלמה! התקשרתי
מהר ליגאל, והוא התחיל במרדף אחרי המונית. ביקשתי ושכנעתי את הנהג לעצור ולחכות,
וברגע האחרון כשהנהג כבר רצה לנסוע, יגאל הגיע. אחר כך דיברתי על זה עם סבתא שלי,
והיא אמרה שאם זה היה תלוי בה, היא הייתה שוכחת מזוודה ולא מצלמה. אני מניח שאת
הלקח למדתי. רגע, מה הלקח?
אחרי נסיעה של כשעתיים, הגענו לנתב"ג, שם נפרדתי לשלום מויקה, עברתי
את ביקורת הגבולות, נפרדתי מהמזוודה ליותר מ-17 שעות, והלכנו לאכול ארוחת צהריים.
לצערי לא היה שם מקום טוב, אז נאלצנו לאכול במקדונאכס.
אחר כך הגענו לדיוטי פרי וחיכינו לטיסה ב-16:50. הייתה לי תחושה מוזרה,
ואמרתי לאבא לבדוק את הכרטיסים. גילינו ששמו אותנו בכיסאות נפרדים! מוזר. בזכות זה
שגילינו את זה מוקדם, יכולנו לתקן את הטעות, והכל שב למסלולו.
עלינו למטוס לספרד, שם ציפתה לנו הפתעה- בקושי היה מקום לרגליים בין מושב
למושב! שלא לדבר מה צריך לעשות כשצריך לפתוח את שולחן האוכל. אין איפה.
בדרך התיידדנו עם משפחה ישראלית דתייה, והעברנו את הזמן בדיבורים. לידי גם
ישבה מישהי בשם...לא זוכר, שעזרה לי בלימודי הספרדית, תוך כדי שאני קורא מהשיחון.
נחמד היה מצידה.
כעבור 4 וחצי שעות טיסה, הגענו בסביבות 22:00 (שעון ישראל) למדריד. שם
היינו צריכים לחכות 4 שעות (!) עד לטיסה לבואנוס איירס.
אחרי שגנבנו מהחשמל בשדה התעופה כדי להטעין את הפלאפונים, ואחרי שנחנו קצת
(הרבה), עלינו למטוס.
היה מקום לרגליים! אומנם לא הרבה, אבל מספיק כדי לאכול!
המראנו קצת אחרי 1:30 (שעון ספרד), וכל המטוס נרדם בבת אחת! אפילו עשיתי
סיור כדי להיות בטוח, וכולם פשוט נחרו להם בשלווה. אז כיוון שכולם ישנו, החלטתי
לעשות מעשה קיצוני- הלכתי לישון.
ב-3:30 התעוררתי מהריח הנעים של אוכל תעשייתי מחומם שעשה את דרכו אלינו.
הערתי את אבא, שלא יפסיד, ושנינו אכלנו בהנאה עוף עם אורז. בשר באמצע הלילה? כן,
בהחלט מתחילים להרגיש את ארגנטינה. אבל הי, הוא היה טעים, אז אני לא מתלונן.
המקום שישבנו בו היה בקצה המטוס. עפ"י כל המחקרים, זה המקום הכי בטוח
להיות בו במקרה של התרסקות (מעניין כמה מטוסים היו צריכים לרסק כדי להגיע למסקנה
הזאת). הבעיה היא, שבקצה המטוס נמצאים גם השירותים. מי שאי פעם טס, יודע איזה רעש
עושים שירותים של מטוס ושירותים שפועלים על וואקום. עכשיו תכפילו את הרעש הזה פי 3
חדרי שירותים, ועכשיו נסו לישון ליד הרעש הזה. תוסיפו לזה גם כסא לא נוח שגורם
לצוואר תפוס... ויצא שבטיסה של כ-11 שעות ישנתי רק 4-5. כיוון שלא יכולתי להרדם,
והייתי היחידי שער במטוס, התחלתי לקרוא את מכתבי הטיסה של החברים. צחקתי, התרגשתי
וגם קצת הופתעתי.
לבסוף נחתנו בארץ הטלנובלות! ומכיוון שנחתנו ב-9 בבוקר עפ"י השעון
שלהם, אני אקרא לזה סיום של יום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dodly