"אף פעם לא מאוחר"- סיפור בהמשכים [:

"חשבתי שאני החיים שלך.." היא אמרה כאילו היא מקופחת, ועמרי לא הצליח לשאת יותר את הכעס אל האגואיסטית הזאת, וחצה את הכביש בהפגנתיות. הוא התחיל ללכת במהירות, נותן לה ללכת אחריו במהירות ולקטר שהיא מזיעה מהחום הכבד.

פרק 5.

"נו עמרי חכה!" צעקה רותם שהתייאשה מהליכתה המהירה.

עמרי התלבט אם לעצור, אבל כשהסתובב וראה את רותם, שנראתה די חסרת ישע, הוא החליט לעצור ולחכות לה.

"מה כבר אמרתי? שאני לא רוצה שתלמד עם טל? אתה לא מבין שאני פוחדת שיקרה בניכם משהו?! אתם לא תלמדו.. זה יגלוש ליותר מזה, אני יודעת." אמרה רותם בידענות, ועמרי השיב בטון דיבור קר-

"נפלא פשוט לראות את האמון שלך בי." הוא ידע שהוא ידוע כרודף שמלות, מחליף חברה כל שבוע, כזה שכולן נופלות בקסמו. עם רותם זה היה קצת שונה, הם ביחד כמעט חודש.

"א.. אני לא התכוונתי שזה יצא ככה.." אמרה רותם וכמעט בכתה.

עמרי לא התייחס, ונכנס לביתו. רותם עכשיו עושה את כל מה שהוא הכי שנא- שמפקדים עליו ודורשים ממנו דברים, אגואיסטיות, ושלא מאמינים לו.

הוא נכנס הביתה בסערה וזרק את תיקו על המיטה. הוא התחיל לכדרר כדורסל בחוזקה על הרצפה, אולי כדי להוציא את הכעס.

"עמרי, אתה תעשה חור בראש לשכנים!" צעקה עליו אימו.

"טוב אמא..." השיב עמרי, סגר את דלת חדרו ונשכב על מיטתו. הוא הרגיש שהוא חייב לדבר עם מישהו.. הוא פשוט מבולבל. בזמן האחרון הוא מתלבט אם להיפרד מרותם, כי היא מעצבנת אותו, וקרו להם הרבה קטעים דומים לקטע שהיה היום בדרך הביתה. אבל מצד שני, מי זורק את מלכת השכבה?

בלי לחשוב יותר מידי, הוא הוציא את המחברת מהתיק שלו, הרים את הטלפון וחייג את המספר של טל.

- - - - - - - - - - - - - - - - - -

חזרתי הביתה, וישר הטלפון צלצל, גיא ענה.

הנחתי את התיק על הרצפה בחדרי ואספתי את שיערי החלק לקוקו גבוה.

"טל, טלפון!" צעק גיא ונכנס בחיוך רחב לחדרי.

"הלו.." עניתי.

"היי טול, זה עמרי." אמר עמרי והרגשתי שהוא מחייך.

"טול?" צחקתי.

"תגידי שזה לא קיצור יפה לטל." הוא אמר.

"טוב, זה כן. האמת, אני די אוהבת את זה." אמרתי וחייכתי.

"אני צריך לדבר איתך על משהו.. סתם משהו. את עסוקה?" הוא שאל.

"אמ.. לא." השבתי והתיישבתי על הפוף שבחדרי.

השיחה הזאת הייתה ארוכה. מאוד מאוד ארוכה. אני לא יודעת בדיוק כמה זמן.. אבל היא גם לא הייתה משעממת בכלל.

עמרי דיבר איתי על רותם, ועל מה שקרה בדרך מבית הספר.

"אתה לא חייב ללמוד איתי אם היא עושה בעיות." אמרתי לו כשסיפר לי.

"נראה לך שאני מקשיב לה?!" הוא השיב בכמעט צעקה.

שמתי לב שרותם מצפה שכל העולם יהיה רק סביבה. היא רוצה שעמרי יהיה איתה כל הזמן, יחשוב רק עליה ולא על דברים אחרים כמו.. כדורסל. היא גם די שטחית, חושבת שהכל בשביל המראה. היא גם חשבה שעמרי מתאמן בכדורסל רק בגלל השרירים..

אמרתי לעמרי שידבר על זה עם רותם, אבל הוא אמר שהוא גרוע בשיחות נפש.

לא רציתי להיות סכסכנית, אמרתי לו שייתן לה עוד צ'אנס אחד, כי הוא הפגין כעס וצריך לראות איך היא תתמודד עם זה. אם ההתנהגות שלה תשתנה או משהו.

אני לא יכולה לומר שייעצתי לו בלב שלם לתת לה עוד צ'אנס, הרי גם אני די נדלקתי עליו ויש שיגידו שאני די פראיירית (הילה בטוח הייתה אומרת את זה) שלא אמרתי לו להיפרד ממנה. אבל אני לא רוצה לסכסך. אם זה באמת כ"כ נורא,הוא ייפרד ממנה גם בלי ייעוץ ממני על כך.

"יש לי משחק היום, בא לך לבוא?" שאל עמרי בסוף השיחה.

"אין בעיה. רותם באה?" שאלתי.

"לא, כדורסל לא מעניין אותה.." הוא אמר בשקט.

המשחק היה ב- 20:30 בערב, ועכשיו רק 14:00 בצהריים. סיימנו את השיחה והלכתי למטבח לאכול ארוחת צהריים. גם גיא ישב שם..

"רק שתדעי, שעוד לא שכחתי לך מה שהיה היום בבוקר עם המים. תהיה נקמה!" הכריז גיא ואני בתגובה רק צחקתי ולקחתי לעצמי שניצל , פסטה , סלט ונסטי.

"מי זה היה בטלפון.?" שאל גיא בחיוך אחרי כמה דקות.

"סתם מישהו.." השבתי בסתמיות.

"מי?" הוא שאל , וגם מאיה באה.

"אם אני אגיד לך עמרי רוטמן, זה יגיד לך משהו?" שאלתי אותו.

"אה, אני מכיר אותו. זה מהכדורסל עם החברה הבלונדינית." גיא צחק ואכל מהשניצל.

"אה, כן.." השבתי ולגמתי מהנסטי.

"יואו זה אותו אחד מהספורטק?" שאלה מאיה.

"כן!" השבתי וקצת נמאס לי לדבר איתם עליו.

אחרי הארוחה חזרתי לחדר שלי ותפסתי תנומה רצינית, עד שהפלאפון שלי צלצל.

"טל?" שאל הקול מעבר לקו. קול של בת.

"מי זאת?" שאלתי.

"זאת רותם. רציתי להזהיר אותך." היא אמרה בקול רציני, ואני לא אמרתי כלום.

"תתרחקי מעמרי שלי, אל תחשבי שאת יכולה להשיג אותו. אני אפילו לא מכירה אותך, אבל אני יודעת שאם תנסי להתחיל עם עמרי , אני אגרום לזה שלא תרצי לחזור לבצפר הזה בקרוב." היא אמרה וניתקה.

התאפקתי לא לצחוק. כן, מה ששמעתם (או יותר נכון קראתם) – לצחוק.

עד איפה היא מתדרדרת שהיא מתקשרת אלי, בסך הכל ידידה של עמרי, כדי לאיים עלי?!

היא לגמרי מעוררת רחמים, ולא אכפת לי בכלל מהאיומים שלה. אני לא מפחדת או משהו.

השעה הייתה שמונה בערב. עוד חצי שעה אני צריכה להיות במשחק..

לבשתי סקיני ג'ינס שחור וחולצת טריקו צמודה בצבע אפור בהיר של מיני מאוס.

הוספתי צעיף דקיק לבן עם קצת חוטים נוצצים שרקומים בו, נעלתי אולסטאר לבנות נמוכות והזלפתי על עצמי בושם. החלטתי להשאיר את השיער אסוף והוצאתי את הפוני, שמתי עגילי חישוק, עיפרון שחור, ומסקרה.

לקחתי תיק יד שחור ויצאתי למגרש הכדורסל שקרוב לבית הספר, שם יהיה המשחק.

הגעתי למגרש, והיו מלא בנות שבאו לעודד את עמרי (הן כל הזמן קראו לו), ולא רציתי לשבת איתן ולהראות כמו איזו מעריצה נואשת.

הלכתי למקום אחר, ולפתע עמרי עלה למעלה (טוב, עוד לא התחיל המשחק) והגיע אלי.

"היי.." אמרתי קצת בביישנות והוא נתן לי נשיקה על הלחי.

"את באה איתי? שמרתי לך מקום טוב, כמעט על הפרקט!" הוא אמר והוביל אותי למקום שהוא שמר לי. לידי ישב עמית, חבר של הילה.

"היי, עמית!" אמרתי.

"מה קורה טלו'ש? את אוהבת כדורסל? " הוא שאל וחיבק אותי.

"האמת שכן, הייתי בחוג כדורסל." צחקתי.

"באמת? אני לא רואה אותך משחקת כדורסל.. אבל את גבוהה אז זה הגיוני." פסק עמית והמשחק החל. הייתי ממש שקועה במשחק, כי הבנתי את החוקים והכל , וגם היה מעניין.

עודדתי עם כולם, והיה כיף וצחקתי עם עמית המון לאורך המשחק.

עמרי ממש כיכב שם, כבר הבנתי שהוא בין הכי טובים בקבוצה שלו.

כשהמשחק הסתיים, החלטתי ללכת הביתה ישר. הרי עמרי לא יבוא אלי מבין כל הבנות שמעודדות אותו ומחכות לו, הלא כן?

יצאתי למחוץ למגרש (בקושי רב, אחרי הידחפות ביציאה) והתחלתי ללכת לכיוון הבית שלי.

"טל, חכי.." שמעתי את קולו של עמרי והסתובבתי. זה היה הוא. הוא כבר התקלח למטה כנראה, כי הוא היה לבוש בג'ינס וגופיית סבא לבנה ושיערו היה רטוב.

"היית ממש טוב! תודה ששמרת לי מקום.." אמרתי בחיוך וחיבקתי אותו.

"תודה לך טול.." הוא חייך והתחלנו ללכת הביתה, הרי גרנו די קרוב אחד לשנייה.

"למה תודה לי? אתה זה שהזמנת אותי, ותפסת לי מקום על הפרקט." ציינתי בהערכה.

"תודה שבאת. היה חשוב לי שתבואי." הוא חייך. זאת רק אני, או שזה חיוך קצת מבויש?

הגענו לבית שלו, ונפרדתי ממנו בחיבוק ונשיקה על הלחי.

אחרי דקות בודדות של הליכה הגעתי גם לבית שלי, ופתחתי את דלת הכניסה.

כולם ישבו וצפו בטלוויזיה, וכמובן שאני הצטרפתי. אחרי שנמאס לי, הלכתי לישון, בעודי חושבת על היום שהיה, על רותם (שאגב, לא הספקתי לספר לעמרי על האיומים המטופשים שלה), על המשחק, הילה, עמית ועמרי.

- - - - - - - - - - - - - - - - -

הגיע ערב יום שישי. בימים שעברו חיזקתי את החברות עם הילה, נפגשנו כמה פעמים והלכנו לשופינג קטן.

גם הידידות שלי עם עמרי התפתחה, ולא חשבתי שיכולה להיות לי ידידות אמיתית עם אחד כמו עמרי. אני מספרת לו מלא דברים, והוא מרגיש חופשי לדבר איתי.

כמה פעמים כשבאתי לרוץ בספורטק פגשתי אותו, וקבענו שניפגש ביום ראשון ללמוד לבוחן בפיזיקה. עכשיו, אני מתכוננת למסיבת ההפתעה שעמרי מארגן לרותם. עוד לא סיפרתי לו על האיומים שלה.  הוא החליט שהוא יארגן לה את המסיבה אפילו שהוא כועס עליה ושוקל להיפרד ממנה, כי היא עוד חברה שלו.

התלבטתי מה ללבוש למסיבה. בדרך כלל אני לא מתלבטת, אבל הפעם כן.

החלטתי ללבוש משהו בסגנון מתוק כזה, ולבסוף לבשתי שמלת מיני (בגזרת בלון) לבנה עם מחשוף קטן, אבל חצוף כזה. נעלתי נעליים לבנות עדינות עם עקב קטן, והתחלתי להתאפר.

שמתי מסקרה, עיפרון, ליפגלוס וורדרד וקצת סומק. שמתי בשיער קשת לבנה עם אבנים קטנות וכסופות, שמתי בושם ולקחתי תיק צד קטן ולבן.

אחר כך, הלכתי לחדר של גיא, ככה סתם.

"אתה הולך היום למסיבה?" שאלתי אותו.

"מישהי יפה היום!" הוא אמר וחייך.

"נווו, לא ענית לי!" אמרתי.

"אני הולך , יותר מאוחר. עוד מעט נועה באה." הוא אמר חייכתי אליו ויצאתי מחדרו.

מאיה התארגנה לצאת עם חברות שלה, ואני כבר הייתי צריכה לצאת לביתו של עמרי.

פגשתי את הילה למטה. היא לבשה סקיני ג'ינס משופשף עם חגורה חומה יפה, וגופייה אדומה. שיערה היה פזור, היא הייתה יפה, כמו תמיד.

"איזה יפה את, יואו!" חיבקתי אותה.

"גם את מותק, את יודעת." היא אמרה בחיוך והתחלנו ללכת לביתו של עמרי.

הדלת הייתה פתוחה, ועמרי עמד קרוב לדלת.

"היי." אמרתי לו בחיוך ונתתי לו נשיקה על הלחי.

ראיתי שהוא ממשיך להסתכל עלי גם כשהוא אמר שלום לאנשים אחרים, ושמחתי מזה קצת.

אחר כך, עמרי הסביר לכולם שהוא אמר לרותם שהם נוסעים למועדון בת"א, אבל אנחנו נתחבא בסלון בכל מיני מקומות ונפתיע אותה (משום מה, מסיבת הפתעה).

רותם אמורה להגיע בכל רגע, אז ניסינו לדבר כמה שפחות ועמרי נעל את דלת הכניסה.

כעבור 2 דקות בערך נשמע צלצול בדלת. עמרי הסתכל בעינית שבדלת. הוא סימן לנו שזאת רותם, ושנתחבא.

כולם התחבאו, והוא פתח את הדלת.

"היי יפה שלי.." אמר עמרי ונתן לה נשיקה. היא חיבקה אותו, וכולנו יצאנו מאיפה שהתחבאנו.

"מזל טוב!!!" צעקו כולם ורותם שמה את ידיה על פיה וחייכה. היא חיבקה את עמרי עוד חיבוק גדול וכולם התקרבו אליה.

 אני חייבת להגיד שהיה לי די מוזר שאני נמצאת במסיבת הפתעה של הילדה שרק היום איימה עלי בטלפון...