The Beautiful World

ובהמשך לפוסט הקודם.

כפי שאמרתי הלכתי ב-16:00 לבצפר, שם התכוננתי אני ומורותיי ללכת למומחה (עלק מומחה) שיתקן את המכונית. עכשיו, יש על הדלת של הכיתה שלט של "מועדון חלל ע"ש אילן רמון" שנמצא שם כבר 5 שנים. כשהתכוננו לצאת, אחת מהמורות שואלת "זה תמיד היה פה?" ואני כמעט נקרעתי מצחוק XD (הלו?! את עובדת פה 20 שנה והשלט הזה כאן 5 שנים!!) אז המורה השניה ענתה לה "אממ, לא הרבה זמן. רק 5 שנים" XD "וואו זה כנראה לא היום שלי".

קיצר הלכנו למומחה (מומחה= אחד שיודע להשתמש במברג כדי להבריג בורג. כן, המורות שלנו עד כדי כך חסרות טכנולוגיה.) והוא תיקן את מה שהוא היה צריך *דייייי נמאס כבר מהסודיות* ואז הייתי צריך להגדיר את התוכנה של המכונית וקיצר נשארתי עד 18:30 בבצפר. נחשו מה עשיתי אחר כך? נכון. שיעורים. אבל לא לבד! מיכאל ואלעד עזרו לי (עזרו= דיברו על דברים אחרים ובסוף פתרתי חצי תרגיל בשעתיים) P: הלאה!

היום... אה רגע זה היה אתמול. אז אתמול קמתי מוקדם לקורס קיץ. ייפי. לשם שינוי חזרתי מוקדם הביתה כי לא היה צריך לעבוד על המכונית, אז התחלתי לעשות שיעורים...(הבלוג הזה נעשה מעניין מיום ליום. פחח.) והחלטתי שאני הולך...לישון. וישנתי שעה וחצי וקמתי יותר עירני. (דייייי עד כמה החיים שלי משעממים?!). ושוב, עשיתי שיעורים עד מאוחר. בנתיים אמא שלי הלכה להופעה של המקהלה שלה.

מה? כן, יש לה מקהלה.

כן, היא הסולנית.

כן, זאת מקהלה בהתנדבות.

כן, היא יכלה ללכת למקהלה אמיתית להרוויח כסף.

כן, אמרתי לה את זה.

נו מה אתם רוצים ממני, אני בעד שהיא תלך למקהלה מקצועית!

ובנתיים...מצלצל הטלפון.

*טרררינג טרררינג*

הלו?

שלום אני מדברת עם עידו?

כן, מי מדבר?

אנחנו רוצים להזמין אותך לפגישה עם מנכ"ל התיכון.

?!?!

אל תדאג זה משהו חיובי חח

*פיו*

טוב אז תבוא מחר ב-11 בבוקר.

בסדר... ביי.

הלאה!

היום. נחשו מה עשיתי בבוקר...נכון! קמתי מוקדם לקורס קיץ! אבל מחר המבחן המסכם שאם אני אעבור אותו אני אלך ל-5 יחידות מתמטיקה ^^

חזרתי הביתה, ונסעתי לפגישה עם המנכ"ל. חחח הציעו לי להיות בכיתה המואצת (יותר שעות, יותר קשה, יותר השקעה. בקיצור סאדו מאזו) והסכמתי. לא לפני שהם רצו שאבא שלי יעזור להם לשכנע את כולם להצטרף חחח הוא הצליח לשכנע אותם להיות שם. והם כבר היו שם! (הבנתם אותי?). אבל כושר שכנוע לא עובר במשפחה. חבל.

לגבי רדיו אינטרנטי מהפוסט הקודם:

מצאתי אתר שדומה מאוד לפנדורה אבל קצת שונה. אבל הי, לפחות הוא עובד בנתיים. הקטע שם הוא שאתם מחפשים שם של אמן או להקה, או שמחפשים קטגוריה מסוימת, ואז אתם מקשיבים למין רדיו, שבו יש רק שירים שהם באותו סגנון של האמן שבחרתם, כולל האמן עצמו. אתם יכולים לבחור איזה שירים אתם אוהבים ואיזה לא, ולאט לאט המערכת תזהה את הטעם שלכם במוסיקה, ותשמיע לכם רק את השירים שאתם אוהבים. ובמילה אחת: מאגניב. המערכת גם יכולה לזהות איזה שירים אתם שומעים במחשב בווינאמפ/מדיה פלייר/ITunes וכו, ולפי זה לזהות את הטעם שלכם במוסיקה. תוכלו גם לראות אילו אנשים מקשיבים לאותן תחנות כמוכם, וכך להכיר אנשים חדשים עם אותו טעם במוסיקה. אם אתם יוצרים, תוכלו לפרסם את היצירות שלכם באתר (בתשלום של 3$ לחודש. אבל הי, אם אתם מאמינים בעצמכם, זה המקום להתחיל). יש כמובן עוד הרבה אופציות באתר, אבל לא הגעתי אליהן. רק אתמול גיליתי את האתר אחרי הכל. לרדיו קוראים Last.fm והוא באנגלית כמובן, אך פשוט לשימוש.

ד"א, אם אתם מחפשים "The worst thing ever to happen to music" האתר ימצא לכם "רוני סופרסטאר" XD

אז...זהו בעצם. עכשיו אני חייב ללכת ללמוד למבחן המסכם מחר. תאחלו לי בהצלחה P:

למה? למה? מדוע?

זהו. הסוף. זה קרה. הם עשו את זה. הם עשו את זה. למה?!?! למה לסגור את פנדורה?? רדיו באינטרנט שבו אפשר לשמוע שירים שאתה בוחר! כמה כאלה יש תגידו לי? אתם! אלה שסגרו את האתר! You will not be forgiven.

אז מה קרה בעצם? ככה. היו היה רדיו אינטרנטי, בו אתה קובע איזה שירים ולהקות תשמע. הרדיו היה פעיל שנים רבות, עד שיום אחד מדינה נידחת בשם "אמריקה" החליטה להעלות את המיסים על שימוש באתרי רדיו אינטרנטי, עד שפנדורה כבר לא יכל לממן את עצמו, והוא פתוח עכשיו רק לתושבי אמריקה! עצוב! עצוב עד כמה שזה עצוב!

אז הנה לכם. באנר:

אם תלחצו עליו תגיעו לאגודה שנלחמת להצלת הרדיו האינטרנטי. אם יש לכם אתר או בלוג, אני אשמח אם תשימו בו באנר כזה. תודה. P=

טוב בחזרה לחיים הרגילים.

פשש הרבה זמן לא עידכנתי. טוב זה בגלל שאין לי שניה לנשום.

יום ראשון התחלתי את היום עם קורס קיץ מעייף, ולאחר מכן חזרתי הביתה ונסעתי לחוצות המפרץ כדי להנפיק (מילה מגניבה ^^) את פנקס העובד שלי לנוער. צריך תמונת פספורט, אישור בריאות מרופא, ותעודת זהות. וזה כ"כ עלוב XD לוקחים חתיכת קרטון שכתוב עליה "פנקס עובד לנוער", משדכים לזה תמונת פספורט, והעובד שם פשוט רושם שיש לי אישור רפואי. וזהו XD. אז עכשיו יש לי חתיכת קרטון שקובעת אם מותר לי לעבוד או לא. גאוני כמו שאר הדברים בעולם.

לא הספקתי לחזור הביתה, וכבר מיכאל אמר לי שצריך לבוא לבצפר ולנסוע למומחה שיתקן את המכונית. אז באתי...ונסענו...והיה שם אחד שבונה טיסנים (וואו זה מסובך. רק על השלט של הטיסן יש יותר פעולות ממה שעושה טוסטר ממוצע) והוא תיקן כמה דברים *פרטים חסויים*. אז בסוף חזרתי ב-6 הביתה, והתחלתי לעבוד על שיעורים עד מאוחר בלילה.

יום שני שוב קמתי מוקדם לקורס קיץ, ואחריו פגשתי את אירית וליטי (המורות שלי לאנגלית) שחתמו לי בספר מחזור (גם למיכאל) ^^. וגם טובה, המחנכת/רכזת שלי מכיתה ז' חתמה לי P:

אח"כ אני מיכאל ועוז שוב היינו צריכים לעבוד על המכונית וביזבזנו שעה וחצי מהחיים שלנו על לנסות לחבר בורג. אל תשאלו -_-

בסופו של דבר המכונית מתקדמת *ושוב, פרטים חסויים*. אז חזרתי הביתה והתחלתי לעבוד על שיעורים, כרגיל, עד מאוחר בלילה.

היום שוב קמתי מוקדם לקורס קיץ (זה רק אני או שגם לכם יש דז'ה וו?), שאחריו נפגשנו כל הקבוצה לעבוד על המכונית. התחלקנו ל-3 חלקים. חלק אחד מורכב ממני ומעוז שניסו לתקן דברים במכונית ובתוכנה שמפעילה אותה (יענו, להיות בשמש שעה ולהתייבש), חלק שני מורכב ממיכאל שניסה לשפץ את הלוגו שלנו, והחלק השלישי מורכב מהאנשים הנותרים שעבדו על מצגת שמסבירה את הפרויקט וכו.

קיצר, צריך לנסוע עוד פעם למומחה לתקן משהו במכונית אז אני צריך ב-16:00 להיות בבצפר.

אחח ועוד לא עשיתי שיעורים למחר. איזה כיף. טוב אם קראתם עד פה, אז כנראה שאתם עמידים בחפרנות יתר.

יאללה ביי

יאי חופש!....לא זה לא.

יש לי קורס קיץ כל השבוע אז אני חייב לקום כמו לבצפר אם לא קודם. אחרי הקורס קיץ אני צריך להשאר בבצפר כדי לעבוד על המכונית הסולארית שלנו. אז אתמול הגעתי לבצפר והייתה לי שיחה קצרה עם אירית פוריה, המורה שלי לאנגלית (ה-מורה!) לפני שהתחיל הקורס:

אני: היי מה שלומך?

אירית: בסדר מה איתך?

אני: בסדר

אירית: דבורה מסרה לט'2 (הכיתה שלי) את דרישת השלום ששלחתי?

אני: אממ לא למה?

אירית: אני אחנוק אותה...

בכל מקרה, הלכתי לשיעור שלי (קורס קיץ 5 יחידות במתמטיקה) שם קיבלנו יחס חם "יש לכם 30 תרגילים לשיעורי בית. מי שלא מכין אותם עד יום ראשון עף מהקורס".

אחרי הקורס הלכתי לראות את המכונית, וגילינו שצריך לערוך שינויים בתוכנה. ומכוון שלעוז היו תכניות, ואביעד יוצא למשצ"ים, קיבלתי את הלפטופ עם התוכנה כדי לעבוד עליה בבית ^^ *באסה*.

הלכתי הביתה וסידרתי קצת את החדר. ניסיתי קצת להשתמש בתוכנה כדי להתרגל אליה ואני צריך בקרוב לכתוב אותה. בערב אכלתי עוגה וראיתי את הקליפ-תמונות של הכיתה שלנו שיהלום הכין.

היום קבענו ללכת לשוק. מכאן נובע שהלכנו. אני, ג'רלדין, מיכאל, נופר ואלעד. לקחנו מונית שרות שעלתה 8 שקלים לאדם. אלעד ומיכאל שילמו 10 ש"ח והאשימו אותי שהנהג שכח להחזיר להם עודף חח. בשוק הסתובבנו ואלעד קנה כמה סרטים, אני קניתי ארנק חדש ומברשת שיניים חדשה (נכון שאני מקורי? ^^), נופר קנתה חולצה, וג'רלדין חיפשה חולצה לבנה לאירועים. מממ נהינו רעבים וצמאים. הלכנו לקניון "עין המפרץ" שהיה נורא נורא רחוק מהשוק (במרחק צעד וחצי). בדרך נופר והג'ינס שלה דרכו על מסטיק. יאמי. אז נופר וג'רלדין הלכו לשירותים להוריד את המסטיק ואלעד משום מה נכנס לשירותים של הגברים. בנתיים אני ומיכאל מצאנו מכונה רמאית של בובות, שאפשר להזיז את ה..."תופסן" רק למעלה וימינה, ולא לוחצים מתי רוצים שהוא ירד, אלא הוא עושה את זה כשבא לו. אז ביזבזתי שם...יותר מדי כסף ולא זכיתי בכלום, בנתיים שאלעד הכניס 5 שקלים, וזכה בבובה של ארנב חמוד ^^. אח"כ אני ואלעד קנינו ביחד חומוס סעיד (ותגידו, יש בארץ מישהו שלא יודע מה זה חומוס סעיד? אם יש כזה שיגיב ויגיד כי עוד לא מצאתי), נופר קנתה 'פוטטו' במקדונאחס, ומיכאל קנה גלידה. אחרי שהתרעננו, חזרנו לשוק כדי לשמוע הקלטה במגפון של מוכר "כל דבר בשקל שקל שקל שקל שקל (הלו נתקעת?) גברת אל תגידי ראיתי ולא קניתי" ונופר קנתה עוד חולצה.

יאללה הביתה! הלכנו לטרמפיאדה כדי לעלות על מונית.

"הגענו במונית של קווי הגליל וזה עלה 8 ש"ח לכל אחד. אם היינו לוקחים תפוזית זה היה עולה 5 ש"ח. אבל הכי זול זה אוטובוס"

"האוטובוסים עובדים בשבת?"

"האוטובוס הזה עובד גם בשבת, אבל פעם בשעה"

"אז בואו נעלה על מונית וזהו"

*מתקרבת מונית קווי הגליל*

"לא נעלה עליה, נחכה לתפוזית זה יותר זול"

*כעבור כמה דקות*

"תגידו, תפוזית בכלל עובדת בשבת?"

"לא יודע...מיכאל תגיד, תפוזית עובדת בשבת?"

"לא חושב"

-_-

*כעבור עוד כמה דקות, עד שהגיעה עוד מונית*

"הנה באה מונית בואו נעלה עליה"

הגעתי הביתה. משם אבא שלי לקח אותי לסבתא שלי ועכשיו אני פה כותב. אז יאללה אני צריך לעשות שיעורים למחר אחרת אני עף.

מאיפה להתחיל...מאתמול כמובן

יום אחרון ללימודים. התרגשות עברה בקרב תלמידי חט"ב דפנה. התחלנו את היום ב..."אופרטה" (כן, גם לי אין מושג מה זה) יענו פרודיות על המורים, והיה ממש מצחיק XD. אני לא אפרט (מהסיבה הפשוטה שאם אתם בדפנה אז אתם כבר יודעים, ואם לא אז אתם בכל מקרה לא מכירים את המורים ולא תצחקו), אבל הקלטתי קצת בפלאפון ^^ . אח"כ התכנסנו בכיתה וקיבלנו את הספרי מחזור! (+עיתון בצפר ודף הרשמה לתיכון). כולם רשמו לכולם בסוף הספר ב"זכרונות" ואפילו כמה מורות רשמו לי. וגם הספרנית P: אח"כ הלכנו אני נופר מיכאל וג'רלדין לבניין של מיכאל (סתם כי נעים שם ולא חם רצח כמו בחוץ) והסתכלנו בזכרונות ובספר מחזור עצמו. גילינו ילדים שהיו איתנו בשכבה אבל לא הכרנו אותם :O. אח"כ הלכתי הביתה לשניה...וקיבלתי שיחה מנגה שכל המתכנתים של המכונית צריכים להגיע לבצפר. אז אחרי הרבה נסיונות, גילינו מה הבעיה (ואני לא אפרט פה מחשש לריגול *לקירות יש אוזניים*). אחורי זה הלכנו אני ונגה לנופר, ומאוחר יותר הצטרפו גם אלעד, עמית, ג'רלדין ומיכאל. *אלעד סורס* שיחקנו Mosaic שזה בערך כמו "שולה המוקשים" רק יותר מתוחכם, ושיחקנו ארץ עיר כולם נגד נופר חח (הי, היא טובה).*אלעד סורס* ראינו גם את המופע סיום שלנו ב-DVD תוך כדי אכילת פיצה P:. אה ועוד משהו אחרון- אלעד סורס ע"י בעיטה קטלנית של נופר ^^. ב-23:30 חזרתי הביתה והכנתי את התיק לטיול של היום.

היום הגענו לבצפר ב-8 בבוקר ויצאנו לדרך *בים בם בום* לכפר בלום ובדרך אני ומיכאל דיברנו על איך שכשמתקשרים ל-155, כדי לדעת מה השעה, חופרים לך שעה וחצי כדי שעל כל דקה תשלם 10 ש"ח, ובסוף לא יוצא מזה כלום חחח. עשינו גם שימוש ב-GPS שלי, שאיבד את עצמו ולא היה לו שמץ איפה אנחנו (בערך 10 פעמים). עשינו את המסלול בנחל שניר בקצב קבוע של- 5 דקות הליכה, 10 דקות השתכשכות במים, 5 דקות הליכה...וכך הלאה (המים קפואים!!! כאילו מישהו מזרים לשם קוביות קרח 25 שעות ביממה). אחרי המסלול הלכנו לשוט בקייקים P=. הייתי עם אביעד בסירה, ושטנו והכל היה בסדר. מדי פעם התנגשו בכמה אנשים ובגדה של הנהר...באמצע באו אלינו ג'פרי ואביב וגנבו לנו את אחד מהמשוטים כי להם גנבו! אז נשאר לנו רק אחד (וגם זה אחרי שניסינו להחזיר לעצמנו את הראשון) והמשכנו כרגיל. נתקלנו אחורי זה בסירה של גל ורועי וניסינו לגנוב להם את אחד המשוטים חיחי. גל נקם בנו וגנב לנו את המשוט השני כך שנשארנו בלי כלום. אבל הצלחנו לגנוב להם את המשוט ולהתחמק (לא לפני שגל הפך לנו את הסירה)! הא! המשכנו עם משוט אחד עד שהגענו לקראת ה"מפל" בסוף המסלול (וכשאני אומר מפל אני מתכוון למים בגובה 20 ס"מ), שם פגשנו את ניר ורם והחלטנו לחכות לאחרים. בדרך גל שחה אלינו והחליט להצטרף כנוסע סמוי עד שרועי יחזור אליו עם הסירה. עברנו את המפל (יותר נכון "מפלון") ופגשנו בג'פרי, אביב וזוהר שרצו לגנוב לנו את המשוט שנשאר לנו כי גנבו להם משוט שוב! נלחמנו שם קשה, וקפצתי למים כדי לנסות להתלות על הסירה שלהם. אביעד בנתיים נאבק בגל והתרחק. עליתי ל"סירת הפיראטים" (כפי שהם כינו אותה) כשבוי שלהם והמשכנו לקראת סוף המסלול. כולם ניסו לחתור אבל כולם חסרי קודינציה אז הסירה פשוט הסתובבה במעגלים XD. בדרך ראינו ממטרות שמשקות את המים (זה אשכרה היה ככה. הייתה ממטרה מעל המים שפעלה XD) והחלטנו להסחף עם הזרם במקום לחתור, כי גילינו שזה לא עבד. בסוף הגענו אחרונים, והלכנו ל"אכול כפי יכולתך" עם פיצות P: אבל בתכלס זה היה "אכול כפי יכולתנו" כי פתאום הטבח אמר "זהו, נגמר" והלך. ואני נשארתי רעב :( (בסוף אכלתי תפוח XD). אח"כ התכנסנו כל הכיתה לשיחת סיכום ופרידה. דבורה קראה את כל מה שהיא כתבה על כל תלמיד (לכל אחד באופן אישי) ואנחנו הקראנו לה ברכה שהכיתה כתבה לה, וכל תלמיד קיבל אבן מזל, ומצגת תמונות מיהלום של כל 3 השנים שעברנו. בסוף קיבלנו עוגה וקרטיבים, ובדרך חזרה הביתה ראינו את ה-DVD של המופע (כן כן, אוטובוס מתקדם עם טלוויזיה ו-DVD) וכולם אמרו שאלה "חש" על הבמה XD ושהצלם גרוע! הוא מצלם מה שבא לו! גם כל מי שלא כתב למישהו בספר המחזור, עשה זאת. לבסוף הגענו חזרה לבית הספר ונפרדנו כולם עד לשנה הבאה (עצוב).

מיכאל בא אלי כי אמא שלו לא הייתה בבית ולא היה לו מפתח, וניסינו לראות את המצגת של יהלום. מה שהסתיים לא כ"כ טוב חחח. היא לא כ"כ עובדת. אחר כך הסתכלתי דרך החלון, ופתאום אני רואה על עדנית המנטה שלי (אני מגדל מנטה P:) ציפור. מה? ציפור? מה את עושה שם? אז השתמשתי בעקרון של "כדי להרחעק מישהו, תתקרב אליו" והיא ברחה. ואז...ראיתי... 2 ביצים! (כן אלעד תקנא) אז החלטתי לתת לה לדגור עוד קצת עד שאני אחליט מה לעשות איתה.

שעת סיפור:

היה הייתה פעם ילדה שקראו לה דבורה. דבורה הייתה ילדה שובבה שכל היום עשתה צרות, הציקה לילדים, וקיבלה השעיות מבצפר. דבורה אפילו לא למדה ערבית כיוון שהמורה עיצבן אותה. לאחר הרבה שנים, היא התבגרה והחליטה שהיא משקיעה בחיים שלה. היא למדה הוראה ועוד כמה מקצועות משעממים וחשובים, והלכה ללמד בבית הספר אורט דפנה. שם היא לימדה תלמידים שהפכו מאוחר יותר להיות מורים בבית הספר. דבורה החליטה שהיא מחכנת כל כיתה כשהיא מטפלת בכל תלמיד ותלמיד באופן אישי. כיתות רבות יצאו מבית הספר עם עקרונות רבים כגון עזרה לזולת, מעמד האישה בחברה, נתינה ועוד רבים שרק היא לימדה. לאחר שנים רבות, הגיעה אליה כיתה ממחזור ל"א שהיא לקחה לחסותה האישית כמו כל הכיתות לפניה. הכיתה הזאת עברה הרבה תלאות וחוויות שגיבשה אותה במהלך השנה. הכל תודות לדבורה. הכיתה גם החזירה לה וקנתה לה מתנה ליום ההולדת. כשהגיעה סוף השנה והזמן להפרד, הכיתה הודתה לה על כל החוויות שעברה ועל החינוך המיוחד שהיא לא תקבל מאף מורה אחר/ת. הכיתה תמשיך להתקדם ולהתבגר, גם אם לא ככיתה שהם היו. ודבורה תקבל כיתה חדשה לחנך, אותה היא תחנך בצורה הטובה ביותר. המעגל המשיך וימשיך עוד שנים רבות, אך דבורה, לא תשכח, אף תלמיד שהיה לה... ואף כיתה לא תשכח אותה... הסוף.

*מבוסס על סיפור אמיתי*