| 9/2008
קאמבק
אם אפשר לסכם במילה אחת את המצב שקיים עכשיו, הייתי אומר "יותר מדי" (אז אני לא טוב במתמטיקה, תהרגו אותי).
ובהרחבה, מה הכוונה?
יותר מדי זמן לא כתבתי כאן בבלוג הקטן, ואני מרגיש שצריך לטפח אותו שוב, לנקות את קורי העכביש שהצטברו, ולעשות ספונג'ה רצינית.
ומאיפה נתחיל?
חוץ מארגנטינה, לא כתבתי החודש, וגם חודש שעבר, כלום. אני זוכר שעוד ביולי היו לי תכניות- את פרויקט הסיפור הקצר ללא שם שאולי אמשיך בעתיד, עבודות לחופש שצריך להספיק, וכמה חברים לפגוש. אבל כמו שאומרת ידידה טובה שלי, ניחא. במילים אחרות- שטויות.
עכשיו חזרתי. ליתר דיוק אני פה כבר כמעט חודש, והצלחתי להשלים פחות או יותר את מה שפספסתי (הו, כמו פיספסתי).
ובכן, התחילה לה שנת הלימודים, והיא מתקדמת לאיטה, בשגרתיות מאוסה, ובשעמום. כבר ביום הראשון, הכרנו את המחנכת החדשה, המחליפה של דנה שעזבה, היידי, שהיא גם המורה לאנגלית. על היום הראשון היא הזכירה לנו מה זו כיתת פרויקט, בכך שהיא הסבירה על כל העבודות, החיבורים, המבחנים והבוק ריפורטים שמחכים לנו, וגם הספיקה לתת שיעורי בית. רושם ראשוני- לא משהו.
כבר ביום השני זה הרגיש כאילו עבר חודש מתחילת השנה, וכאילו החופש הגדול היה רק הפסקה קצרה מבית הספר. ממש לא הרגשתי התחלה של שנה חדשה, אלא המשך של שנה שעברה.
קיבלנו את מערכת השעות שלנו, ומסתבר שהיא הרבה יותר טובה משאר השכבה, ובפרט מהמערכת שלנו שנה שעברה. הרבה מהשכבה מסיימת בשעות מאוחרות, בעוד אצלנו היומיים הכי ארוכים הם שלישי ורביעי, בהם מסיימים ב-15, אחר כך ראשון, שני ושישי בהם מסיימים ב-14, וחמישי, היום הקצר שמסיימים בו ב-13. גם מה שחדש השנה, זה שאין הרבה מקצועות, רק 11. מצד שני, רוב המקצועות הם בשעות כפולות, מה שמאריך את השעמום, וביום שישי אנחנו גם לומדים כימיה במשך 3 שעות ברצף(!).
חזרתי לאהוב ספרות, אחרי ששנה שעברה לא למדנו והספקתי קצת לשכוח מזה. נראה לי שזה המקצוע שאני הכי חופר בו למורה (והחברים ממשיכים להזכיר לי את זה XD). המורה שלנו, אורנה (שאת השם שלה אני כל הזמן שוכח :$) היא גם אחלה מורה לדעתי, והיא גם מאוד מעניינת. הקטע, שהיא יותר מדי "נורמאלית". אין שום דבר סטריאוטיפי שאפשר להגיד עליה, כמו "היא מתלבשת מוזר" או "יש לה מבטא מרוקאי" וכאלה.
איילה, המורה לכימיה שיצאה לחופשת לידה שנה שעברה, חזרה השנה במקום המחליפה שלה, שהייתה סטודנטית שלא ידעה ממש ללמד ואף אחד לא הבין מה היא רוצה בדיוק. מזלי, אחרת הייתי נאלץ לפרוש מכימיה כי לא הבנתי עם המורה ההיא כלום. איילה היא אחלה מורה, שהייתה אפילו תלמידה של המורים שמלמדים אותנו היום, ואנחנו מריצים איתה צחוקים על זה :P.
לאזרחות קיבלנו את חנה, ששנה שעברה הכרתי אותה במסגרת פרלמנט הנוער. היא מורה טובה לדעתי, למרות שהיא אוהבת להכניס דעות וסיפורים מחייה לחומר הלימוד יותר מדי פעמים. אבל גם את זה היא עושה בצורה מעניינת.
מקצוע חדש השנה ובכלל הוא "חינוך תעבורתי". משהו טיפה יותר מתקדם משיעורי זה"ב. זה מין שיעור הכנה לקראת נהיגה ותאוריה, והמורה שלנו, שבתאי הוא נחמד ומקצועי. הוא גם ממש, אם לא יותר מדי, מאורגן. כבר בשיעור הראשון היו לו קלסרים מוכנים, ומערך שיעור מפורט. אני לא אתפלא אם גם כתוב לו שם "אם יש זמן פנוי, אתה מוזמן לספר איזו בדיחה או משהו".
אבל מספיק לדבר על בית הספר, זה לא מעניין. בואו נחזור קצת אחורה.
ב-5.9.08 חגגתי יום הולדת עם החברים, למרות שהתאריך הרשמי הוא ב-12 לאוגוסט. כמובן שפרט שולי, השהייה שלי בארגנטינה, מנע ממני להיפגש איתם.
אני והמשפחה ארגנו הכל בבית. יגאל הכין קייטרינג שלם, ותכננו לעשות "בופה" ממנו כל אחד יכול לקחת כמה ואיזה אוכל שבא לו.
ארגנו את הסלון בצורת קולנוע, ויגאל קיבל בהשאלה מקרן מחברים שלו. לקראת 9 כולם התחילו להגיע, והיה ממש כיף. אכלנו, דיברנו, ראינו סרט, הראיתי לכולם את התמונות מארגנטינה, והכי חשוב- קיבלתי ברכות ומתנות! :P. קיבלתי מהחברים מכשיר טלפון לחדר בצורת בירה, בגלל שאני אוהב בירה, ובזכות זה שקיבלתי קו חדש לחדר. אני חייב לומר שהופתעתי טובה XD. הם צילמו בוידאו בזמן שניסיתי לגלות מאיפה מגיע צלצול הטלפון הזה, ועשיתי להם הצגה ^^.
קיבלתי גם רולטה רוסית (מגניב!), ואפטר שייב יוקרתי (בדיוק מה שהייתי צריך!). אבל הכי חשוב, את הברכות הכי מושקעות שאי פעם קיבלתי! אתם יודעים, מהסוג שיודעים ורואים שהושקעה בהן מחשבה ושהן באו באמת מכוונה טובה, כנה ומרצון טוב :)
אפילו הגיעו חברים שבדרך כלל לא מגיעים לפגישות רגילות, והיה כיף שהם עשו את המאמץ הזה.
תמונות אין הרבה, כי לא היה ממש מה לצלם, וגם התמונות שיש לא ממש מעניינות, אבל העיקר שנהניתי וכולם נהנו.
שבוע אחרי זה, ב-12.9.08, חגגנו יום הולדת לעמית, וגם היה ממש כיף. גם לשם הגיעו אנשים שבדרך כלל לא באים לפגישות, ועמית ונופר השקיעו במשחקי חברה. שיחקנו ב"הכר את עמית" ובאמת או חובה, והיה מגוון לשם שינוי. הייתי צריך ללכת מוקדם כי אירחתי גרמנייה אצלי בבית.
גרמנים-
מה-10 עד ה-19 בספטמבר, באו התלמידים מגרמניה לארץ, לביקור גומלין (כיוון שאנחנו טסנו לגרמניה באפריל).
מהרגע שקיבלנו את לוח הזמנים, התחלנו להתלונן. הטיול היה מחולק לשתיים- חצי טיול היינו איתם ביחד, ובחצי השני הם טיילו לבד ואנחנו היינו צריכים ללמוד. היינו צריכים להיות כל בוקר ב-8 בבצפר, ולשמש להם מין אכסניה בצהריים ובערב. בגרמניה הטיולים היו כל יום בסביבות 10-11, והם גם לא הלכו לבצפר, אז היו יכולים להיות חיי לילה. אבל פה, לא יכולנו לעשות הרבה. סך הכל מעבר לטיולים שלהם בבוקר, לקחנו אותם לתל אביב, לים, לקריון ולשוק רמלה-לוד, כדי שגם ירחיבו את האופקים ואת דעתם על הארץ מעבר להסברים היבשים של המדריכים :)
הנה לוח הזמנים שהיה לנו:
יום ד' 10.9- הגרמנים הגיעו שפוכים לתחנת הרכבת בסביבות 22:30, לקחתי את מירה, המארחת שלי, ביצענו בה מעשים מגונים (טוב, לא באמת), והבאנו אותה הביתה.
יום ה' 11.9- המשלחת קיבלה סיור בקרית ביאליק, ואפילו ראש העיר פגש אותם. אנחנו בינתיים, היינו בבצפר. בצהרים, מירה ואני חזרנו הביתה, והיא הכירה את המשפחה לעומק.
יום ו' 12.9- המשלחת ביקרה בחיפה בזמן שאנחנו שוב היינו בבצפר. בצהרים הלכנו עם כולם לים, כי הגרמנים ממש אוהבים ים. בערב היה לי את היום הולדת לעמית, אז השארתי את מירה אצל חברים והיא חזרה אחר כך.
יום ש' 13.9- היה יום חופשי, לכן נסענו עם אבא שלי לשמורת תל דן ונחל בניאס כדי לעשות ברביקיו. היה שקט ונחמד, והיא גם אוהבת טבע כמוני, אז גם היא נהנתה (וצילמה הרבה תמונות). אחר כך נסענו לשוק רמלה-לוד, כי גרמנים מאוד אוהבים שווקים משום מה, ואחר כך שוב לים עם כולם.
יום א'-ב' 14-15.9- נסענו לירושלים ליומיים. קיבלנו מדריך ממש אידיוט שידע אנגלית ברמה שהייתה מביישת אפילו יחידה אחת, ואף אחד לא הבין מה הוא רצה מחיינו. ביום הראשון ביקרנו בכותל המערבי, ברובע היהודי, בהר הבית, בהר ציון, במשכנות שאננים, ובמרכז שרשרת הדורות (תצוגה יפה אגב). ישנו באכסניית רבין שהיא די נוחה. ביום השני התפצלנו- ישראלים וגרמנים, משום שאת הגרמנים לקחו לכנסיות שאנחנו לא הורשנו להיכנס אליהן. כשהם חזרו, ביקרנו בעיר דוד, והלכנו בנקבת חזקיהו, שם המים מגיעים לגובה 70 ס"מ, ואמרו לנו את זה רק כשהגענו.
יום ג' 16.9- נסענו שוב לירושלים (אני יודע, אין הגיון) כדי לבקר עם כל השכבה ב"יד ושם". זו גם הייתה הפעם הראשונה שלי שם, ומאוד מושקע שם לדעתי. חבל שעם המדריך היינו צריכים למהר ולא יכולנו להתעכב על כל דבר. כל המוצגים שם אותנטיים, והם הובאו מאירופה. דברים כמו פסים, רכבות, מריצות וחפצים אישיים- כולם אמיתיים.
בערב, לקחנו אותם לקריון, שילמדו קצת תרבות ;)
יום ד' 17.9- המשלחת נסעה לעכו, ראש הנקרה וקיבוץ חניתה, ואנחנו היינו בבצפר. בערב, הלכנו למופע של צעירי ביאליק לכבודם, ואחר כך לים לסוג של רחצה לילית.
יום ה' 18.9- היינו יחד עם המשלחת בנצרת ובטבריה, וביקרנו ב(יותר מדי)כנסיות. היה לנו מדריך מגניב, שלשם שינוי ידע אנגלית. בערב הלכנו למסיבת הסיום עם ההורים. כל הורה הכין מאכל מיוחד, מה שגרם לזה שיהיה יותר מדי אוכל. אחרי המסיבה הלכנו כולם לשבת באיזה פארק כבילוי אחרון, אחר כך חזרנו הביתה לישון קצת, ולקראת 4 בבוקר הבאנו אותם לתחנת הרכבת ונפרדנו מהם.
סך הכל היה מהנה ונחמד ב-10 ימים האלה. רובם נחמדים ואנשים מצחיקים. כמעט כל ערב השתכרנו (אני לא), הם לרוב עישנו, והרגשנו די משוחררים. זו באמת הייתה חוויה :P.
יש אפילו תכנון להמשיך את המשלחת, ושנפגש שוב.
זהו, נראה לי שכתבתי את כל מה שהיה לי לכתוב.
אני עדיין מתלהב מהעובדה שעברתי את ה-100 פוסטים, וזה הפוסט מס' 101 שלי.
ובנימה אופטימית, אסיים בציוני הבגרות שלי (שאולי לא נראים הכי טובים, אבל בשבילי אלה הישגים שאני גאה בעצמי עליהם) P: -
מחשבים- 97
אקסס- 95
פיסיקה- 89
לשון- 79
הסטוריה- 74
מתמטיקה- 72
ודברים אופטימיים אחרים שקרו בתקופה הזו:
מזל טוב לרז וג'רלדין שהתאריך הרשמי שלהם הוא (נא השלימו את החסר) P:
ומזל טוב לעוז ונגה שהתאריך הרשמי שלהם הוא (נא השלימו את החסר) P:
מזל טוב לרז שקנה מצלמה (תתחדש!) P:
מזל טוב לגוגל שהוציאו סוף סוף דפדפן משלהם, ואפילו פלאפון (בקרוב- העולם!) P:
ומזל טוב לכל מי שנמצא בהופעה של פול מקאטני. אני ממש מקנא בכם P:
ובקרוב- שנה חדשה ומתוקה לכולם!
Double-E
| |
סיכום ארגנטינה
אז סוף סוף אני יושב לכתוב פוסט אחרי יותר מחצי חודש שלא עשיתי את זה.
והפעם, ארגנטינה.
מה יש לומר? ביליתי שם חודש, ואני לא יכול להגיד אפילו שהייתי ברבע ממה שיש לראות. קודם כל, הייתי רק בבואנוס איירס, שבהשוואה לשאר המדינה היא דבר אחר לגמרי. דבר שני, הייתי רק בחלק מהעיר, כי לטייל בכל העיר ייקח כמה שנים, זמן שכרגע אין לי.
הביקור היה בעיקר בכדי להכיר את המשפחה, אותה לא ראיתי מעולם והכרתי רק לפי שם או תמונה, ועל הדרך גם לבקר בארגנטינה. זו אפילו הפעם הראשונה בה חציתי את קו המשווה, ועברתי לחצי הכדור הדרומי, וגם זו חוויה נהדרת. ברוב הימים היה מה לעשות, והיה מה לראות, והיה לנו גם מזל שיש לנו משפחה שיכלה לכוון אותנו למקומות היפים יותר, ולחסוך מאיתנו את היפים פחות. אבא גם הביא לטיול מחשב נייד (בעיקר בשביל עבודה), אז יכולתי עדיין להיות מעודכן במה שקורה בארץ, וגם לשמור על קשר עם חברים קרובים באימייל.
גרנו בדירה שכורה, וזה נתן לי ולאבא הזדמנות טובה יותר ללמוד על התרבות, כיוון שהיינו צריכים לחקור וללמוד בעצמנו. סך הכל, ארגנטינה היא מדינה, בדיוק כמו שישראל היא מדינה, וזו לא מדינת עולם שלישי, אך בכל זאת יש כמה הבדלים בשיטת הממשל ובאיך הדברים עובדים מתחת ומעל פני השטח.
למשל, על הכביש הראשי יש להם נקודות מעבר למכוניות, שם צריך לשלם מס לבעל הכביש (כמו כביש 6 בארץ שלא שייך למדינה). כדי להקל על התושבים, הממשלה המציאה חוק, שאם יש יותר מ-6 מכוניות בנתיב שרוצות לעבור את הבדיקה, כולן יעברו בחינם. אף אחד לא יודע למה החוק הזה הומצא, או מה ההיגיון שלו, אבל הממשלה גם דאגה שאף אחד לא יאכוף אותו, והוא נשאר תלוי באוויר.
עוד דבר מוזר לדעתי, היא שיטת האוטובוסים. כשנכנסים, אי אפשר כמו בארץ לשלם אצל הנהג. במקום זה, יש מכונת כרטיסים על האוטובוס, שם צריך לשלם במטבעות, ומכיוון שתחבורה ציבורית שם היא זולה מאוד והרבה משתמשים בה, המטבעות הופכים להיות מצרך יקר. ככה יוצא, שלאף אחד אין עודף לתת לך בחנות (אלא אם קונים משהו, ואז באורך פלא יש להם עודף), ואז אין ברירה אלא ללכת לפרוט בבנק, שם יש תור (בגלל כל האנשים שגם רוצים לפרוט), ויש הגבלה למספר המטבעות שאדם יכול לקבל בגלל הביקוש.
עוד דבר הוא הביטחון, שבמידה מסוימת הרבה יותר חמור מבארץ. בקניונים יש מאבטח מן הסתם, אבל לא רק. גם לחנות קטנה ברחוב יש מאבטח שעומד בחוץ, וכמעט גם לקיוסקים קטנים שמוכרים מסטיקים. המאבטח צריך פשוט לעמוד שם, לשמור על הדלת סגורה, ולוודא שאין יותר מדי אנשים ביחד בחנות, כי זה עלול לגרום למצב שיהיה איזשהו פיגוע או חבלה. אם יש יותר מדי, אחרים צריכים פשוט לחכות בחוץ.
עוד דבר, ואולי הוא ככה גם בארץ ולא יצא לי לראות, היא האבטחה בבנייני מגורים גבוהים (כמעט גורדי שחקים). לכל בניין יש מאבטח משלו, והוא זה שמחליט אם לפתוח את הדלת או לא (הוא מכיר את כל הדיירים), ואם בא מישהו לבקר, הוא צריך לציין לשם מי הוא בא, והדייר צריך לאשר באמת שהוא מכיר אותו. הכל כדי למנוע טרור, גניבות ופשע.
אבל מספיק להתלונן. סך הכל היה לי ממש כיף, והמשפחה שלי ממש נחמדה (וגם יפה). יש לי בני דודים קטנים, וגם קצת שהם בגיל שלי. רק חבל לי שאני לא יודע כל כך ספרדית, ונאלצנו להסתדר בלי לדבר. כלומר, סתם לשחק ביחד, או בעזרת תנועות ידיים (מצחיקות XD).
היה לי מזל שלפחות אבא שלי ידע ספרדית, אחרת החוויה הזאת הייתה לגמרי אחרת. הם הרי מבינים קצת עברית, ובקושי אנגלית, ובלי ספרדית זה פשוט היה ביקור מבוזבז.
ואם כבר הגעתי לאנגלית, זו אחת הבעיות שלהם שם. בטלוויזיה ובקולנוע, כל הסדרות והסרטים מדובבים לספרדית, וכמעט ואין דברים עם כתוביות, ואם יש, אנשים בקושי רואים אותן כי זה לא נוח. זו הסיבה לדעתי, שלא הרבה יודעים אנגלית במדינה, ודווקא הצלחתי להסתדר עם הקרובים בגיל שלי יותר מהמבוגרים, בגלל שהם עדיין לומדים אנגלית בבית הספר, וזה עדיין טרי אצלם בראש.
אז איפה טיילתי?
הייתי בשדרה הרחבה ביותר בעולם שנקראת "9 ביולי" לזכר התאריך בו... קרה משהו שאף אחד לא זוכר. שם יש חנויות ממש זולות, כמו בשוק בארץ. למשל חולצות ב-20 שקל. אבל בנוסף, היו דברים הרבה יותר זולים מהארץ, למשל נקניקיה/המבורגר/שתיה/סנדוויץ ב-2 שקלים, דיסק מוסיקה ב-20 שקלים, כרטיס לסרט קולנוע ב-15 שקלים, ואפילו הפופקורן בקולנוע זול פי 3 מהארץ, וגם פי 3 יותר גדול.
ברחוב גם עושים כל מיני דברים משונים, כמו לצחצח נעליים, למדוד לחץ דם, לרקוד טנגו ברחוב, זמרים שהוציאו דיסק מקדמים אותו בכך שהם שרים שירים ממנו ברחוב, "נערות ליווי" עושות מופעים חינם לכל גיל, והן גם הציעו לי, אפילו שהייתי קטין.
הייתי בפארק פאלרמו, שהוא גדול, יפה ושקט, עם אגם באמצע. מקום שפשוט הייתי יכול לבוא אליו כדי לעשות שיעורים בשקט, או סתם לישון בצל עץ גדול, עם ציוץ הציפורים שנשמע מסביבי.
הייתי באורוגואיי כדי לבקר את המשפחה של סבתא שלי ז"ל, והכרתי צד פחות נעים במדינות- הצד העני. את הבתים, האנשים, הרחובות וכל מה שנובע מכך. מצד שני, בגלל שהמשכורות שלהם נמוכות, אז גם מחירי הדברים זולים, ובשבילנו זה היה טוב יותר. גם לקחנו מהעירייה עותק של תעודת הלידה של סבתא שלי, למזכרת, וגם בעזרתה אני אוכל לעשות אזרחות אורוגואיית.
הייתי במועדונים שנקראים "קאנטרי קלאב", שהם סגורים ומבודדים, וגרים בהם רק יהודים בבתים גדולים ופרטיים. כל זה במטרה לשמור על הביטחון, וזה גם עובד.
ראיתי ילדים קטנים שמשחקים שם ברחוב, ויוצאים עד מאוחר בלילה, בלי שההורים דואגים, דבר שפה פשוט לא יכול להיות בגלל כל הפשע והסכנה בערים. זה גרם לי לחשוב שחבל שזה בכלל ככה, וככה זה. אבל זה לפעם אחרת.
חגגתי שם יום הולדת בבאולינג, באחלקרח, וגם במסעדה איטלקית, וזה גם היה פשוט כיף וממש נחמד (בהיעדר מילה אחרת).
הייתי גם בעוד הרבה מקומות קטנים יותר, וראיתי גם הרבה יהודים. אפילו הייתי בבית כנסת, וזו גם חוויה אחרת. שרים ומנגנים שם, ועושים את התפילה למרגשת ונוגעת הרבה יותר לדעתי, מהתפילה הרגילה בבתי הכנסת הקונסרבטיבים בארץ.
גם אכלתי אוכל ארגנטינאי. הדוגמה הכי טובה תהיה בשר. אין מה להשוות את הבשר שם לבשר בארץ. מצד שני, לפירות והירקות שם יש טעם של פירות מפלסטיק בארץ, בעיקר בגלל המים שם. בכלל, לא מומלץ שם לשתות מים מהברז, אלא לקנות בקבוקים (שמיובאים ו/או מסוננים).
גם התאהבתי באמפנדס ואלפחורס, ופשוט לא הפסקתי לאכול מהם.
סך הכל היה ממש נחמד, אבל חודש לדעתי זה יותר מדי זמן. אם הייתי יכול, הייתי מקצר את הטיול בשבוע וקצת, כי זה התחיל לחזור על עצמו.
אבל מה שבטוח, את החוויות לא הייתי מחליף, ואותן אני אשמור.
גם ישבתי עם כל קרוב שפגשתי על עץ המשפחה שלנו, וכל אחד תרם מה שהוא יכול, מה שהגדיל את העץ ביותר מ-200 אנשים, וכאחד שרוצה לשמר את הדורות שעברו ושיבואו, זה ממש שימח אותי.
יש מהטיול בערך כ-1,100 תמונות, אבל אני לא אפרסם אותן בפומבי. אני אתן לכל מי שאני מכיר ויבקש. חוץ מזה, את רוב האנשים זה ישעמם, כי אף אחד לא יסביר להם מה הם רואים בעצם.
ולאירועים אחרים-
עבר כבר שבוע מתחילת הלימודים, ופירוט לכל זה אני אביא כבר בפעם אחרת (כדי לשמור על רעיון ומהות הפוסט הזה).
חגגתי יום הולדת אתמול עם החברים, והיה מגניב (פירוט בפעם הבאה), וחגגתי היום עם המשפחה וגם היה נחמד.
אמא קנתה לי 2 מתנות- כסא עם גלגלים למחשב, וקו פרטי משלי לחדר (הכוח בידי!).
חוץ מזה, הפוסט הזה הוא הפוסט ה-100 שלי! מעניין אם אני אמור לחשוב שלא כתבתי הרבה, או שכתבתי יותר מדי P:
וגם, עברתי את ה-8,000 כניסות לבלוג, וזה גם ציון דרך גדול שקשור באופן ישיר לכל מי שנכנס :)
ומה יהיה בהמשך? החבר'ה מגרמניה יגיעו עוד שבוע, ונארח אותם ל-10 ימים בערך. נקווה שיהיה טוב 
ובנימה ריאליסטית זו, צ'או לכולם, ובואנוס נוצ'ס 
Double-E
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dodly