 כינוי:
Dodly בן: 34 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2008
אז היום יום הולדת! או שמחר?
שלום לכל באי ויוצאי הבלוג!
התכנסנו (אני והמחשב) כאן היום, כדי לחגוג לי, לאנוכי ולעצמי את יום ההולדת!
ולכל האנשים החדשים שרק נולדו ולא יודעים מה זה יום הולדת, אני אסביר עכשיו בקצרה. אפילו שאתם לא יודעים לקרוא, ובטח הדבר הראשון שתעשו זה לבכות, ולא לקרוא בלוגים.
אז יום הולדת, הוא התאריך בו האדם נולד לראשונה לפני...כמה שנים. מאז, כל שנה בני האדם חוגגים את עצם העובדה שאותו אדם עדיין חי ואף אחד לא הרג אותו P:
ששש אל תהיו לי פסימיים עכשיו, זאת סך הכל הגדרה. אני אופטימי לחלוטין :)
מעניין, זה כיף להרגיש גדול כזה.
כן! אני גדול!
בן 17!
שזה כמעט 18!
וזה קרוב ל-21, כמו בלאק ג'ק!
וזה קרוב ל-30, שזה מספר עם 0 בסוף!
וזה קרוב ל-50, שזה יובל!
וזה קרוב ל-60, שזה הגיל של המדינה!
וזה גם קרוב להרבה מאוד ילדים שחוגגים יום הולדת 17 בימים אלה!
אז נשארה לי עוד שנה אחת עד שאגיע לגיל 18, שאפשר להגיד שמבחינת החוק, אני אהיה חצי חופשי (חצי, כי החוק אומר "עד סוף יב'", ובמקרה שלי, אני אסיים יב' בגיל 19)!
אבל האמת שלא אכפת לי מהגיל. 17, 18, חוקי, או לא חוקי, זה רק גיל.
נכון שאני אקבל זכויות אחרות, ואולי יחס אחר...
אבל הי, הזקן שלי כבר גורם לי להראות בן 20 ומשהו, אז אני רגיל XD
בכל שנה אני גדל וגדל, מה שאומר שצריך להתחיל לעשות יותר ויותר דברים שתכננתי לעצמי בחיים. בעיקר פיסיים, כי הגוף לא נעשה צעיר יותר!
אז תודה לכל מי שאיחל ויאחל מזל טוב, זה מגניב, וזה גורם לי להרגיש בעננים (לא כמו סמים, אבל זו גם הרגשה נהדרת) :P
הפוסט הזה לא יצא משהו, אבל מצד שני אין לי הרבה זמן או מחשבה לכתוב פה. אחרי הכל, הראש שלי בטיול עכשיו.
בנתיים, דודים של סבא שלי אמרו לי "כמתנה אנחנו קונים לך 2 דיסקים". אז היינו בחנות של מוסיקה, ואמרתי לעצמי "הי, אם אני כבר בארגנטינה, אני אקח דיסקים של מוסיקה לטינית! אני פשוט חולה עליה."
הבעיה, שאני לא מכיר שירים או אמנים בשם שלהם. אז ביקשתי מהעובדים עזרה.
לבסוף בחרתי את הדיסקים של Juanes (זה שהביא את הלהיט A dios le pido), ושל Juan luis Guerra, שפשוט נשמע לי יפה P:
אני שומע אותם עכשיו, ופשוט בא לי לרקוד! אז מה אם אני רקדן גרוע, גם ככה אף אחד לא רואה אותי.
חוץ מזה, קניתי לעצמי גם תוף אפריקאי שמכרו פה בשוק, וזה כיף לתופף ולשמור על "כושר". אני אוהב את הצליל, אבל כל מבוגר אחר שישמע, פשוט ישתגע מזה.
מחר אנחנו הולכים עם המשפחה לחגיגה קטנה בבאולינג. זו לא חגיגה רשמית, כי השבוע כולם בעבודה\בצפר, אבל זה בטח יהיה נחמד :)
איזה מתנה קיבלתי ליום הולדת, טיול לארגנטינה ופגישה עם המשפחה שמסתבר יותר ילדותית ממני. אז אנחנו מסתדרים מצוין. אני אפילו לומד את השפה יחסית מהר, ויכול להבין חצאי משפטים של אחרים, וזה משהו ^^
משום מה, אני מבין ילדים יותר ממבוגרים, ומהם אני לומד את השפה מהר יותר.
לדברים שאני לא מבין אני נעזר באבא שלי לתרגום, או אפילו בשאר המשפחה. רובם מבינים אנגלית, וחלק אפילו מדברים קצת עברית כי הם היו בארץ.
טוב, מכיוון שזה היום הולדת שלי, אני לא אכתוב לעצמי ברכה בחרוזים. הרי בשביל זה צריך להכיר את הבן אדם :)
מקווה לחגוג כשאני אחזור לארץ. כולכם מוזמנים!
עד אז, לילה טוב לי ובוקר טוב לכם :)
| |
קצת זמן עבר בארגנטינה
ארגנטינה! לזה אני קורא ארץ!
חוץ מהקטע שאני מתגעגע הביתה, והיה נחמד אם היו לי כתוביות לכל בן אדם שמדבר איתי ברחוב, הכל פה כיף וסבבה P:
מרוב שפירטתי לאנשים באימייל, נהייתי חסר מילים פה ^^ תשלחו לי אימייל ואני אדבר אתכם כבר שם P:
ובכן, אני כותב יומן מסע, ומתעד כל יום מה עבר עלי. אז חשבתי לפרסם פה בנתיים את הדף הראשון- הטיסה!
יום 1-
התחלתי את היום, ארזתי דברים אחרונים לטיסה, ויצאתי לדרך במונית.
נסעתי, עברתי את הקריות... ופתאום אני שם לב שמשהו חסר. המצלמה! התקשרתי
מהר ליגאל, והוא התחיל במרדף אחרי המונית. ביקשתי ושכנעתי את הנהג לעצור ולחכות,
וברגע האחרון כשהנהג כבר רצה לנסוע, יגאל הגיע. אחר כך דיברתי על זה עם סבתא שלי,
והיא אמרה שאם זה היה תלוי בה, היא הייתה שוכחת מזוודה ולא מצלמה. אני מניח שאת
הלקח למדתי. רגע, מה הלקח?
אחרי נסיעה של כשעתיים, הגענו לנתב"ג, שם נפרדתי לשלום מויקה, עברתי
את ביקורת הגבולות, נפרדתי מהמזוודה ליותר מ-17 שעות, והלכנו לאכול ארוחת צהריים.
לצערי לא היה שם מקום טוב, אז נאלצנו לאכול במקדונאכס.
אחר כך הגענו לדיוטי פרי וחיכינו לטיסה ב-16:50. הייתה לי תחושה מוזרה,
ואמרתי לאבא לבדוק את הכרטיסים. גילינו ששמו אותנו בכיסאות נפרדים! מוזר. בזכות זה
שגילינו את זה מוקדם, יכולנו לתקן את הטעות, והכל שב למסלולו.
עלינו למטוס לספרד, שם ציפתה לנו הפתעה- בקושי היה מקום לרגליים בין מושב
למושב! שלא לדבר מה צריך לעשות כשצריך לפתוח את שולחן האוכל. אין איפה.
בדרך התיידדנו עם משפחה ישראלית דתייה, והעברנו את הזמן בדיבורים. לידי גם
ישבה מישהי בשם...לא זוכר, שעזרה לי בלימודי הספרדית, תוך כדי שאני קורא מהשיחון.
נחמד היה מצידה.
כעבור 4 וחצי שעות טיסה, הגענו בסביבות 22:00 (שעון ישראל) למדריד. שם
היינו צריכים לחכות 4 שעות (!) עד לטיסה לבואנוס איירס.
אחרי שגנבנו מהחשמל בשדה התעופה כדי להטעין את הפלאפונים, ואחרי שנחנו קצת
(הרבה), עלינו למטוס.
היה מקום לרגליים! אומנם לא הרבה, אבל מספיק כדי לאכול!
המראנו קצת אחרי 1:30 (שעון ספרד), וכל המטוס נרדם בבת אחת! אפילו עשיתי
סיור כדי להיות בטוח, וכולם פשוט נחרו להם בשלווה. אז כיוון שכולם ישנו, החלטתי
לעשות מעשה קיצוני- הלכתי לישון.
ב-3:30 התעוררתי מהריח הנעים של אוכל תעשייתי מחומם שעשה את דרכו אלינו.
הערתי את אבא, שלא יפסיד, ושנינו אכלנו בהנאה עוף עם אורז. בשר באמצע הלילה? כן,
בהחלט מתחילים להרגיש את ארגנטינה. אבל הי, הוא היה טעים, אז אני לא מתלונן.
המקום שישבנו בו היה בקצה המטוס. עפ"י כל המחקרים, זה המקום הכי בטוח
להיות בו במקרה של התרסקות (מעניין כמה מטוסים היו צריכים לרסק כדי להגיע למסקנה
הזאת). הבעיה היא, שבקצה המטוס נמצאים גם השירותים. מי שאי פעם טס, יודע איזה רעש
עושים שירותים של מטוס ושירותים שפועלים על וואקום. עכשיו תכפילו את הרעש הזה פי 3
חדרי שירותים, ועכשיו נסו לישון ליד הרעש הזה. תוסיפו לזה גם כסא לא נוח שגורם
לצוואר תפוס... ויצא שבטיסה של כ-11 שעות ישנתי רק 4-5. כיוון שלא יכולתי להרדם,
והייתי היחידי שער במטוס, התחלתי לקרוא את מכתבי הטיסה של החברים. צחקתי, התרגשתי
וגם קצת הופתעתי.
לבסוף נחתנו בארץ הטלנובלות! ומכיוון שנחתנו ב-9 בבוקר עפ"י השעון
שלהם, אני אקרא לזה סיום של יום.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
