| 1/2008
תקציר ^^
טוב אני אעשה כאן תקציר.
עשיתי 3 פוסטים בבת אחת מ-2 סיבות:
בתור פוסט אחד זה יהיה ממש ארוך ולאף אחד לא יהיה כוח לקרוא.
החלטתי שכל פוסט מאלה שכתבתי חשוב בפני עצמו, ולא כדאי לאחד בניהם.
עשיתי את זה בעיקר לעצמי, אבל אני אשמח אם תקראו ואולי גם תגיבו :)
ככה זה כשמעדכנים פעם בשנה הא?
אז הפוסטים, לפי סדר הפרסום הם:
עדכון כללי
9.1.2007
סיפורים
| |
עוד קצת סיפורים.
להקשיב או לשמוע
"מישהו יודע את התשובה?
מה איתך רועי, אולי תנסה?"
"אני לא רוצה המורה."
"למה לא?"
"אמא אמרה לי תמיד להקשיב ואז לענות, אז אני מחכה שמישהו אחר ידבר קודם."
"אמא
שלך צודקת בדבר אחד רועי. חשוב יותר להקשיב מאשר לדבר, אבל מה שהיא אמרה
לא מושלם. אם כולם רק יקשיבו, אף אחד לא יגיד שום דבר ולא יהיה למה
להקשיב. למשל...
"המורה! המורה! אני רוצה לענות!"
"הנה לך דוגמה רועי, לתלמיד שלא מקשיב."
"המורה, נו! אני רוצה לענות!"
"המורה, למה את לא פונה אליו?" שאל רועי
"המורה, את רואה? עכשיו את לא מקשיבה לי!"
"רגע
רגע ילדים, תנו לי להסביר. ברגע שאדם מדבר, צריך להקשיב לו. אבל האדם
שמדבר צריך להרגיש מתי הוא מדבר יותר מדי והוא צריך גם לאפשר לשני לדבר."
"עכשיו אפשר לענות המורה?!"
"תגיד לי יוני, על מה דיברתי עד עכשיו?"
"על רבייה של בעלי חיים, המורה!"
"הנה דוגמא לאדם שלא מקשיב לדברי אחרים, ומעוניין שיתרכזו בו. רועי, אתה יכול להגיד לי על מה דיברתי?"
"על הקשבה לאנשים המורה."
החיים הם לא רק בית ספר
"וואי אין לי כבר כוח למורה הזאת. כל היום מזבלת את השכל על "ערכים" עלק."
"תשמע יוני, אתה יודע שזה נכון, לא משנה כמה תתחמק מזה."
"אל תתחיל לי גם אתה! מספיק שמעתי את זאתי!"
"בסדר. אבל יום אחד תצטרך להבין את זה אתה יודע."
"כן כן מה שתגיד."
יוני הלך לביתו.
"יוני! חמודי! חזרת מבית הספר! איך היה...
"כן כן אמא, מה יש לאכול?"
"מה שתרצה. רוצה לאכול פיצה?"
"כן המבורגר זה טוב. אני מת על המבורגר."
"אבל..." אמרה אמא
"כן... המבורגר... אני כבר יכול לראות אותו מולי..."
"מותק, אני לא יכולה להביא לך המבורגר."
"למה לא?"
"אבא... לאבא קצת קשה להשיג עבודה לאחרונה."
"מה זאת אומרת? איך זה קשור להמבורגר?"
"אני לא יכולה לקנות לך המבורגר. הוא עולה יותר מדי כסף..."
"אני רוצה המבורגר! תני לי סיבה אחת למה לא לקנות המבורגר!"
"מותק, כשתגדל תבין."
"אמא!! את יודעת שתמיד שנאתי שאת אומרת את זה!"
"אני יודעת. אבל כבר עברו 5 שנים. כשתגדל תבין למה אמרתי את זה."
"אמא את מזה דפוקה לפעמים."
"יוני! לך מיד לחדר! לא מתחצפים בבית הזה!"
"מתחצף? מה פתאום אמא. ככה כולם מדברים."
"יוני..."
"בסדר אני אלך לחדר! רק אל תגידי 'כשתגדל תבין'."
החינוך בבית הוא לא תמיד מה שרואים
"נו מה באת הביתה עכשיו?! לא היית אמור לסיים בית ספר עוד שעה??"
"הייתי אמור. אבל המורה שיחררה אותנו מוקדם כי היא אמרה שהיה דיון מעניין בכיתה, וזה הספיק לה לשיעור."
"ממש יופי. אתה רעב?"
"כן אמא."
"אז תכין לעצמך אוכל. אין לי כוח עכשיו."
"מה יש לאכול?"
"תשאל את העוזרת. היא בטח יודעת."
"אמא, למה יש לנו עוזרת במקום להשקיע את הכסף במקום אחר, שזקוקים לו שם יותר?"
"רועי, אתה עוד קטן מכדי להבין את זה."
"למה אני תמיד קטן ולא מבין?"
"אתה תבין. אבל רק כשתהיה יותר גדול."
"אבל אמא...
"טוב די נמאסת! תכין גם לי אוכל. עשית אותי רעבה עכשיו!"
"תמיד אמרת לי להקשיב לאחרים, אז למה את לא מקשיבה לי?"
"רועי..."
"בסדר אני אכין אוכל. רק אל תגידי 'כשתגדל תבין'."
וביום למחרת
"רועי. יוני. בואו אלי בהפסקה בבקשה."
"יופי, במה סיבכת אותנו עכשיו?"
"אתה יודע, אתה מזכיר לי את אמא שלי לפעמים."
"שאני אהיה קשור אליך? בחלומות שלך."
בהפסקה
"אה יופי, אני רואה שהגעתם. שבו בבקשה."
"המורה אני רק רוצה להגיד שזה הוא אשם."
"אף
אחד לא אשם בכלום. רק רציתי להגיד לכם שאתמול היה דיון די מעניין בכיתה.
רציתי לראות מאיפה אתם מקבלים את החינוך שלכם. אתן יכולות להכנס"
"אמא?!" קראו שניהם
"מה את עושה פה?"
"המורה שלך קראה לי." אמרה ליאה
"וגם לי." אמרה שר
"רציתי להגיד לכם, שנבחרתם להיות בפרויקט מיוחד, שלא כולם נבחרים להיות בו."
"איזה פרויקט?" אמרו כולם
אממ
זהו נראה לי ^^. אולי הרעיון שרציתי להעביר קצת התפקשש פה. זה בגלל שמהרגע
שקיבלתי השראה, ועד שבאמת ישבתי לכתוב עברו כמה שעות :(
אז בבקשה תגיבו. המשך הסיפורים תלוי ברצון שלכם (וביכולת שלי ^^). אני מקווה שהצלחתי לגעת במישהו הפעם P:
וקרדיט לעוזיטו ופנמית (למה להמציא שם כשמישהו כבר עשה את העבודה XD), שבכלל נתנו לי את הרעיון לכתוב סיפורים P:
p { margin: 0px; } לקטע המלא...
| |
9.1.2007
סליחה על האיחור. רציתי לכתוב את הפוסט הזה עוד באותו תאריך השנה, אבל לא יצא לי...
נכון, זה יכול להראות כמו סתם תאריך. אולי לחלק יש שם יום הולדת או יום נישואין...
אבל לא. זה לא סתם תאריך. לא לי.
אני זוכר את היום שזה קרה. יום שלישי. או למעשה, יום שני.
היום הזה בלתי נמנע. כולם היו רוצים לא לחשוב על זה, או לאחל שהוא בחיים לא יגיע...
אבל זה בא לי בהפתעה. וזה קרה בערך כך:
הגעתי באותו יום הביתה. כמו כל יום, ובאתי אליו. ראיתי שהוא נראה מוזר יחסית.
קראתי לאבא שלי. הוא אמר שכדאי שהוא ישתה קצת. אפילו ניסינו לתת לו אקמול כדי שיהיה טוב יותר.
התקשרנו לרופא. הוא אמר שכדאי לבוא מחר כדי שהוא יוכל לבדוק אותו.
אותו? בעצם עד היום לא הייתי בטוח אם זה בן או בת.
הוא התחיל להתפרכס. הוא בקושי עמד על הרגליים.
ניסיתי לקחת אותו לידי, לחבק אותו, שירגיש טוב יותר.
זה לא עזר.
ניסיתי לתת לו אוכל, שיהיה חזק יותר.
זה לא עזר.
אמרתי לו שיהיה בסדר, שהוא ירגיש טוב יותר.
זה לא עזר.
בלב כבד, היה כבר מאוחר, לפני יום בצפר. וההורים שלי הכריחו אותי לישון.
לא רציתי.
בבוקר קמתי. הסתכלתי עליו וראיתי שהוא ישן. ניסיתי ללטף אותו.
גיליתי שהוא היה קר.
העיניים... לא זזו.
הרגליים... לא זזו.
הפה... לא זז.
יצאתי מהחדר. אבא שלי היה שם.
אמרתי לו מה אני חושב.
הוא אמר שהוא יודע. הוא ראה לפני שקמתי.
הייתי חייב ללכת לבצפר.
הייתי חייב להראות שהכל בסדר.
שלא ידאגו.
שלא יחשבו.
אבל זה לא עזר.
הייתי חייב לספר.
זה היה ביום שלישי, שאחרי יום שני.
בלילה שבין שני לשלישי
הוא כבר לא היה.
אז הפוסט הזה... מוקדש לך.
שריקי.
נולד בסביבות 2003.
קיבלתי אותו ליום הולדת 12 (בערך).
במותו היה בן 4.
הווטרינר היה נדהם. הוא אמר ששרקנים חיים בסביבות שנתיים-שלוש. הוא אמר שכנראה טיפלנו בו ממש טוב אם הוא חי עד גיל 4.
4 שנים של כיף.
עד לשנה שעברה.
אז לא, לא שכחתי אותך.
הכלוב שלך לא יוצא מהבית.
והשידה שהיית עליה, ריקה עכשיו.
השרקן שלי.
למה הלכת?
| |
עידכון כללי!
אז הנה עדכון כללי סתם כדי לדעת מה עבר עלי P:
אפשר לומר שכבר "שנה" לא עידכנתי ^^
נתחיל מ-22.12.07
אז היה יום הולדת לתומר. מזל טוב! (באיחור ^^)
היה לנו יום שדה לראש הנקרה. כולם כבר חפרו על כמה שהוא היה מיותר ומשעמם XD
הלכנו 2 דקות, ושאר הזמן כתבנו על הים. אז מה מיוחד בים של ראש הנקרה, שאי אפשר היה לראות במקום קרוב לבית? לעולם לא נדע.
אבל זה לא משנה. מה שמשנה הוא שבאותו יום המשכנו אלי אחרי הטיול ועשינו שטויות P:
אני ומימי למדנו לשחק 'מאו'. שזה (כמה לא צפוי) עוד משחק קלפים. רק שהפעם, זה משחק שאסור לדבר בו על החוקים, חייבים לגלות לבד! (מתוחכם ביותר!).
ביום שישי נפגשנו אצל דרדסבאום, וסוף סוף לא שיחקנו קלפים!
במקום זה שיחקנו אמת או חובה P:
אוי התמונות המפדחות מהיום הזה... מזל שהבטחתי לא לפרסם XD (אבל מי שרוצה, שיגיד לי ואני אשלח לו).
ניסינו אחרי זה להיות בחדר ופשוט... לשתוק. כמובן שבלתי אפשרי להשתיק 15 ומשהו ילדים.
סך הכל, היה מגניב :)
ביום שבת אבא שלי לקח אותי לפארק נשר. יש שם גשר תלוי כזה שפשוט מגניב לעבור בו! אבל מזג האוויר לא היה משהו באותו יום, ולי ולאבא שלי יש רגישות לזה (לא יודע איך להגדיר את זה) אז נאלצנו לחזור מוקדם מהצפוי...
ביום ראשון לי, לפנמית, ולפנמית 2, הייתה הצגה מטעם פרלמנט הנוער. הופעה של אתניקס ולמען התרמה. אני ופנמית עלינו על אוטובוס (אחרי שבקושי הספקנו ורצנו מלא XD) ופנמית 2 הצטרף אחר כך. היה נחמד לנסוע באוטובוס למקום שהוא לא בצפר לשם שינוי. בכלל, אני אוהב לנסוע לי סתם ולהסתכל דרך החלון בשקט. זה מרגיע הרבה יותר מהים לדעתי (אני לא אוהב ים).
בימים הבאים התחלתי להשתמש בתוכנה שהורדתי לפלאפון- FaceWarp.
אתם יודעים. זה לוקח ומעוות לאנשים את הפרצוף XDD.
איך עיוותנו אנשים להנאתנו כל יום בבצפר P:
והיום הגורלי הגיע... סילבסטר!
את הפוסט של השנה החדשה כבר כתבתי, אבל יש לי תכנון לפוסט טוב יותר בקרוב ;-)
את הסילבסטר עברתי... אמ... בשינה :$
נו, הייתי עייף!
אבל לכבוד השנה החדשה, התחלתי להשתמש במרכך לשיער ^^ קשה להסביר, אבל השיער שלי ס"ס נראה נורמאלי יחסית למה שמי שברא אותו התכוון P:
יומיים אחרי זה, ניסיתי את מזלי בללכת למחנות העולים. עדיין מגניב שם, רק חבל שאין לי זמן ללכת :(
בשישי נפגשנו אצלי. הראיתי לכולם מה זה השיער שלי אחרי מרכך XD ולא היה משהו מיוחד. חוץ מזה שהיינו איזה 10 ילדים שנדחסו על מיטה אחת P:
מישהו כתב באיזה בוקר את ה"בלדה לפרבולה" על הלוח. אפילו המורה אהבה את זה XD.
מממ אני די מאחר בזמן האחרון לבצפר. לגוף שלי יש משהו נגד שעונים מעוררים. 4 שעונים מעוררים, ואף אחד אני לא שומע! מזל שהמורים סלחנים והכל. אחרת הייתי כבר עם 300 חיסורים מתוך 350 ימי לימוד או משהו כזה :S
ואגב, זוג טרי- סול ועוזיטו. אז מזל טוב לכם P:
ביום שישי הגיעה קרובת משפחה שלי מארגנטינה עם חברה שלה. הן הבינו טיפה אנגלית, וכולם ניסו לדבר איתן בעילגית. זה היה קורע XD. אחר כך הגיעו סול וסידן, שיודעות ספרדית, ודיברו איתן. וואו הייתי מזה לא קשור XD.
אבל הן מגניבות ^^. ביום שבת הלכנו הן, אני ואבא שלי לטיול קטן בצפון. אני מקווה לראות אותן בקרוב כשאטוס לארגנטינה P:
נדלג קצת...
ב-17 לחודש יצאנו ליום שדה לעיר הכרמל. כמו כל יום שדה, הלכנו 2 דקות, ובשאר הזמן כתבנו. הנושא להפעם- לתצפת על דרוזים כאילו הם חלק מגן חיות.
אשכרה! בדפי משימה היה לנו "מה הם לובשים, מה הם מגדלים בחצר, מה הסיפור של החצר שלהם, של המקום הקדוש..."
אבל זה לא הקטע. הקטע הוא שנסענו עם י'10. הכיתה שבה יש... גיא.
כולם אומרים שאנחנו דומים! זאת אומרת, כולם חוץ ממני וממנו.
ישבנו אחד ליד השני באוטובוס, וממש היה קשה לאנשם להבדיל -_-
אז הנה ההבדל! הוא מש"צ ואני לא! P:
כשחזרנו, הלכנו אני, אלעד ונגה לקריון כדי לחפש מתנה ליום הולדת של נופר. בסוף ויתרנו על הרעיון כי היא לא רצתה משהו של טוקיו הוטל (ווהו!).
כל יום מלא שיעורי בית בבצפר... אוף אין זמן לכלום. בקושי לפוסט. אבל לפעמים אנחנו מוצאים זמן לדברים אחרים. למשל, ביום שישי המורה לשל"ח לא הגיעה, אז אני ועוד כמה ילדים הלכנו לשחק פוטבול! בקצרה: כדור אחד, הרבה אנשים, המטרה: להרוג כמה שיותר בשביל להשיג את הכדור בכל מחיר.
בקרוב יום הולדת לנופר... החברים ניסו לארגן איזה הצגה מאולתרת שלא ממש עבדה. אבל צילמנו הרבה תמונות עם התלבושות XD (ששוב, אני לא מפרסם, אבל אם תבקשו אז בכיף).
ביום שבת הזה נופר נהפכה לבת 16. ואת הברכה כבר ראיתם (חלקכם) קודם. אז שוב מזל טוב! P:
אממ... זהו בנתיים. נראה לי.
אז עד הפעם הבאה... עוף P:
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dodly