| 6/2008
מדהים
מדהים, פשוט מדהים.
מדהים עד כמה האיזון בעולם יכול להיות מצחיק ואכזרי.
אפשר לחגוג יום אחד חודש עם החברה, ויום אחרי זה להתאבל על מוות של קרוב משפחה.
פשוט מדהים.
אז החודש הזה לא היה הכי מקסים, צפוי, או שום דבר שאפילו חלמתי עליו.
עד כמה שזו לא העדיפות הרגשית שלי לכל דבר ודבר, אני בכל זאת אכתוב לי הכל בסדר כרונולוגי. אולי זה יעזור לי לעשות קצת סדר בראש.
נתחיל ממש לפני יותר מ-10 ימים, ביום חמישי.
יום חמישי היה יום טוב ושמח, זה היה היום האחרון של הלימודים.
בבוקר הייתה פעילות קטנה בכיתה, ואחר כך השכבה יצאה ל"חפש את המטמון". אני מצד שני לא הייתי שם. הלכתי עם רז, אלון, ונלטינה, ועוד תלמידים מחטיבות הביניים לבקר בבתי הספר היסודיים. במסגרת פרלמנט הנוער של בית הספר שלנו, המטרה הייתה לראות איך מתנהלות מועצות התלמידים של בתי הספר היסודיים, ולנסות לעודד אותם להצטרף למועצת הנוער העירונית שתקום בשנה הבאה.
אני מודה שהיה לי קצת זלזול בנושא הזה של מועצות תלמידים בבתי ספר יסודיים. הגענו לבית ספר בשכונת צור שלום, וניהלנו שיחה קצרה על הפעילות שלהם בבית הספר.
התרשמתי מכל מה שהם השיגו. מעזרה במניעת אלימות, עד לפרויקט של תלמידים עוזרים לתלמידים. זה גרם לי לחשוב עד כמה אנחנו לא מצליחים לבצע דברים בגלל כל הקונספירציות בעולם המבוגרים, וכל ההתחמקות הזאת מאחריות שמתרחשת בלי סוף. התלהבתי מילדה אחת בכיתה ו' (שנה הבאה בחטיבה), שדיברה בלהט וברגש, וידעה להסביר את כל מה שהמועצה שלהם הצליחה להשיג. אני לא יודע איך קוראים לה, אבל אני מצפה ומקווה לשמוע עליה בעתיד :)
משם נסענו לקריון, להיות פקחים זמניים ולראות איך הכל מתנהל. היה כיף :P
הנהג שלנו לקריון היה מישהו בשם "האשם" (לא מבטאים את הא'). נהג ערבי חביב, שיש לו פוטנציאל להיות נהג מונית עם כמות הדיבור שלו ^^ הוא קנה לנו ברד חינם, וסיפר לנו סיפורים על הקריה. אחר כך התחלקנו ל-2 קבוצות. הקבוצה שלנו הלכה לרשום דוחות חניה לאנשים, וזה היה כיף :D. פשוט כיף לדפוק אנשים שעושים דבר לא נכון בכוונה ^^ אחר כך התחלפנו עם הקבוצה השניה שעבדה בתוך הקניון, וחיפשה מעשנים כדי לתת להם דו"ח. להתפס מעשן במקום ציבורי עולה לך 1,000 ₪, ולהיות בעל עסק שנתפס שמעשנים אצלו, זה 5,000 ₪. אז צריך תמיד להזהר. תפסנו מישהו מעשן, והוא התחיל להלחץ. למזלו הפקח הוציא אותו באזהרה בלבד. שיחכה לפעם הבאה.
מהקריון המשכנו לבריכה, שם הייתה לנו שעה בערך לשחות בשיא החום, ולנסות להתקרר קצת. הבנות משום מה עשו קנוניה אחת גדולה והחליטו לא להכנס. בחירה שלהן אני מניח, אבל חבל.
משם המשכנו לארוחה עם ראש העיר וצוות העירייה. הייתה ארוחה של גבינות, והיה טעים להפליא. אפילו שאני לא אוהב גבינות ^^
הלכנו הביתה לנוח, ובערב חזרנו לטקס הסיום. היה טקס יפה עם הדלקת משואות, שירי א"י, נאומים, וחלוקת תעודות הצטיינות על מחויבות אישית שקיבלנו אני, עמית, נעם וענבר.
אחרי הטקס כל אחד לך לכיתתו כדי לשמוע דברי סיכום מהמחנך ולקבל תעודה. דנה, שעוזבת אותנו לטובת זכרון יעקב, כתבה לנו נאום פרדה, ובו משפט על כל אחד בכיתה. היה מרגש P:
אחרי הבצפר הלכנו למין אפטר פרטי אצל אלעד, וראינו שודדי הקריביים, עד שהתחלנו להרדם והחלטנו לפרוש הביתה.
ביום שישי קבעתי עם מיכאל להפגש ללמוד ולסיים את הסיכום בהיסטוריה, כיוון שלא נשאר הרבה זמן עד לבגרות.
בערב יצאנו לקריון. האחרים שיחקו באולינג וסנוקר, ואני חסכתי כסף אז... לא ^^ ישבנו גם סתם לאכול ולדבר, ובסופו של דבר פרשנו לביתנו כרגיל.
יום שבת, היה היום הארוך ביותר בשנה. החל מהיום הזה הימים מתחילים להקצר והלילות מתחילים להתארך. מה שמיוחד הוא, שביום הזה לסבתא שלי מצד אמא יש יום הולדת. עשינו לה מסיבת הפתעה, ובאנו אליה כל המשפחה וצלצלנו בדלת. איך שהיא הופעה P:
יום ראשון עבר כרגיל. ניסיתי להתכונן למתמטיקה, אבל זה לא ממש עניין אז התעסקתי לי בדברים אחרים ^^
ביום שני הייתה הבגרות במתמטיקה, והלך לי טוב מאוד אפילו. ואז הסתכלתי על התשובות בעיתון... ודווקא בהסתברות, שאני הכי שולט, הייתה לי טעות שהרסה את כל השאלה. מה שאומר שאני מתחיל מ-66 ו... כדאי לגשת למועד ב'.
באותו יום גם אני וויקה חגגנו חודש ^^ תודה לכל מי שהגיב ובירך, והלוואי ומה שאיחלתם יתגשם :)
בערב הייתה את מסיבת הסיום של כיתות ט' בחטיבת דפנה, וכיוצא דפנה הלכתי לראות עם חברים. היה מופע יפה. טיפה דרמתי מדי, ולפעמים זה הרגיש כאילו זו הצגה ולא מופע (כמו שצריך להיות), אבל בכל זאת הייתה השקעה. אפילו דבורה, הרכזת, השתתפה בו בגלל שהיא יוצאת לפנסיה שנה הבאה. לכבודה גם היו זקוקים! O:
ביום שלישי סבתא שלי, ד"ר פאני כהן נפטרה. ואת זה כתבתי כבר בפוסט הקודם...
וביום רביעי ניסיתי איכשהו להתכונן להיסטוריה עם כל מה שהיה לי בראש.
ביום חמישי הייתה את הבגרות בהיסטוריה, שהייתה קלה. אבל למרות זאת, לא ממש שמתי לב למה שאני כותב, ואני מקווה שלא היו לי טעויות טיפשיות ושהמגן לא יהרוס (אין לי מושג מהו).
ביום שישי... הייתה את ההלוויה של סבתא שלי. בבוקר אבא שלי אסף אותי ואת מיכאל, שבא בגלל ש... אבואליטה הייתה מין סבתא מאמצת שלו. ובכלל, בתור חבר ילדות הוא היה חלק מהמשפחה, תמיד. נסענו לבית של סבא שלי, וחיכינו שכולם יסיימו להתארגן. התחילה להתפתח מריבה בין כולם, בגלל שהמשפחה שלי עקשנית וכל אחד שומר על הדעה שלו. עצוב לי שדווקא ביום שכזה יש מריבות.
הגענו לבית הלוויות בטל רגב. התחילו להגיע חברים, מכרים, ואנשים שרצו להיות שם, ולחלוק כבוד אחרון לאישה המדהימה.
הרב שאל מי רוצה לקרוא הספדים. אזרתי את כל האומץ שהיה בי, והלכתי לקרוא את מה שכתבתי.
תוך כדי קריאה, הפסקתי לחשוב. המילים פשוט זרמו החוצה, מעבר לדף. כאילו שכל מילה עולה ישר למעלה, לאוזן שלה. התחלתי לרעוד תוך כדי קריאה, ואנשים התחילו לבכות. כשסיימתי לקרוא... גם אני בכיתי.
דודה שלי הכינה ספר קטן עם תמונות מחייה של סבתא, ונתנה לכולם להביט בו. אני בכל אופן, חושב, יודע ומשוכנע שזה לא מספיק, ואני חייב להכין משהו משלי. משהו שיזכיר לי אותה.
מה שנשארו לי הן תמונות, וראיון שהספקתי להקליט איתה רק לפני כמה חודשים.
אני זוכר, שיום לפני הלוויה הלכתי לישון עם הראיון ברקע. זה הזכיר לי את הקול שלה...
אני ומיכאל לקחנו את זה קשה. אני הייתי הנכד הראשון שלה, ומיכאל, במידה מסוימת, השני.
זה התחיל עוד כשהיינו בגן, והתחלתי להזמין אותו אליה כדי לגלוש באינטרנט (בתקופה ההיא, לא לכולם היה אינטרנט בבית). עם הזמן הוא התקרב יותר אל המשפחה, ובא אליה כמעט על בסיס קבוע.
עכשיו כשאני מסתכל על זה, אין פלא שהוא החבר הכי טוב שלי. תמיד היינו ביחד, לטוב ולרע. אני חושב שאפילו אם היה לי אח, לא היה לי קשר כזה איתו.
יצא לנו לדבר על הכל לפני כמה ימים. אמרנו, שהחיים הם רק משחק, ושכל אחד משחק בצורה הטובה ביותר שהוא יכול. לפעמים הדרך קלה ולפעמים קשה, לפעמים גם עושים החלטות לא נכונות, אבל בסופו של דבר כל אחד משחק בצורה הטובה ביותר, בדיוק כמו סבתא שלי, אשפית המשחק, שאת השיא שלה קשה לשבור.
עם הזמן אני יודע שאני אתגבר. כמובן שאף פעם לא לגמרי. הרי, היא פה איתי, אז אין על מה להתגבר בעצם, לא? אני מקווה...
אני חושב להתחיל בפרויקט "מבצע סבתא". אני אכתוב את הראיון שהיה לי איתה, ואפרסם, למזכרת. אפילו אם אני לא אערוך כלום, תוכלו לראות מהמילים שלה את האישיות שלה, ואת הדרך בה היא חשבה. זאת לדעתי, החובה שלי כלפי עצמי.
ובכל זאת, באותו יום שישי ויקה באה אלי, כדי לעזור לי להתמודד ולהעביר את הזמן במחשבות חיוביות.
ביום שישי פשוט היינו אצלי בבית, בזמן שכולם הלכו ליום ההולדת של יהלום לסופ"ש. מקווה שכולם נהנו שם :)
ביום שבת נסענו עם המשפחה לאחלקרח באגם מונפורט במעלות. היה כיף, למרות שנפלתי ועקמתי את רגל. אני לא דואג. עד החתונה זה יעבור ^^ אחר כך לארוחת צהריים אכלנו פיתה דרוזית, וטעמנו דבש טרי טרי. זה ממש טעים, ואין להשיג בחנויות ;]
אחר כך התחלנו להרדם באוטו, אז החלטנו לנסוע הביתה. בבית נשארנו עד הערב, והיא הייתה צריכה לנסוע הביתה :(
היה כיף! ואני מחכה כבר לפעם הבאה 3>
תקראו גם בפוסט שלה את החוויות ^^
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=528995&blogcode=9468966
אתמול הייתי כל היום בבית של סבא שלי, בשבעה. מדהים כמה אנשים היא הכירה. אנשים נכנסו ויצאו בקצב מהיר יותר מצומת בת"א. מי שרוצה לבוא, מוזמן.
בערב הייתי אצל עידן בקרית אתא. הגעתי טיפה מאוחר אבל בכל זאת היה מגניב XD
אז זהו לבנתיים. רציתי להגיד תודה לכל מי שהגיב בפוסט הקודם. זה עשה לי טוב על הלב ועל הנשמה, וגם עודד אותי הרבה. תודה לכולם 
תמונות מכל האירועים אני אפרסם בקרוב, כשיהיה לי זמן/כוח.
נפתחה עכשיו תחרות שירים בישראבלוג. מיד התלהבתי מהרעיון המעולה, והצעתי את עצמי כשופט בתחרות, והתקבלתי :)
כל מי שרוצה להשתתף, הפרטים בבלוג "כתיבה נוצרת"
ושוב תודה לכל מי שתמך ועזר בזמנים בקשים האלה. אני מאושר לדעת, שיש מי שיעזור לי בעת צרה 
ממני,
Double-E
| |
פאני כהן (27.2.1934 - 24.6.2008)
כאב ללא מילים מופיע שוב על הפנים
חושב אם כדאי להפנים
חושב אם כדאי להגזים
כאב ללא מילים לא עוזב את הפנים
מנסה לכתוב מילים
מנסה לפרוק כאבים
כאב ללא מילים, למה אתה נשאר?
אולי בעצם תשאר עד מחר
אולי בעצם אתה מיותר
ועכשיו הוא קיבל משפטים שלמים
את הסיבה אני לא יודע
אולי כי אני מתגעגע
סבתא שלי נפטרה זה היה כל כך פתאומי... בלי שום התראה ביום שלישי, ה-24 ליוני 2008, בשעה 10 בבוקר, היא קיפחה את נשמתה היא הייתה חולה קשה, וכולנו ידענו שלא נשאר לה הרבה... אבל ברגע האמת, אף אחד לא ידע מה יהיה וכשזה הגיע... כולם לקחו את זה קשה והכי גרוע, שאפילו לא היה לי זמן לחשוב כי יומיים אחרי הייתה בגרות בהיסטוריה (ואני אפילו לא בטוח אם הלך לי טוב) אז הייתי צריך ללמוד וממש לא הייתי בראש לזה... ובבגרות לא הייתי ממש מרוכז, לא יודע אם התשובות היו בכלל קשורות לנושא למדתי כל כך הרבה ממנה. היא פשוט הייתה השראה. למדתי אופטימיות, אכפתיות, חוכמה ויצירה... ומגיל צעיר היא אותי תמיד גידלה אז הרגשתי שאת היצירה לה אני חייב בגלל זה כל הפוסט בחרוזים נכתב ובגלל האופטימיות החלטתי לקחת הכל בקלות אפילו שלרוב זה לא פשוט אבל ההגדרה שלה לאופטימיות הייתה קצת שונה "לחיות עפ"י הכוס המלאה, וללמוד מהריקה" ולקח לי כמה שנים להבין למה הכוונה אולי גם אתם תבינו יום אחד ויהיה לכם הרבה יותר כיף ונחמד עכשיו גם הבנתי כמה אירוני שהשם שלה היה פאני (funny) היא תמיד נלחמה קשה במחלות היו לה 4 סוגי סרטן, ובעיות בריאות אבל היא לא וויתרה, ושרדה בלי תלונות בחודשים האחרונים מצבה הדרדר והתחיל להיות לה קשה לדבר השתדלתי לבקר אותה כמה שיותר ולא יכולתי להמנע ממחשבות על הגרוע ביותר שיכול להיות... קשיי הנשימה שלה התגברו, וטיפולי הכימותרפיה לא נגמרו ולבסוף... הגיע היום ולא ידעתי אם זו מציאות או חלום סבא שלי אומר שהוא שמח שהיא כבר לא סובלת וחברים אמרו לי שהיא תמיד תשאר איתי בדרך זו או אחרת ואני חושב... שאני עדיין מרגיש אותה מסתכלת מלמעלה, ועוזרת לי כמו תמיד בכל בעיה אז סבתא... אני אותך אוהב ואף פעם לא אשכח ותמיד אשאר הנכד הראשון שהיה לך והנכד האחרון שהספקת לראות לפני שהלכת לעולם הכוונות הטובות כנראה שחסרים בגן עדן אנשים טובים כי אין סיבה אחרת שהיית צריכה לעזוב לעולם המתים תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים
מחר הלוויה. | |
חודש איתה :)
הפוסט הזה נכתב אתמול, אבל פורסם רק עכשיו, כי רק עכשיו היה לי זמן לפרסם אותו. מצטער ^^
כמה נחמד וכמה נעים, עוד שבוע חדש התחיל לו.
ומה התעדכן מיום רביעי (העדכון האחרון)?
הייתה פרדה אחרונה מהשכבה בבוקר יום חמישי ומסיבת סיום וחלוקת תעודות בערב.
הייתה יציאה ביום שישי בערב, והתכוננות להיסטוריה בצהריים.
היה את היום הארוך ביותר בשנה ומסיבת יום הולדת לסבתא שלי בשבת.
הייתה התכוננות למתמטיקה ביום ראשון.
והיום הייתה בגרות במתמטיקה.
אז כל הנושאים האלה מעניינים להפליא, ואני כמובן ארחיב עליהם. אבל לא היום.
כי היום הוא יום מיוחד. היום הוא ה-23 לחודש.
אז... מה מיוחד כבר ב-23 לחודש?
כמה אנשים בטח נולדו, וכמה מתו.
כמה התחתנו, וכמה התגרשו.
כמה זוגות נפרדו וגם... כמה נוצרו.
אז מה מיוחד לי ביום הזה? במילה אחת- ויקה.
בדיוק היום, לפני חודש, נהיינו חברים רשמית.
אומנם לא הכרנו הרבה (בערך ב-30.3 התחלנו לדבר במסנג'ר), אבל היה שווה את זה :)
מצאתי סוף סוף בן אדם שמבין אותי מבפנים ולא מבחוץ, וגם ההפך. אם להיות קלישאתי, אפשר לומר שמצאנו אחד את השנייה ^^
את ילדה מקסימה ומדהימה, עם הרבה כישרון וביטחון עצמי (כשאת רוצה), ועם הרבה רצון טוב לעזור בעת צרה.
ומה שהכי חשוב, זה שאת שלי P:
חבל שמבין החברים, רק אני מכיר אותך, ולכן אף אחד לא יכול להצדיק אותי.
אבל, זה לא משנה. כי אני יודע לבד, שהצלחת בגדול להתעלות על הציפיות שלי מבן אדם, ובכלל לשבור לי את האשליה של לפגוש אי פעם בן אדם שחי כמעט נטו בשביל אחרים.
אז אין הרבה עוד מה לכתוב פה. אנחנו מבינים אחד את השנייה בלי מילים, הרבה יותר טוב.
רק רציתי להגיד שאני גאה, מאמין, ואולי גם קצת מעריץ אותך.
והכי חשוב, אוהב אותך.
אז רק רציתי להקדיש לך שיר קטן שמסכם את הכל:
לך אתן את כל כולי
לך אתן את נשמתי
לך אתן ולא אקח
לך אתן, כי את מלאך
לא מזמן הכרנו, באופן די מוזר
לא בבית קפה, לא במסיבה ולא ממכר
אלא דרך פירצת דרך של המאה ה-20
בזכות הבלוג, נעשינו ידידים
דיברנו ודיברנו ונעשינו קרובים
התחלנו להפתח, ולספר דברים
אני לא אפרט כי זה לא המקום
אבל אני שמח שהגשמתי לך חלום
החלטנו להפגש, ביום מן הימים
ואז בל"ג בעומר, נהיינו חברים
מאז היום הגורלי נקבע
ה-23 לחודש הוא התאריך לחגיגה
המשכנו בחיינו, אך לא ויתרנו על מפגש
ביום שישי ה-13 נסעתי לסופ"ש
היה כיף לראות בלילה סרטים עם כולם
אך היה יותר כיף כשנטשנו אותם
ועכשיו כבר חודש חלף לו ועבר
כשכל יום היה געגוע, וציפיה לשוחח כבר
מי יתן וכל זה ימשיך עוד הרבה
ועד אז נמשיך לאהוב זו את זה
ובאמת מי יתן? רק אנחנו ^^
3>
נ.ב- כנסו ותגיבו גם לפוסט שלה ^^
שלכם,
Double-E
| |
אז השבוע שעבר בקצרה
שלום לכולם, ברוכים
הבאים לפוסט שלי :)
אחח יש לי מלא
דברים לסכם, ומעט זמן. אבל, הבטחה זו הבטחה. שנתחיל?
נתחיל ביום שלישי- הלכתי
למה שנקרא "מועצת נוער עירונית". שם אנחנו מנסים לארגן פעילויות ודברים
לנוער, כדי שיהיה כיף. אחרי זה הלכתי עם עמית ודניאל לבאולינג, שם דניאל ניצחה את
עמית בהפרש די גדול. עמית כרגיל התפקע מצחוק והפיל את הכדור, ולמרות שגם לדניאל
היו כמה וכמה רגעי פאשלות XD
מכאן נעבור ליום
שישי... ולא סתם יום שישי... יום שישי ה-13!
היום התחיל כרגיל,
בבצפר. הכל עבר חלק עד שהגענו לאזור הדמדומים... שיעור היסטוריה!
הכל התחיל בבקשה
תמימה של יוני לקחת לי את הפלאפון כדי לצלם כמה דברים בשיעור. אבל, היצרנים של
הפלאפון שלי היו מוכנים לצילום בשיעור, ולכן בכל צילום יש גם צליל וגם אור שאי
אפשר לבטל. בשלב מסוים, המורה שמעה וראתה את הצילום, וחשבה שמצלמים אותה (מה שלא
היה נכון). אחרי אזהרה או שתיים שהוא לא הקשיב אליהן, היא לקחה לו את הפלאפון!
זה הלך בערך ככה:
"תביא לי את הפלאפון
הזה יא חוליגן!"
"מה?...
אבל..."
ותחטוף המורה את
הפלאפון מידיו
"אתה ילד
מציק, זה מה שאתה!"
ובנתיים, מתוך
האפלה, עולה לאט לאט יד של אחד התלמידים... היד שלי.
"מה אתה
רוצה?!"
"המורה... זה
הפלאפון שלי, לא שלו..."
"שלך?!?! עוד
יותר גרוע!!! אתה לא מקבל אותו עד יוני של שנה הבאה!"
ופתאום, מאמצע שום
מקום, נכנס תלמיד זר לכיתה שלנו.
"המורה, אני
רוצה את הפלאפון שלי!"
"מה אתה עושה
פה?! אמרתי שאתה לא מקבל את הפלאפון עד שנה הבאה!"
"אבל המורה זה
הפלאפון שלי!! תני לי אותו!"
"לא רוצה,
תתקשר למשטרה מצידי!"
"אבל הפלאפון שלי
אצלך איך אני אתקשר?!"
הכיתה צוחקת.
המורה מחפשת
ומחייגת לאימא של התלמיד דרך הפלאפון שלו, ואומרת לה לבוא.
הויכוח הזה עוד
נמשך, ובסופו של דבר המורה יוצאת מהכיתה ומבטלת לנו את המשך השיעור.
הכל היה טוב יפה,
לולא הפלאפון שלי נשאר אצלה! ואחרי שראיתי מה היא עושה, התחלתי להלחץ... בסופו של
דבר היא החזירה לי את הפלאפון, ואני את הלקח שלי למדתי (למרות שגם ככה נגמרת השנה
ואני לא אראה אותה יותר ^^).
ובכן, הכיף האמיתי
מתחיל אחר כך.
אחרי בית הספר,
נסעתי ברכבת לבת ים כדי להיפגש עם ויקה :)
הגעתי אליה, ודבר
ראשון הבאתי לה חיבוק ענק :P
הלכנו אליה הביתה
והיינו אצלה כמה שעות עד הערב, ואז הלכנו ללילה לבן אצל ויקה, חברה שלה.
התחלנו לראות סרטי
אימה, אבל זה לא הפחיד אף אחד והחלטנו לוותר ^^.
יצאנו החוצה לטייל
קצת, והחלטנו ללכת לבאולינג. היה מגניב, וקצת השתפרתי (שיחקתי בשביל אנשים אחרים
=)
כשחזרנו, החלטנו
לראות קצת קומדיות, למרות שגם ככה כולם נרדמו. חוץ מויקה שאפילו החליפה סרטים XD
לקראת הבוקר כולם
פרשו הביתה, ואני וויקה קצת נרדמנו בבית של חברה שלה. כשהתאוששנו קצת, ניקינו
ופרשנו לבית שלה.
שם הייתי כמה שעות
(בעיקר ישנו) עד שההורים שלי אספו אותי.
היה כיף ויקה,
בקרוב שוב 3>
משם נסעתי עם
ההורים ליום הולדת של בת דוד שלי. עשינו פיקניק קטן בטבע, ונסענו לראות את הבית
החדש שדודים שלי בדיוק בונים, אי שם בכפר שקט ויפה :)
בכל מקרה, עד
שחזרנו הביתה היה כבר 11 בלילה בערך, ונפלתי לי על המיטה מת מעייפות :P
כמובן שזה השפיע על
היום למחרת, שקמתי מאוחר ^^
בסוף היום הייתה מן
מתכונת באקסס. בזמן שחיכינו, חלק שיחקו להם במשחק יריות ברשת, וחיכו עד שהמורה
תגיע אליהם. אני ועוד 2 חברים צילמנו תמונות מפגרות מתוך שעמום, והיה סבבה XD
המורה אמרה שאם
כשהיא מגיעה למישהו הוא לא מוכן, היא לא בוחנת אותו. כשהיא הגיעה אלי היא שאלה אם
אני מוכן, אמרתי לה שכן, והיא אמרה שאני לא מוכן והיא לא תבחן אותי. מה לעזאזל?
הייתי מוכן ועוד איך!
בכל מקרה, היא נתנה
לי 95 במגן, אז למרות הכל אמרתי סבבה והשלמתי :)
מהבצפר הלכתי לנגה
כדי לפרמט ולתקן לה את המחשב. לזה לקח כמה שעות, ואני מקווה בשבילה שהוא יהיה בסדר
עכשיו.
ביום שני היה
השיעור האחרון עם המורה שלנו לאנגלית, שהיא גם המחנכת. שנה הבאה היא עוברת לזכרון
יעקב, אז לא נראה אותה יותר :( חוץ מזה היום היה מיותר, כי לא היה מה לעשות, ולא
היה חומר חדש ללמוד. לבצפר הבאתי את המצלמה שבת דוד שלי השאילה לי, כדי לנסות לראות
איך היא. האיכות נחמדה, אבל הסוללה מחזיקה בקושי כמה שעות.
אחרי בצפר הלכתי
לבקר את סבתא שלי, וגם שם היה נחמד. הרבה זמן לא ראיתי אותה.
אחרי הצהריים
נפגשתי עם מיכאל כדי ללמוד להיסטוריה (אהא. כי בטוח שכששני חברים נפגשים הם ילמדו
כדי להעביר את הזמן), ולא נשאר הרבה לסיכום הכללי של החומר שעשינו.
ביום שלישי הייתה
הבגרות באקסס. השעה שלי הייתה אמורה להיות 9:30, אבל כל אחד חיכה בתכלס שעה או
יותר עד שהוא נכנס. בבחינה הבוחנת נותנת 2 משימות לעשות במחשב, ואחרי זה היא בודקת
אותן ועוברת קצת על הפרויקט. הבוחנת נתנה לי משימה על חומר שלא ממש למדנו, אז לא
הלך לי כל כך טוב. אני מקווה בכל זאת לציון טוב, כי זה לא אמור להוריד הרבה
נקודות.
אחרי הצהריים,
הלכתי עם נעם לטקס קבלת תעודות על הצטיינות במחויבות אישית השנה. קיבלתי תעודה על
זה שהייתי יו"ר המחויבות האישית, וארגנתי את הדברים בבצפר. נעם קיבל תעודה על
כך שהיה מצטיין בהתנדבות שלו בביה"ח רמב"ם.
היום הייתה מתכונת
בהיסטוריה, שלא היה לי כל כך זמן להתכונן אליה, אז לא הלך טוב במיוחד. אבל, עוד יש
זמן ללמוד לבגרות ולשפר, אז אני אומר סבבה.
מחר פעילות וטקס
סיום של בית הספר. לא להאמין שזה כבר נגמר. למרות, שאני ממש לא מרגיש את הסוף. לא
יודע למה. אולי זה בגלל שיש עוד בגרויות, או בגלל שאני מתכנן הרבה לחופש... אבל
ההרגשה של סוף שנה לא נמצאת בי. הרגשתי חוסר בצורך להשקיע בלימודים כבר לפני 4
חודשים (או אפילו כמה שנים), ושום דבר לא השתנה.
ומה עוד חוץ מזה?
אני כנראה יורד ל-4 יחידות במתמטיקה, אז אני לא אעשה את הבגרות השנה. אומנם
עפ"י הסטטיסטיקה, יותר תלמידים מצליחים ב-5 יחידות מאשר ב-4, אבל זה לא משנה
לי. העיקר שאני אשקיע מה שאני יכול.
ובנימה אחרת, אתמול
יצא הגירסא החדשה של דפדפן פיירפוקס- גרסה 3!
הגירסא הזאת, שטובה
יותר מכל גירסא אחרת של כל דפדפן, ממש הביאה להתפתחות של גלישה באינטרנט. אחרי
שתנסו אותה, לא תבינו איך הסתדרתם בלעדיה (או עם האקספלורר יימח שמו)!
עכשיו, אני רוצה להביא לכם 2 קישורים:
האחד, שירה של נעמה. פשוט מקסים! אם יש לכם חשבון ביוטיוב, תגיבו לה מה דעתכם ^^
http://www.youtube.com/watch?v=VU8VIsPQcgE
והשני, כמה חבר'ה שמשחקים כדורגל בפארקור. כ"כ מגניב!
http://www.youtube.com/watch?v=ZHH4ysmRr3E
אז... זהו. אין לי
יותר על מה לכתוב נראה לי. נתראה בפוסט הבא, כן? :P
שלכם,
Double-Eשמור
בטל
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dodly