"אף פעם לא מאוחר"- סיפור בהמשכים [:

פרק 1.

"את יודעת, טל. הארגזים שלך לא יסחבו את עצמם, תעזרי קצת!" אמר אחי הגדול, גיא,

תוך כדי שהוא סוחב ארגז גדול (שכמובן נראה כבד), לתוך הדירה החדשה שלנו ברעננה.

"כן,כן.." מלמלתי וסחבתי שני ארגזים ביחד כדי להראות לו שאני לא סתם יושבת ומתבטלת.

אחרי רבע שעה, אבא הכניס את כולם לדירה החדשה וסגר את הדלת.

הדירה כבר הייתה מרוהטת, היות וההורים שלי הזמינו את הריהוט לפני שהבאנו את הארגזים. התיישבנו סביב שולחן המטבח, כל המשפחה: מעיין ואורן- ההורים שלי, גיא- אחי הגדול בן ה-17 ומשהו, ומאיה- אחותי הקטנה בת ה-14.

"טוב, ברוכים הבאים לביתנו החדש!" אמר אבא בעליזות, ונדמה היה לי שהוא הולך לפתוח בנאום וכל מיני שטויות, וצדקתי.

"בהגיענו לבית החדש, אני רוצה להגיד לכם שאני.." התחיל אבא לדבר, אך אמא קטעה אותו: "אורן, פשוט תגיד להם איפה החדרים שלהם, שיניחו את הדברים ויסדרו."

וואו, מזל שיש את אמא.

"טוב, במסדרון יש 4 חדרים, הראשון משמאל הוא של מעיין ושלי, אחריו של מאיה, הראשון מימין הוא של גיא ולידו של טל. שימו שם את הדברים, הריהוט הגיע אתמול, הוא כבר שם." אמר אבא בחיוך, ומאיה התחילה לקחת את הארגזים שלה אחד אחרי השני.

"אההה!!  וואו!" שמעתי אותה צועקת, וכשנכנסתי לחדרה הבנתי למה..

טוב, אני מניחה שזה בגלל שמאיה זה עתה קיבלה את חדר החלומות שלה, צבוע ומרוהט בצבעי ורוד ולבן. באמת חדר מדהים. חייכתי לעצמי והלכתי משם, גוררת על הרצפה את כל הארגזים שלי בבת אחת.

פתחתי את דלת חדרי, שהייתה בצבע חום בהיר, ובמקום לצרוח כמו מאיה, פשוט חייכתי חיוך רחב והכנסתי את הארגזים. הקירות של החדר היו צבועים בצבע סגול בהיר, נו.. איך קוראים לזה? אה, סגול לילך, כן. הייתה לי מיטה זוגית עם כיסוי בצבע סגלגל וכריות לבנות וסגולות, טלוויזיה, שולחן עץ בהיר עם מחשב, ספרייה, ומקלחת ושירותים צמודים (!).

הייתי מוקסמת לגמרי מהחדר ששכחתי לסדר את הארגזים ולהתחיל לפרק אותם.

"מה דעתך?" שאל אבא שנכנס לחדר, מרוצה מעצמו. אין פלא שהוא מרוצה ככה מעצמו, הרי בזכות הקידום הגדול שקיבל בעבודה עברנו לפה והצלחנו להרשות לעצמנו את הדירה בבניין המפואר, הריהוט החדש וכו'.

"וואו.." מלמלתי בחיוך.

"ראית את המרפסת?" הוא שאל.

"איזה מרפסת, יש פה רק חלון זכוכית גדול." אמרתי והצבעתי על החלון, שהיה מכוסה וילון סגול , שקוף במקצת עם עיטורים לבנים בקצוות.

"יש שם דלת, את יודעת.." הוא צחק והלכתי לעבר החלון, שם הייתה דלת זכוכית, שכאשר פתחתי אותה ראיתי מרפסת קטנה, מרוצפת מרצפות לבנות, עם כיסאות שיזוף מקופלים ונוף ל... מרפסת של הבניין ממול.

"יפה, אהבתי.." חיבקתי את אבא והתחלתי לפרק את הארגזים שלי.

שאר היום, מהצהריים עד הערב, עבדנו בפריקת הארגזים. אמא ואבא בסלון, וכל אחד מהילדים בחדר שלו. היה שקט בבית, נשמעו רק קולות של דברים שהוצאנו מהארגזים, או גרירת ארגזים. לא הייתי רגילה לשקט הזה בבית..

בערב, ב-9 בערך, סיימתי לפרוק את כ-ל הדברים שלי. בגדים, קשקושים, תיקים,ספרים, וכל דבר שנערה בת 15 ומשהו (בינואר 16!) יכולה לדחוס בכמה ארגזים.

גיא, מסתבר, סיים חצי שעה לפני ובדיוק יצאה מהמקלחת. החדר שלו היה ממש יפה, עם צבעי כחול כהה ואדום וקצת לבן.

"איך הספקת לסיים לפני? חשבתי שהייתי ממש מהירה!" אמרתי בחיוך והתיישבתי על מיטתו. "הזדרזתי במיוחד, כי היום אני הולך עם נועה למסיבה." הוא חייך ונשכב לידי.

לגיא היה באמת כיף. נועה, חברה שלו שהכיר במסיבה, גרה ברעננה (עוד כשאנחנו גרנו בנתניה) , והוא הולך ללמוד איתה בבצפר, באותה שכבה.

דיברנו עוד קצת, ואז הלכתי להתקלח, במקלחת הקטנה בחדר שלי.

המים זרמו, ותמיד במקלחת יוצא לי לחשוב על דברים.. הפעם- זה היה השינוי שעברתי בחופש הגדול הזה, שמחר יהיה היום האחרון שלו.

בנתניה הייתי ביישנית, בקושי היו לי חברות, ובנים? בכלל לא התקרבתי אליהם, או הם אלי כמישהי שיכולה להיות יותר מידידה. היה לי גשר, ואת שיערי החום (חום שוקולד שכזה) והחלק הייתי אוספת לקוקו נמוך, ולא מקפידה על בגדים וזה.

בחופש הזה התחלתי לעבוד, והשתניתי קצת (הרבה). צבע העור שלי היה שזוף תמיד, אבל הרביתי ללכת עם גיא לים, והופ! קיבלתי עור שזוף יותר מתמיד, שהשתלב נהדר  

עם עיני הירוקות.

שבוע שעבר הלכתי לספר, שם הסתפרתי מדורג (עד אמצע הגב) עם פוני לצד, שלפי תגובות של המשפחה וחברות מנתניה- יצא ממש יפה. הורידו לי את הגשר לפני חודש, והספקתי גם למלצר במסעדה בחופש, וכך הרווחתי כסף משלי שאותו בזבזתי על בגדים ואיפור, בנוסף לנעליים והדברים שאבא קונה לי בדרך כלל לפני תחילת הלימודים. בקיצור, אם אני אחזור עכשיו לנתניה, ומישהו שלא ראיתי בכלל בחופש יראה אותי פתאום- אני בספק אם הוא יזהה אותי.

"טל, אולי תצאי מהמקלחת? מחכים לך לארוחת ערב!" צעקה אמא ורק אז נזכרתי שאני נמצאת במקלחת כבר יותר מחצי שעה..