אחח... עוד פוסט
להנצחת האירועים שעוברים עלי. עוד מישהו שם לב שיצא שהחודש אני מעדכן פעם בשבוע?
^^ זה יצא במקריות, וזה גם העלה את מספר הקוראים פי 3! (אני שמח שמה שאני כותב
באמת מעניין. תודה לכל מי שקרא =)
אני אפתח בנימה
חגיגית... אפילו 2:
1. אז קודם כל אני
שמח להודיע שהבלוג בן 8 חודשים (ושבוע^^ אבל מי סופר)!! לא היה קל לשמור עליו עם
כל מה שעבר עלי ועליו בשנה הזאת. אבל אני שמח להודיע שבנתיים, מצאתי דרך להכנס
לישרא, בלי לפגוע במוסר שלי, או בהורים שלי :). כרגע אני לא יכול להגיד על זה שום
פרטים, כי אמא שלי עדיין נגד הבלוג והיא לא יודעת שאני מעדכן :X
2. אני (עצמי
ואנוכי) בן 16 וחצי (ושבוע. מדהים כמה תאריך הקמת הבלוג קרוב לתאריך חצי יום
ההולדת שלי)!! מה שאומר שעל פי החוק במדינת ישראל, מותר לי להתחיל ללמוד נהיגה D:
לכבוד המאורע,
ההורים שלי אפילו החליפו אוטו (מהטרנטה הקודמת שהייתה לנו) O:
(אל תטעו. אנחנו לא
מליינים. חסכנו הרבה שנים בשביל זה). אז אחלו לי מזל טוב על האוטו החדש! שלשם
שינוי בא עם חלונות אוטומטיים, אזעקה, דיסקמן שקורא MP3,
וגם תא מטען ענקי O:
כן כן, אני יודע
שלרוב האנשים יש את זה, אבל לי לא היה, אז יש לי זכות להתלהב! (ואני גם עושה את זה
D=)
ולעוד נושא חשוב
שהיה לו אזכור קטן לפני 2 פוסטים: ג'לית!!!
לפני המון המון
שנים (7 בערך) חיי ילד קטן ומאושר. הילד הזה אהב לאכול ג'לית. ג'לית היו סוכריות
ג'לי בשקית קטנה של 100 גרם. בערך 30-40 סוכריות לשקית.
הילד אהב את
הסוכריות מאוד. הן באו בשלל צבעים, ואפילו הייתה לו אמונה טפלה שכל פעם שיוצא צבע
שחור, זה מזל רע (הי, לפעמים זה גם היה נכון!).
יום אחד, הילד הגיע
למכולת כמדי שבוע, וראה... שהחליפו את השקית של הג'לית! מה שאומר שגם הנוסחה של
הטעם השתנתה לה :(
במבט על הרכיבים,
ראה הילד שהוסיפו לרכיבים "ג'לטין דגים". המילה דגים כבר לא מצאה חן
בעיניו (זה איזשהו סוג של חלבון שאמור לגרום לאוכל להחזיק מעמד יותר זמן בלי להיות
בהקפאה).
"לא
נורא", אמר לעצמו, והמשיך לאכול ג'לית במהלך השנים, ולאט לאט התרגל לטעם
החדש.
לאחר זמן מה, הילד
היה צריך לשים גשר על השיניים, מה שמנע ממנו לאכול ג'לית... במשך 3 שנים! אך לאחר
שסיים את הטיפול, הוא התמכר מחדש כמו גדול :)
לא מזמן, לפני
כפחות מחודש, קרה הדבר הנורא... עלית הפסיקה לייצר ג'לית!!!
הסיבה העיקרית
כנראה, היא שהוא היחיד בעולם שבאמת אכל אותה ><.
עלית מכחישים כל
קשר למוצר הזה, ולא תמצאו עליה מידע באינטרנט או במקומות אחרים. רוב הסיכויים, שאם
תשאלו בסופר הקרוב לביתכם, לא ידעו בכלל מה זה.
יש שמועות שלא
הפסיקו לייצר את זה, ומוכרים את זה בסופרים נידחים אי שם ברחבי הארץ ^^
אבל העיקר, שאני
זוכר אותה, ותמיד אזכור אותה. אז הנה תמונה להמחשה:
יום המשפחה:
ביום המשפחה,
6.2.08, באה להקה משכבת יא' להופיע מול הבצפר. לדעתי, ולדעת רבים, הם לא היו מי
יודע מה XD
מה שכן היה טוב,
וזה מה שחשוב, זה התופים! המתופף שם היה לא נורמאלי, והמערכת שהוא ניגן בה, גם
עולה לא פחות O:
אולי בסביבות מאי
אני אקנה מערכת תופים בעזרת השם (והסעלב) P:
יום האהבה:
ביום האהבה,
14.2.08, היו קטעים. אני ושאר מועצת התלמידים, היינו אמורים לבוא ב-7 בבוקר
ולהתחיל:
א. לתלות שלטים
שכתוב עליהם Happy Valentine.
ב. לתלות מעל שער
בית הספר, מקל בצורת לב, שעליו קשורים הרבה בלונים בצבעי אדום ולבן.
ג. לחלק לכל אחד
בכניסה, שוקולד בצורת לב. מאוד טעים.
ד. לשים ברדיו בית
הספר שירים שקשורים ליום האהבה כדי לחמם את האווירה.
רעיון נחמד, לא? P:
הבעיה, שבפועל:
א. השלטים היו עם
שגיעת כתיב- Happy Valantainy.
ב. הלב די נמעך
וכבר נראה כמו עיגול.
ג. ערסים באו וגנבו
כמויות של שוקולדים ככה שלא כולם קיבלו.
ד. המפתח של חדר
הרדיו החליט שהוא לא פותח את החדר.
אבל בכללי היה
מגניב, ורק אנחנו שמנו לב לבעיות האלה, כי אנחנו אלה שהכנו וארגנו. כל השאר לא שמו
לב ונהנו בכל זאת :)
הרשו לי לצטט מישהו
ולומר 2 דברים:
לגבי הזוגות ביום
האהבה- "הלוואי שתהיו שמחים ומאושרים, ושיום האהבה יסמל לכם רק פריחה
ואושר".
לגבי הרווקים
והרווקות- "הלוואי שיום האהבה יסמל התחלה של שנת אהבה חדשה, ושבה הסיכויים
שלכם למצוא אהבה רק עולים ומשתפרים, ויום אחד האהבה שלכם תגיע".
רעידת אדמה:
ביום שישי,
15.2.08, הייתה רעידת אדמה בכל הארץ, ואני בטוח שכולכם יודעים. אנחנו ישבנו לנו
בכיתה, בשיעור, ופתאום השולחנות התחילו לזוז. כל אחד הסתכל אחורה כדי לראות מי
מזיז אותו XD. אחרי כמה שניות מישהו צעק
"רעידת אדמה!!!" וכולם יצאו החוצה עם התיקים בפאניקה. המורים אמרו לנו
להתפנות למגרש הפתוח, למקרה שתהיה עוד רעידה והבצפר ייפול (הלוואי!).
בסופו של דבר כולם
בסדר. מקור הרעש היה בלבנון, ועוצמתו הייתה 5 בסולם ריכטר.
יום ראשון,
17.2.08:
אני יודע שזה לא
יום מיוחד, ושום דבר לא קרה בו... חוץ מלי P:
אז ככה- בבוקר קמתי
והגעתי לבצפר. ב-14:30 בערך חזרתי מבית הספר והגעתי הביתה. ב-15:00 היה לי מורה
פרטי למתמטיקה אז הייתי חייב לצאת איך שהגעתי. קניתי לי בדרך משולש פיצה כדי לאכול
משהו לארוחת צהריים. ב-16:30 סיימתי את המורה הפרטי, וב-16:45 היה לי מורה לתופים.
הגעתי לתופים רק ב-17:15 (פקקים S:). ב-17:30 הגעתי הביתה
והלכתי קצת לנוח. ב-18:30 הלכתי לשיעור תיאוריה במוסיקה. ב-19:15 נגמר השיעור
וחזרתי הביתה. עשיתי קצת שיעורים, וב-21:30 ראיתי 'ארץ נהדרת' עד 23:00, והלכתי
לישון.
וזה מה שנקרא יום
עמוס O:
היום היה לנו יום
שדה לכרמל. היינו בכנסיית "סטלה מאריס" , ובמערת אליהו הנביא. בגלל
שהתחיל לרדת גשם, התבטלה לנו נסיעה למוזיאון חיל הים, שאגב, היה תחת קורת גג -_-.
אני מקווה לפחות שלא יתנו לנו עוד פעם דו"ח מסכן להגשה.
ועכשיו לחלק השני
של הפוסט, שגם יכול איכשהו להיות קשור לעמית ^^
לצורך כך, הזמנתי
אורח מיוחד שיעזור, ושמו "קו מפריד":
מוזיקת סווינג:
מוזיקת סווינג היא
ז'אנר של מוסיקה, שהתפתח בעיקר מז'אנר הג'ז.
כשהאפרו-אמריקנים
הובאו לארצות הברית למטרות עבדות, הם היו צריכים להעסיק את עצמם מפעם לפעם. הם
נהגו לרקוד, מה שהיום אפשר להגיד שדומה לקפוארה.
האמריקנים התחילו
ללמוד את צעדי הריקוד האלה, מכיוון שהם נראו להם יפים. מהצעדים האלה, התפתחו במהלך
השנים הרבה סוגים שונים של מוסיקות (כגון סווינג, נשמה, פאנק, דיסקו, היפ-הופ
וכו).
בשנו ה-20 של המאה
ה-20, התחיל מין שילוב מוזר בין הריקודים האפריקנים, לג'ז האמריקני. התוצאה הייתה-
סווינג. אפיונו העיקרי של הסווינג, הוא מהירותו, והתזמון המדויק שלו.
כלי נגינה נפוצים
מאוד בקרב הסווינג הם תופים, חצוצרה וסקסופון. ברוב השירים יש גם פסנתר שמלווה את
השיר.
הסווינג מתחלק ל-2
תקופות עיקריות- ראשונה היא שנות ה-20
וה-30, והשניה היא שנות ה-40 והלאה.
בשנות ה-20 וה-30,
פותחו סוגים שונים של סווניג: Lindy Hop,
Balboa, Collegiate
Shag,
St. Louis shag, Jitterbug.
כל אחד מהם הוא מין
מיני-ז'אנר בפני עצמו כך שאני לא אכנס לזה. הנפוץ ביותר באותה תקופה היה ה"לינדי
הופ" (Lindy Hop), ודוגמה לכך תוכלו לראות
כאן:
זהו קליפ של תחרות
משנת 2006 של סווינג. הוא באורך 7 וחצי דקות, אבל אני בטוח שתיהנו מכל דקה P:
שנות ה-40 ואילך:
בתקופה הזאת התפתחו
הרבה מאוד סוגים שונים של ריקוד. בניהם הג'אז, בלוז, רוק וכו. בסווינג התפתחו 2
סוגים עיקריים של ריקוד:
סווינג של החוף
המזרחי (East Coast Swing)- פותח והושפע מריקודי
זוגות (אתם יודעים, אלה שבחתונה וכאלה), או בשמו הרשמי "פוקסטרוט" (Foxtrot).
דוגמה לפוקסטרוט, תוכלו
לראות ב"רוקדים עם כוכבים" האמריקאי:
נכון עכשיו אתם
מכירים? P:
סווינג החוף המזרחי
מאופיין בעיקר ע"י ספירה של 6, ומשלב בתוכו קצת רוק, קצת ג'אז וקצת בלוז.
סווינג של החוף
המערבי (West Coast Swing)- הענף היותר נפוץ של הסווינג
בימינו, ומאז שנות ה-50 בערך. הושפע רבות מה"לינדי הופ", וכיום אפשר
לרקוד איתו כמעט בכל ז'אנר (רוק, ג'אז, בלוז, קאנטרי, ואפילו R&B).
השמות שלהם, נובעים
מכך שכל אחד התפתח בצד אחר של ארצות הברית, כמעט בלי מודעות לקיום האחר P:
ניקח דוגמה קלאסית
מ"המסכה", סרט משנת 1994.
זוהי סצנה בה יש
מוזיקת "רומבה" ברקע, עוד ז'אנר (יחד עם סלסה וכדומה) שממנו הושפע
הסווניג.
למרבה המזל (מה
שחסך ממני מאמצים), באותו הסרט יש דוגמה מעולה למוסיקת סווינג נפוצה, יחד עם ריקוד
לא רע:
במהלך חיפושיי אחר
ריקודי סווינג, החלטתי להתמקד בזוג צעיר, שהוא כנראה המוכשר ביותר באמריקה בתקופה
הזאת ^^. זוג, מן הסתם, מורכב מ-2 אנשים:
בנג'י סווימר (Benji Schwimmer)- בן 24, מתמחה בסווינג של
החוף המערבי. כישרונו התגלה בתוכנית So You Think You Can
Dance,
או בעברית "אתה חושב שאתה יכול לרקוד", כשנרשם אליה עם בת דודתו, היידי.
היידי גרוסקרוטץ' (Heidi Groskreutz)- בת 26, מתמחה בריקודים
לטיניים, ובריקודי סווינג. הפרסום שלה היה בתכנית "אתה חושב שאתה יכול
לרקוד" או: So You Think You Can Dance,
יחד עם בן דודה, בנג'י.
מגיל צעיר, רקדו
השניים ביחד, וכבר בגיל 11 בערך ראו שהשניים הולכים להיות רקדנים מעולים. הם
השתתפו בתחרות "תחרות הסווינג הפתוחה" ובתוכנית "אתה חושב שאתה
יכול לרקוד".
בתחרות הסווינג
הפתוחה, ניצחה היידי 6 שנים ברציפות, ובנג'י הוא אלוף "אתה חושב שאתה יכול
לרקוד" שנתיים ברציפות.
בערך משנת 1990,
רקדו השניים ביחד. בשנת 2003, יצא בנג'י לשליחות במקסיקו למען יתומים וילדים
נזקקים. כעבור שנתיים, כשחזר, גילה שארוסתו זרקה אותו. הוא גילה זאת בדרך לא כל כך
נעימה- ארוסתו שלחה לו הזמנה לחתונה, והוא ראה בהזמנה שהוא לא החתן.
אז כדי להמחיש את
ריקודיהם של הזוג, מתחילת דרכם ועד היום, קבלו את כל הריקודים, בכל התחרויות
שלהם!!! D:
אם אין לכם כוח, ואתם
צועקים "נו מה הבאת את כל הסרטונים האלה?! פשוט תגיד לי לצפות באחד, ואני
אצפה וזהו!" אז אני ממליץ על הקליפ משנת 2001. למרות שהרבה אומרים שהקליפ
מ-2005 הכי יפה.
1993:
שיר: Ms. Otis Regrets מאת Tori
Amos
1995:
שיר: Ready for a Miracle מאת Patti
Labelle.
חידוש ע"י Leann Rimes
שיר: Saved
מאת B. J. Crosby
1997:
שיר: Think
מאת Aretha Franklin
2001:
שיר: Shackles מאת Mary Mary
2003 (הריקוד
האחרון לפני שבנג'י עזב לשליחות):
שיר: In the Morning מאת Mary
Mary
2005 (הריקוד לכבוד חזרתו של בנג'י מהשליחות):
שיר: Welcome Back מאת Mase
שיר: Get Up Offa That Thing מאת James
Brown
ואיפה הסווינג
היום? נעלם?
מה פתאום! הנה 2
דוגמאות לסווינג, שאולי לא ידעתם שקיימות-
הראשונה היא השיר "Bop to the top" שהיה בסרט 'היי סקול
מיוסיקל'', שמשלב פופ עם קצת סווינג איטי (סווינג של החוף המזרחי):
השנייה היא השיר "Candyman" של 'קריסטינה אגווילרה'. השיר הוא כמעט סווינג טהור, בשילוב
של קצת R&B. ואגב, בנג'י מופיע שם בתור
רקדן. אני בטוח שתזהו אותו :)
יש אתר שמלמד את כל
הצעדים שצריך לדעת בסווינג. אם אתם מעוניינים, תהנו P:
http://swing.ucan2.com/
ואם ממש מעניין אתכם, יש משתמש בשם "Swango1" ביוטיוב, שקבע לעצמו מטרה- לשמר את הסווינג במשך ההיסטוריה. כרגע מספר הסרטונים שלו עומד על 800, וממשיך לעלות מדי יום. תהנו P:
http://www.youtube.com/user/Swango1
והכי חשוב, וזה
מיועד בעיקר לעמית- "ילדים, אל תנסו את זה בבית!"
ולנושא אחד אחרון
אבל חשוב:
זה הבלוג של עידית:
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=385547
חשוב שתכנסו לשם,
ותגידו לה שהיא צריכה לחזור לעדכן את הבלוג. זו מטרה חשובה :)
וואו כמה השקעתי בפוסט O:
מקווה שקראתם הכל ולא השתעממתם. אם יש תלונות, תודיעו לי בתגובות P:
*קרדיט לכל מיני אנשים שעזרו בכתיבת הפוסט, גם אם הם לא יודעים מזה בעצמם XD*
עד הפעם הבאה, עוף P:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dodly
