התאריך היה 21/6/09. היה זה יום קיצי וחמים למדי. הציפורים צייצו בחוץ, המזגן דלק בפנים, והשמש עוד לא התעוררה.
השעה הייתה 5 לפנות בוקר, כאשר קמתי מהמיטה, ספק עייף, ספק חסר אכפתיות, והתארגנתי לקראת יציאה, מצחצח שיניים, לוגם קפה וחוטף משהו לארוחת בוקר. יצאתי מהבית לכיוון תחנת הרכבת וניצלתי את המערכת עם השובר כדי לקבל כרטיס חינם. בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת, עד שהגיעה לתל אביב. "ילד, אתה לבית השריון? בוא, כנס! יש עוד כמוך בדרך!" אמר לי נהג מונית שחיכה מחוץ לתחנה. "לא תודה" אמרתי לו, ספורט אף פעם לא הזיק לבריאות. כך מצאתי את עצמי הולך באחת הערים היותר מעצבנות בארץ, באחד מהרחובות הארוכים והאינסופיים של תל אביב- יגאל אלון. כך נמשכה לה ההליכה, כשבדרך פגשתי מישהי נחמדה שגם הייתה בדרכה לאותו מקום שאני הלכתי אליו. כעבור כרבע שעה הגענו לאצטדיון יד אליהו, שם פנינו שמאלה לשד' יד לבנים, ושוב שמאלה בכיכר הראשונה לרחוב לוחמי גליפולי. מלפנינו צעק שלט "בית השריון" וליד הדלת היה רשום "כל המוזמנים, נא לחכות בחצר". אז לחצר נכנסתי. השעה הייתה כבר 8 בבוקר, והזימון היה לשעה 8:30. אז החלטתי לקרוא קצת מהספר "אניהו" של אתגר קרת אותו הבאתי בתיק. אני חייב להודות שהבנאדם קצת מוזר, אבל בכל זאת מעורר מחשבה לפעמים.
המקום היה מקושט בסלוגנים יפים כמו "אל תהיה ברברי ותזרוק מלא נייר לשירותים!" או "המקרר הוא של כולם, שמור עליו כשר!" והאהוב עלי- על כל לוח מודעות היייתה 'מגילה' שכותרתה "נוהל להטרדה מינית". שמישהו יגיד לי אם לצחוק או לבכות.
בשעה "המדויקת" של הזימון, 9:00 בבוקר, נכנסנו כולנו אל תוך אולם גדול מלא בשולחנות וכיסאות וחייל בשם כלשהו שאני לא זוכר הציג את עצמו. ההרצאה שלו הייתה מעניינת ומרתקת וסיפרה לנו רבות על איך השרות הולך להיות. היא הלכה בערך כך:
"שלום, אני X, ואני אסביר לכם בקצרה על השירות שלכם בחיל המודיעין. בעיקרון הרוב סודי ומסווג ואני לא יכול לספר הרבה, אבל מה שאני יכול לספר בגדול הוא שהכל סודי. אתם תעסקו כאן בסביבה טכנולוגית מתקדמת בפעילויות *סודי* רבות ומהנות, ולפעמים גם תוכלו *סודי*. עכשיו אני אראה לכם סרט קצר של כ-7 דקות על הפעילות במודיעין."
והסרט היה בערך כך- מוסיקה מגניבה ברקע, תמונות לא קשורות של שמיים או מעגלים חשמליים על המסך, וחיילים שמספרים על השירות שלהם, אבל לא ממש הרבה כי בגדול הכל... סודי.
לאחר מכן, החייל כנראה רצה לספר בדיחה אז הוא שאל "יש שאלות?", שזה מצחיק בהתחשב בכך שאין מה לשאול אם הכל כזה... סודי.
ואחרי כל הרשמיות, הגיעה חיילת בשם שאני לא זוכר והציגה את עצמה בתור הבוחנת שלנו, יחד עם עוד חיילת לצידה. מכאן והלאה היום הכיל סדרה של מבחנים שהתחילו בשעה 10:00, שהם כמו פסיכוטכני מורחב, ומי שהיה כבר בצו ראשון יודע בערך את הכוונה. הייתה אנלוגיה- מוצגת קבוצה של צורות עם איזשהו רצף, וצריך להשלים אותה, היו מבחנים שבדקו מהירות, ראיה תלת-מימדית, לוגיקה- מוצגת טענה וצריך להסיק ממנה מסקנות, ולקינוח- מבחן 300. מבחן עם 300 אמירות שלכל אחת מהן יש לענות 'נכון' או 'לא נכון' לגביך. כלומר, אם האמירה "אני מרגיש עצבני לעיתים קרובות" נכונה לגביך, יש לענות נכון, ואם לא אז לא נכון, וכן הלאה.
בסופו של דבר, המבחנים הסתיימו בסביבות 14:00, וכולם כבר היו עייפים ועם כאבי ראש. אני, משום מה, הייתי די ערני למרות שישנתי רק 5 שעות בלילה. אמרתי תודה ושלום, והתחלתי לצעוד לעבר תחנת הרכבת. חזרתי הביתה עייף בסביבות 17:00, ומשם הכל היסטוריה.
מודיעין, אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו.
מעניין אם בהמשך אני אשים עוד דברים כמו סמינר של התנועה, טיול של הכיתה ועוד דברים בצליל אה. אני בהחלט מקווה :)
DoubleEK
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dodly