"אף פעם לא מאוחר"- סיפור בהמשכים [:

היי[:

קודם כל, אני רוצה להסביר למה לא עדכנתי די הרבה זמן.

לא היה לי אינטרנט מיום חמישי, ולא יכולתי לעדכן.

בכל זאת, לא התבטלתי וכתבתי את פרק 6 וגם יותר מחצי מפרק 7 [:

אז אם תראו חוסר עדכונים, אולי זה יהיה בגלל האינטרנט שוב, אז קחו בחשבון.

ועכשיו, לפרק.

"מזל טוב!!!" צעקו כולם ורותם שמה את ידיה על פיה וחייכה. היא חיבקה את עמרי עוד

חיבוק גדול וכולם התקרבו אליה.

 אני חייבת להגיד שהיה לי די מוזר שאני נמצאת במסיבת הפתעה של הילדה שרק היום איימה עלי בטלפון...

פרק 6.

אחרי שכולם התפזרו וסיימו לדבר עם רותם, היה לרותם קצת זמן להיות עם עמרי.

הם הלכו לחדר שלו, שהיה שקט יותר מהסלון- שם הייתה מוזיקה רועשת.

"תודה קוקי.." היא אמרה לו בקול ילדותי ונתנה לו נשיקה קטנה.

"מזל טוב." הוא חייך וחיבק אותה אליו בחום. הם נשארו בחדר עוד כמה זמן, ואחר כך רותם יצאה החוצה וראתה את טל, הידידה המעצבנת של עמרי. היא לא הייתה בטוחה שזאת היא, אבל חברתה הטובה שירן תיארה לה את טל- שזופה, די גבוהה,עם שיער חום חלק ועיניים ירוקות. היא החליטה ללכת לעמרי שוב.

"בובי, הזמנת את טל?" רותם שאלה אותו.

"כן." הוא ענה לה בביטחון, ועכשיו היא הייתה בטוחה שזאת טל.

"למה את שואלת?" שאל עמרי.

"סתם.. לא מתה עליה. די מכוערת, לא?" שאלה רותם. היא ידעה שטל לא מכוערת, פשוט היא רצתה לדעת איך עמרי יגיב. עמרי התרחק ממנה קצת וענה בטון קריר ודי בשקט-

 "לא .. היא לא מכוערת.." הוא הלך מהחדר לסלון.

רותם קלטה שעמרי שונא שהיא מלכלכת על טל ומתחיל להתעצבן בגלל זה.

אז מה יקרה כשהיא תספר לו שהיא איימה על טל בטלפון שלא תתקרב אליו?

לרותם צץ רעיון.היא כיבתה את הפלאפון שלה ושמה אותו על  שולחן המחשב של עמרי, בין כל הדברים שלו. אחר כך, הלכה לדבר עם טל.

- - - - - - - - - - - - - - - -

המוזיקה התנגנה בווליום גבוה, ואני רקדתי עם הילה בין כל האנשים שהצטופפו בסלון הגדול של עמרי.

לפתע, רותם באה ונעמדה מולי וחייכה, אז הפסקתי לרקוד.

"היי! עמרי סיפר לי עלייך, את נראית ממש חמודה." היא צחקה.

אוקיי, התחלתי להתבלבל. היא איימה עליי בטלפון היום בצהריים! פתאום היא אומרת לי שאני נראית לה ממש חמודה?

יצאנו מכל ההמון שהיה בסלון וישבנו על אחת המדרגות.

רותם התחילה לדבר איתי כאילו אני חברה טובה שלה, ולא ילדה שהיא איימה עליה היום.

"רותם, את מתנהגת מוזר. רק היום איימת עלי בטלפון שאני אתרחק מעמרי, אחרת תגרמי לכך שאני לא ארצה לחזור לבצפר. זוכרת?" שאלתי אותה, ופניה עטו הבעה נדהמת.

"אני לא מאמינה." היא מלמלה.

"מה יש?" שאלתי.

"א.. מישהו מנסה לסכסך בנינו. גנבו את הפלאפון שלי לפני יומיים. איך יכול להיות שאיימתי עלייך ?" שאלה רותם. עכשיו התחלתי להבין את היחס הנחמד שלה.

היא לא איימה עלי! חייכתי.

"טוב, אז את אומרת שלא?" שאלתי.

"לא. נראה לך שאני טיפוס שמאיים?" היא אמרה וצחקה, ואני רק חייכתי.

דיברנו עוד כמה זמן ואז הלכתי לחפש שוב את הילה.

מצאתי אותה אחרי כמה דקות חיפושים, מתנשקת בלהט,מתמזמזת עם עמית ליד כולם.

בטח שניהם די שיכורים, היא לא הייתה מתנהגת ככה סתם.

"הילה?" שאלתי.

"מה? מה יש?" היא התחילה לצחוק צחוק מתגלגל ועמית הצטרף אליה.

"את שיכורה לגמרי!" אמרתי לה.

"אני? שיכורה? מה פתאום!!"אמרה הילה והתחילה לצחוק שוב, עד שאחרי כמה דקות פרצופה הרצין והיא נראתה כאילו שהיא הולכת להקיא. היא רצה לשירותים, ואני חיכיתי לה בחוץ. אחרי כמה דקות היא יצאה משם.

"אני לא מרגישה כ"כ טוב. עכשיו יותר טוב ממקודם... אבל עדיין לא כ"כ טוב." הילה דיווחה.

"טוב, אז בואי הביתה." אמרתי לה והתחלנו ללכת.

תמכתי בה כי היא נפלה פעם אחת בדרך והלכה די מתנדנדת עדיין.

"איך אמא שלי תראה אותי ככה?" היא מלמלה.

"בואי אלי. אצלי גיא ומאיה יצאו וההורים בארוחת ערב אצל חברים." אמרתי ונכנסנו לביתי.

הלכנו לחדרי, והילה ישר נשכבה על המיטה.

"אולי תתקלחי קודם או משהו?" שאלתי אותה והיא הנהנה בסתמיות.

הבאתי לה מגבת גדולה, וגם פיג'מה חמודה כזו של הלו קיטי, והיא נכנסה למקלחת.

לפתע הפלאפון שלי צלצל, זה היה עמרי.

"הלו.." מלמלתי.

"טול, איפה את?" הוא שאל אותי. נדמה היה לי ששמעתי דאגה בקולו.

"הילה שתתה הרבה, היא הייתה שיכורה ואז הקיאה ולא הרגישה טוב, אז הבאתי אותה אלי הביתה בינתיים. מצטערת שהייתי צריכה ללכת." אמרתי .

"לא נורא, זה בסדר מאמי. הילה בסדר עכשיו?" הוא שאל.

"כן, היא במקלחת.." עניתי והסתכלתי על הדלת הסגורה של המקלחת.

"אה, טוב... יאללה, ביי ילדונת." הוא אמר.

"ביי." ניתקתי את הטלפון, ובדיוק הילה יצאה מהמקלחת, לבושה בפיג'מה.

האיפור נמרח לה במקלחת ולא ממש ירד, כי אולי היא לא טרחה להוריד אותו.

"האיפור." אמרתי, והיא הביטה במראה וצחקקה.

הבאתי לה מגבון מסיר איפור, והיא הסירה את האיפור ונשכבה על המיטה. אחרי כמה דקות, היא נרדמה.

רציתי להתארגן גם אני, לא התחשק לי להישאר עם השמלה והאיפור, התחשק לי גם פיג'מה נוחה. לפתע שמעתי את דלת הכניסה נפתחת, זה היה גיא או שזו מאיה.

הלכתי לסלון וראיתי שם את מאיה, שהוציאה מהמקרר משהו לאכול.

"היי.." אמרתי לה בחיוך.

"מתי חזרת?" היא שאלה אותי.

"לפני חצי שעה. הילה לא הרגישה טוב אז היא ישנה פה.." אמרתי ונכנסתי לחדרי.

הלכתי להתקלח ונעלתי את הדלת. המים שטפו אותי בחמימות ונרגעתי קצת ממה שהיה עם הילה. באמת דאגתי לה..

רעש של פתיחת דלת חדרי קטע את מחשבותיי. זאת בטח מאיה רוצה לשאול משהו או סתם להיכנס להיות איתי או לספר לי משהו.

לקחתי מגבת רכה בצבע וורוד בהיר, שהגיעה לי עד טיפה מעל הברך ויצאתי מהמקלחת.

"מאיה?" קראתי לה, אבל זאת לא הייתה מאיה. זה היה עמרי בכבודו ובעצמו.

הייתי די בהלם, עד שכמעט נפלה לי המגבת שכיסתה את גופי.

עמרי רק חייך חיוך מרוצה ובחן אותי בגלוי מכף רגל ועד ראש , בלי להתבייש.

הוא התקרב אלי, עדיין מחייך, ונתן לי נשיקה קטנה על הלחי.

"מה מביא אותך אלי ב-2 בלילה?" שאלתי כבדרך אגב.

"סתם, רציתי להביא לך את התיק שלך, שכחת אותו אצלי." אמר עמרי והחיוך לא מש מפניו.

"וואי, תודה.." אמרתי ובאתי לחבק אותו, ואז נזכרתי שאני רק עם מגבת.

חייכתי במבוכה והוצאתי מהארון פיג'מה. יותר נכון, גופייה לבנה ובוקסר חמוד של פו הדוב.

נכנסתי למקלחת שוב, התלבשתי, הסתרקתי ואספתי את שיערי לקוקו גבוה.

אחר כך, יצאתי לעמרי- שהרגיש בבית וישב במרפסת שלי על אחד הכיסאות.

"נו, אז איך היה?" הוא שאל בחיוך.

"סבבה, איזה חמוד אתה שככה אתה מארגן לה מסיבת הפתעה." אמרתי, וצליל של אסאמס מהפלאפון של עמרי קטע את השיחה.

"אה, זאת רותם.." הוא כתב משהו ושלח לה.

"אה.." אמרתי בסתמיות.

"רגע .. רותם? היא אמרה לי שגנבו לה את הפלאפון או משהו." הוספתי ופני הרצינו.

"גנבו לה?" עמרי צחק והוסיף- "היא שמה בתחילת הערב את הפלאפון בחדר שלי. לפני שהיא באה אלי היום, עוד התכתבנו באסאמסים."

אוקיי, פה נפל לי האסימון. רותם איימה עלי וסתם שיחקה אותה כאילו היא לא.

לא ברור לי למה, אבל ברור לי שהיא שיקרה.

"איזו שקרנית.." מלמלתי.

"מה? למה שקרנית?" שאל עמרי די בתימהון.

"היום בצהריים היא התקשרה אלי ואמרה לי שאני לא אתקרב אליך יותר, אחרת היא תדאג שאני לא ארצה לחזור לבצפר או משהו כזה. אחר כך במסיבה, היא מתייחסת אלי סבבה ואומרת שאני חמודה, וכשאמרתי לה על האיומים בטלפון היא אמרה שגנבו לה את הפלאפון לפני יומיים אז זאת לא היא." הסברתי לעמרי בפירוט ונראה לי שהשארתי אותו בהלם.

"מה?" הוא אמר. "יואו אני לא מאמין.."

"מה יש?" שאלתי.

"היא ראתה שהתעצבנתי כשהיא לכלכה עליך אז כנראה היא החליטה להיות נחמדה.." הוא אמר וחייך.

"אוקי, אז למה אתה מחייך?" שאלתי.

"כי הבנתי מה רציתי לעשות הרבה זמן.. להיפרד כבר מרותם. מי היא חושבת שהיא? ככה לאיים בטלפון כאילו אני רכוש שלה.." אמר עמרי בזלזול כלפי רותם.

"אתה הולך להיפרד ממנה ביומולדת שלה? אל תעשה את זה.." אמרתי לו בטון של אזהרה.

"קודם כל, זה כבר לא היומולדת שלה, כי עכשיו אחרי 12 בלילה. דבר שני, אני אפרד ממנה מחר מתישהו. אני לא יכול לסבול אותה יותר.." אמר עמרי בהחלטיות ואני רק נשענתי לאחור בכיסא שלי.

"ואתה לא עצוב להיפרד ממנה?" שאלתי אותו. לא חוויתי פרידה מחבר כי עוד לא היה לי אחד, אבל מן הסתם זה אמור להיות עצוב לשני הצדדים.

"זה ישמע לך מוזר, אבל אני שמח. מרגיש ... הקלה." הוא אמר והסתכל לי בעיניים.

"תודה על הכל טול." אמר עמרי בחיוך.

"על מה בדיוק?" שאלתי.

"שלא באמת התרחקת ממני בגלל רותם." הוא צחק.

לפתע נפתחה דלת המרפסת, זו הייתה הילה, היא נראתה לא שיכורה כמו מקודם, השינה של כמה שעות עשתה לה טוב.

"אני מפריעה?" היא שאלה ופיהקה.

"לא , בדיוק אני צריך ללכת." חייך עמרי ואני ליוויתי אותו לדלת הכניסה.

בדיוק שנייה לפני שסגרתי את הדלת, עמרי הסתובב ואמר בחיוך –

"אה, ורק שתדעי שאת נראית מעולה במגבת.." הוא הלך , ואני סגרתי את הדלת, צוחקת.