"אף פעם לא מאוחר"- סיפור בהמשכים [:

פרק 7.

"אפילו שאני עייפה וכואב לי הראש, אפשר לקבל פרטים?" שאלה הילה בחיוך והתיישבה על מיטתי. קודם כל, הלכתי להביא לשתינו מים והבאתי גם שקית במבה כי הייתי רעבה ולא היה לי מה להכין לאכול ב-2 בלילה.

אחר כך סיפרתי להילה הכל, מהטלפון מרותם בצהריים, המסיבה, וכל מה שהיה פה עם עמרי. כל הזמן שסיפרתי לה מה שהיה פה במרפסת, היא רק חייכה באושר.

"את לא יודעת כמה אתם מתאימים. תחשבי על זה- אותו אחד שהיה מחליף חברה כל מקסימום שבוע וכל הבנות רודפות אחריו, נפל בקסמה של אחת תמימה שעוד לא הייתה בקשר רומנטי עם אף אחד. אומרים שהפכים הכי מתאימים זה לזה והם משלימים אחד את השני. בקטע הזה אתם באמת הפכים." היא אמרה בקול דרמטי ושתתה מהמים שהבאתי .

אני פתחתי את שקית הבמבה ואחרי שסיימנו לאכול (התפלאתי על התיאבון שלה, ב-3 בלילה ואחרי ששתתה כל כך הרבה אלכוהול), היא עשתה לי פרנץ' בציפורניים, הצטלמנו ביחד מלא מלא תמונות מצחיקות ויפות, עשינו בוק עם הבגדים שהיו לי בארון ובסוף צנחנו שתינו על המיטה הגדולה שלי ונרדמנו, ב-5 וחצי בבוקר.

סוף סוף זכיתי להתעורר מאוחר ( 9 וחצי, איזה מאוחר) בלי גיא שמעיר אותי בצורות משונות. דלת החדר הייתה סגורה והאור שחדר דרך התריסים העיר אותי.

קמתי, שטפתי פנים והתארגנתי בשירותים. התחשק לי לצאת לריצה, לא יודעת למה.

"הילו?" שאלתי אותה כשהיא התחילה להתעורר, ושמתי לב שהתחלתי לקרוא לה הילו.

"הילו! אהבתי.." היא צחקה ונכנסה לשירותים אחרי שיצאתי.

"את יודעת, בא לי לצאת לריצת בוקר." אמרתי לה בעודי מחפשת בגדים ספורטיביים בארון .

"לי בא ללכת לים, תעשי כיף במקום ספורט!" צעקה הילה בחיוך מבודח מהמקלחת.

"נו.. מה זה יעזור להשתזף שעות? השתזפתי מספיק! למה לים?" אמרתי לה.

"להכיר לך ב-נ-י-ם! אה, שכחתי שאת כבר דלוקה על עמרי.." היא אמרה כשהיא יצאה מהמקלחת ואני ניצלתי את ההזדמנות לזרוק עליה כרית.

"אז יש לי רעיון. אולי נעשה ריצה בים?" שאלתי וחיוך מרוצה עלה על פניה של הילה.

החלטנו בסוף על יום כיף-כושר בים שכולל ארוחה שנכין עכשיו, קצת שיזוף, ריצה על החוף וקריאת מגזיני אופנה מטופשים על מחצלת, ועוד שטויות.

התחלנו להכין את ארוחת הבוקר, ואחרי חצי שעה יצאה ארוחה לתפארת – לכל אחת היה סנדוויץ' ענק עם ירקות וגבינה , חביתה ומיץ תפוזים.

אחרי שאכלנו את זה, היינו מפוצצות לגמרי ולקח לנו זמן להתאושש מהארוחה הגדולה.

"יואו .. אני מפוצצת." מלמלה הילה.

"גם אני. אבל יאללה, צריך לארגן תיק!" הכרזתי.

הילה הלכה לבית שלה לארגן תיק ים, ואני ארגנתי את שלי. אחר כך לבשתי את בגד הים הלבן שלי. הוא היה ממש יפה, עם כתוביות עדינות זהובות ודקות שתפורות על  החלק העליון, וטבעות זהובות בצדדים של החלק התחתון ובין שני המשולשים בחלק העליון.

עליו, לבשתי שמלה קצרה בצבע צהוב בננה (אבל ממש בהיר), שצמודה בחלקה העליון ולמטה יותר מתנפנפת. נעלתי כפכפים ושמתי בתיק גם נעלי ספורט, מכנס קצר וגופייה ויצאתי לביתה של הילה.

היא כבר חיכתה לי למטה, כאילו היא לא הקיאה בלילה הקודם ולא קרה לה כלום.

"יאללה, לתחנה?" היא שאלה והתחלנו לצעוד לתחנת האוטובוס הקרובה.

באוטובוס, הפלאפון שלי צלצל להודעת אסאמאס  מרותם- להפתעתי.

"ממי?" שאלה הילה.

"רותם." השבתי. אחרי השקר של אתמול בלילה, שבגללו עמרי אמור להיפרד ממנה(למרות שהוא אמר שזה רק הקש ששבר את גב הגמל) , הילה עוד יותר לא סבלה אותה.

פתחתי את ההודעה, והקראתי להילה-

' אני יודעת שעמרי נפרד ממני בגללך. תיזהרי ממני '

"ממש מאיימת סדרתית.." צחקה הילה בבוז על רותם ולקחה לי את הפלאפון.

היא כתבה משהו ושלחה. רק אחרי ששלחה, ראיתי בדואר יוצא מה שהיא כתבה-

' הוא נפרד ממך בגללך ורק בגללך. ונדלקת חזק על הקטע של האיומים, הא? '

חייכתי כשקראתי את ההודעה, והילה עשתה פרצוף תמים.

"אוי, הילו.." צחקתי.

"תגידי פשוט תודה!" היא צחקה.

האוטובוס עצר ליד הים, הילה ואני לקחנו את התיקים ומצאנו מקום לשים עליו את המחצלת ואת התיקים.

"אין כמו הים.." הילה מלמלה בחיוך ונשכבה על המחצלת בבגד ים.

"לא אמרנו שנרוץ?" שאלתי בחיוך.

"בסוף. את רוצה כבר עכשיו להזיע?" שאלה הילה בטון דיבור הגיוני.

"אני מוותרת לך רק כי לא בא לי שיהיה לי יותר חם מאשר עכשיו." חייכתי, הורדתי את השמלה והכנסתי אותה לתיק , ולאחר מכן משכתי את הילה איתי למים.

"מה, לא חם לך?" שאלתי אותה בחיוך כשהיא רטנה שהיא רוצה להשתזף.

נכנסנו למים ביחד, השפרצנו אחת על השנייה די הרבה ואפילו שטנו עם המציל על הסירה שלו, איתה הוא עובר במים לראות שהכל בסדר.

"בואי שנייה לתיקים שלנו, אני צריכה להוציא מראה לראות שהכל בסדר." אמרה הילה.

"הכל בסדר, נו!" אמרתי ורצתי אחריה כשהיא רצה לכיוון התיקים שלנו.

היא לא מצאה מראה בתיק שלה,  אז אמרתי לה שיש לי מראה בארנק.

הילה הוציאה את הארנק והסתכלה במראה, כשלפתע נפלה תמונה מהארנק.

הילה הרימה את התמונה והביטה בה.

"מי זאת בתמונה?" היא שאלה , החזירה את הארנק לתיק והתחילה ללכת לאיטה על החוף, על קו המים.

הבטתי בתמונה שהילה החזיקה, וראיתי ילדה עם משקפיים, מחייכת חיוך שחושף גשר, ושיערה החלק אסוף ברישול בולט לעין בקוקו נמוך.

"זאת אני, זאת התמונה שלי לספר מחזור בכיתה ט'.." אמרתי בשקט והרטבתי את רגלי במים, כששתינו ממשיכות ללכת על החוף.

"באמת?" פניה עטו הבעה נדהמת. היא הסתכלה על התמונה, ואז עלי, ושוב על התמונה, ואז שוב עלי.

"כן.." אמרתי, מחייכת לאור תגובתה הנדהמת.

"עשית מהפך ענק בקיץ הזה. עכשיו את יכולה אפילו ללכת לדגמן.." היא מלמלה.

"בואי נגזים." אמרתי בציניות וצחקתי.

"באמת!" היא צחקה והחזירה לי את התמונה. לא הייתי נבוכה כלל שהילה ראתה את התמונה. לא התביישתי באיך שנראיתי לפני המעבר , ולא אכפת לי שהיא תדע.

אחרי הטיול הקטן על החוף חזרנו למחצלת שלנו, ואני הכנסתי את התמונה חזרה לארנק. הילה רצתה להשתזף, אבל אני השתזפתי די והותר לקיץ הזה. אני שמתי על עצמי קרם הגנה, והילה שמה על עצמה שמן שיזוף והחליטה לטגן את עצמה בשמש.

הוצאתי עיתון מהתיק של הילה והתחלתי לקרוא בו כשאני שוכבת על הגב, ומידי פעם מביטה בעוברים ובשבים .

- - - - - - - - - -

עמרי נפרד מרותם היום בבוקר.

כמובן שרותם הכחישה את האיומים על טל בטלפון בהתחלה, אך אחר כך הודתה שאיימה עליה. היא טענה שהיא ידעה שטל רוצה את עמרי.

עמרי חזר הביתה והרגיש מוזר. הוא לא אהב את רותם, הסיבה היחידה שהיה איתה הייתה שהיא הייתה כ"כ מקובלת ויפה והוא נהנה איתה, בייחוד כשהיא הייתה בת 16 כמוהו, והיא הרגישה בוגרת – כך שהם גם שכבו כמה פעמים.

עמרי החליט להתקשר לעמית, לראות מה הוא יגיד.

"הלו?" ענה עמית.

"מה קורה אחי?" שאל עמרי.

"הכל סבבה, מה איתך גבר?" עמית שאל בחזרה.

"די בסדר, מוזר כזה. נפרדתי מרותם." סיפר עמרי.

"חבל, דווקא כוסית. אבל אני מבין למה זרקת אותה, ראיתי את כל הקטעים שהיא עשתה לך." אמר עמית, ועמרי סיפר לו על האיומים על טל. 

"בא לי ללכת לים." אמר עמית בהחלטיות , ועמרי – שאהב את הים בעיקר בגלל שאהב לגלוש, הסכים לבוא איתו. למעשה, שניהם גולשים תמיד ביחד ויש להם גלשנים בבית שההורים קנו להם. אורן, אחיו הגדול של עמרי התנדב להסיע אותם, והם נדחסו עם הגלשנים באוטו.

- - - - - - - - - - - - -

אחרי קצת יותר מחצי שעה של קריאה בעיתוני האופנה של הילה, ראיתי פתאום את עמית עם גלשן , ממהר למים.

"הילה, עמית פה!" אמרתי לה בתדהמה. היא הורידה את משקפי השמש שלה ושאלה "איפה?" כשחיוך גדול על פניה.

"שם, במים עם הגלשן." השבתי לשאלתה.

"את יודעת מה זה אומר?" היא שאלה והחיוך שעל פניה גדל.

"מה?" שאלתי כמתבקש.

"זה אומר שגם עמרי איתו. הם תמיד גולשים ביחד, לפי מה שעמית אמר לי." היא אמרה ורצה למים, מסמנת לי לבוא גם. נטשתי את עיתוני האופנה והלכתי אחרי הילה לאיפה שראיתי את עמית. מהר מאוד ראיתי גם את עמרי שם, מתארגן עם הגלשן.

"היי!" אמרתי לעמית כשהגעתי אליו ונתתי לו נשיקה חטופה על הלחי.

עמרי, שכנראה שמע את קולי הסתובב אלי בפרצוף די מופתע .

"טול!" הוא אמר בחיוך רחב וחיבק אותי. שינוי מרענן אחרי כל אותן נשיקות סתמיות על הלחי לאות שלום.

"לא חשבתי שתהיה פה." אמרתי בכנות.

העפתי מבט חטוף לעבר הילה , וראיתי אותה הולכת עם עמית לצד.

הבנתי שפה תם זמן הבנות שהיה בתכנון שלנו, והחלטתי ללכת עם עמרי.

"את יודעת, נפרדתי מרותם." הוא אמר והתיישב על שפת הים, שם את הגלשן לידו.

"אני יודעת." אמרתי. אופס,נפלט לי. לא תכננתי לספר לו על ההודעה מרותם.

"הא? איך?" הוא שאל בחיוך .

"לא משנה, העיקר שאני יודעת." חייכתי בחזרה.

"נו.." הוא הפציר בי לספר לו איך אני יודעת. פתחתי את ההודעה של רותם והושטתי לו את הפלאפון שלי.

"יואו.." הוא מלמל וראיתי איך הוא מתעצבן.

"אל תדאג, לא מזיז לי. וחוץ מזה, הילה החזירה לה." אמרתי והראיתי לו את ההודעה שהילה לרותם בתגובה.

עמרי צחק ואמר שמתאים להילה לכתוב את זה, ואחר כך נכנסנו ביחד למים.

"בא לך שאני אלמד אותך לגלוש?" הוא שאל בחיוך גדול.

"סבבה, קודם נראה אותך גולש. לראות איזה מורה יש לי." צחקתי והתיישבתי קצת רחוק מהמים, מביטה בעמרי ששמח שיש גלים, ועלה על הגלשן.

הוא נראה כ"כ יפה שהוא גולש, השיער שלו נרטב ועורו השזוף בולט בשמש על בגד הים הלבן שלו. רואים על הפנים שלו כשהוא גולש שהוא אוהב לגלוש.

הסתכלתי עליו בחיוך עד שפתאום ראיתי אותו הולך לעברי, נוטף מים.

"עכשיו אין לך תירוצים, בואי!" הוא צחק והלכתי איתו למים. בהתחלה זה היה ממש מוזר, והיינו ביחד על הגלשן, לפחות ניסינו. הפסקתי לספור את הפעמים שנפלתי, אבל זה היה באמת כיף והעברנו ככה מלא זמן. בסוף, שנינו נפלנו מהגלשן והחלטנו לא להמשיך לגלוש, כי השמש התחילה לשקוע והיינו עייפים מהגלישה.

"בואי.." עמרי לקח את ידי והניח את הגלשן ליד הילה ועמית, שישבו על המחצלת ולא שמו לב שעמרי בא אפילו.

התחלנו ללכת באיטיות לאורך שפת הים, טובלים את הרגלים במים וסתם מדברים.

"אתה יודע, ממש עשית לי את היום עם הגלישה הזו. היה קצת משעמם עד שבאת." צחקתי והוא חיבק אותי אליו מעט.

"תאמיני לי, גם את עשית לי את היום.." הוא חייך את חיוכו הכובש. הפסקנו ללכת ונעמדנו במקום, הרגשתי שהנשיקה עומדת לבוא והיו לי פרפרים בבטן. העפתי מבט לשמש השוקעת,וחשבתי שלפני שנה לא העליתי בדעתי להיות בכזו סיטואציה עם מישהו כמו עמרי.

סובבתי את פני חזרה אליו, והוא רק חייך וקירב את פניו לפני. קירבתי את פני אליו, עוצמת את עיני,  ותוך שנייה הרגשתי את מגע שפתיו על שפתי. נצמדתי אליו יותר, ואחרי כמה רגעים גם הלשון שלו כבר שיחקה עם שלי, הרגשתי שהוא מחייך וחייכתי גם תוך כדי הנשיקה. התנתקתי ממנו באיטיות, בחיים לא חשבתי על נשיקה ראשונה רומנטית כזו.

כלומר, לי זו הייתה הנשיקה הראשונה, הוא כבר עשה את זה מלא פעמים.

התחבקנו חיבוק צמוד ביותר, ואחר כך הוא התיישב על החול, ואני אחריו.

"טול, יש לי שאלה אחת." הוא צחק, ואני הנחתי את ראשי על כתפו.

"נו, מה?" שאלתי בחיוך אמיתי. הוא רק חייך בחזרה ואמר, בעודו מחבק אותי אליו-

"למה לא עשינו את זה קודם?"