לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

צריך לדבר על זה!


סקס, יחסים, פילוסופיה, אנשים. נדמה שאמרו כבר הכל על הכל אבל עדיין אנחנו לא מבינים. אולי הגיע הזמן שמישהו יגיד את הדברים בפרצוף? את האמת. בלי להחסיר כלום. אולי הגיע הזמן שנדבר על זה? החלטתי לכתוב ולהזמין אתכם לדבר על זה. בואו נדבר על זה. צריך לדבר על זה!

Avatarכינוי:  לייני

בת: 40

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

11/2008

ומה אם מחר השמיים יפלו...


ומה אם מחר השמיים יפלו, וסוף העולם אמיתי?
על מה כולכם ביחד תבכו, תבכו ביחד איתי?
על מה שאמרתם ומה שכמעט,
על מה שעשיתם אך כל כך לאט
על מה שנגמר ומה שהתחיל,
ומה שחשבתם שכל כך רגיל...

ומה אם תבינו שאין עוד הזדמנות?
תכחישו, תסתירו, אך כולנו נמות.
את מי אז תבינו שאהבתם כל כך,
וכמה תרגישו שהפחד מגוחך?

ומה אם אומר לכם שהזמן הוא קצוב,
ומה אם תבינו שכל רגע חשוב,
האם אז תחיו באמת את עכשיו,
ותרשו לליבכם לראות הכוכב?
נכתב על ידי לייני , 17/11/2008 16:48   בקטגוריות קטעים מכתב ידי, בלבלות, התפלספות, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אור זהוב של סהר


אור זהוב של סהר, לחישה רכה
את מי אני אוהבת? תגידי לבנה

נתת לי ולקחת לי, אמרת שזה חשוב
והנה פה בבטן, בילבלת אותי כך שוב

מביטה עלי מהשמיים, עם שומרי הראש הכוכבים
שולחת לי קרניים של חום הגנה וריגושים

עוד שיעור, עוד צעד את אומרת ברכות
ונותנת לי בלהט עוד מתנה והזדמנות.

אור זהוב של סהר, לחישה רכה
את מי אני אוהבת? גלי לי לבנה...
נכתב על ידי לייני , 10/11/2008 11:01   בקטגוריות קטעים מכתב ידי, אהבה ויחסים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צריך לדבר על זה – לימודים


כתיכוניסטית שנאתי בית ספר! מכל הלב והנשמה.

כל החובות האלה, המורים האלה, המבחנים, מסע ההשרדות האין סופי מול חברות ובנים ו... אוי, היו משלמים לי עכשיו ולא הייתי חוזרת לשם (אלה אם כן אני יודעת את מה שאני יודעת היום :-)


והנה לפני שנתיים, אני, מבחירה שלי, החלטתי ללכת ללמוד לימודים גבוהים עם כל המשתמע מכך. ולא רק זה, אני אפילו התרגשתי והתלהבתי וחיכיתי לזה.

שנה שניה בפתח ואני עדיין נרגשת. אפילו מהמורים והמבחנים והעבודות והחובות והחברות והחברים. כמה זה שונה היום לעומת פעם. כמה מוטיבציה יש לי כי א-נ-י בחרתי ללמוד! כי א-נ-י בחרתי מה ללמוד וכי א-נ-י בחרתי איפה וכמה ומתי. אני אני אני!

ופתאום כל מה ששנאתי לפני עשר שנים נראה לי ככיף מעניין ומרתק.

לימודים, כך מסתבר, יכול להיות גם כיף! ולא, לא ממש צריך לדבר על זה...


אז אני מרימה לחיים לשנה חדשה שתהיה מלאה בהרבה חוויות חדשות ומיוחדות.

לשנה של לימודים, של צמיחה ופריחה, אור ואהבה.

נכתב על ידי לייני , 2/11/2008 19:51   בקטגוריות לימודים, אופטימי, בית ספר  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שינויים - המשך...


עוד צעד, עוד שניים, תיראי איך גדלת והפכת לאישה
עוד מחר, עוד מחרתיים, איך בך אני גאה
בדרכך שלך צעדת, עם הפחד והחששות
קדימה המשכת ללכת, ניצחת את כל המלחמות
גם כשאני לא האמנתי, את בשלך המשכת לצעוד
ועתה בשלוות אפיים את נהנית מהפירות
ילדה ילדה, איך גדלת אל מול עיני
אישה אישה, איך התעצמת בתוך חיי

ובסתר מחייכת לעצמי באהבה עם בוא הסתיו...
איך חלמתי שנים להיות, בדיוק זו שאני עכשיו.
תודה!
נכתב על ידי לייני , 2/11/2008 19:37   בקטגוריות איזון גוף נפש, קטעים מכתב ידי, אהבה ויחסים, אופטימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צריך לדבר על זה – שינויים


איך הזמן עובר ואני פתאום מגלה שהפכתי למישהי אחרת.

אני זוכרת את עצמי, כילדה, שונאת כל דבר בעצמי. מרגישה הכי "פרווה" שאפשר להרגיש. לא יפה ולא מכוערת, לא טיפשה ולא חכמה, לא מקובלת ולא שנואה. סתם... פשוט סתם.

שרדתי את הילדות. כי זה מה שהכרתי. זו הייתה המציאות של חיי. מישהו מלמעלה שיחק בי כבובת חוטים ואני רק הגבתי למצבים וקיבלתי את גורלי כהוא זה. אבל תמיד משהו בתוכי ידע שיש שם הרבה מעבר. תמיד משהו בי חלם על משהו אחר...


כבר שנים שאני חופרת בתוך עצמי ומנסה למצוא את האדם שאני באמת. זו בלי המסכות שאחרים שמו לה. זו שלא מחוייבת להיות משהו שהיא לא. זו שהיא באמת "אני".

והחפירות לא קלות. הרבה ג'יפה עולה על פני השטח והרבה סיפורים מהעבר שללא מודעות בחרתי להדחיק. זיכרונות שבחרתי לשכוח וה"אני" שחשבתי שאני מכירה כל כך טוב פתאום נראתה לי זרה לגמרי ועם זאת הזדהתי איתה לגמרי. הבנתי למה היא הפכה להיות האדם שהיא עכשיו.

מטיבעי אני אדם שרוצה לגדול עוד ועוד אז חפרתי וחפרתי עד שהגעתי למים ואז לנפט ואז לאוצרות שונים.


אומרים שאדם לא יכול להשתנות. אני מאמינה שזה נכון. הבסיס הוא תמיד אותו בסיס. אבל בן אדם יכול ועוד איזה לבחור בחירות אחרות ולהשתדרג. זה תהליך ארוך וקשה. זה תהליך של למידה, ניסוי וטעיה וה-מ-ו-ן כוח רצון. אבל הוא בהחלט שווה כל רגע.

כי בסופו, כל העולם מונח על כף ידך ואת מבינה שאת יכולה לעשות הכל. את רק צריכה לבחור!

והנה קמתי בוקר אחד וגיליתי שאני מישהי אחרת. מישהי שתמיד חלמתי להיות. מישהי שתמיד קינאתי בה ורציתי להיות. אני!


והנה אני עומדת מול אחד הפחדים הגדולים בחיי. להציג את עולמי הפנימי בפניי העולם כולו.

כתבי היד שלי...

והפחד... פתאום קצת נדחק לפינה ומפנה את מקומו לחבר חדש... אומץ.

אני לא יודעת אם אפשר לסמוך על אומץ. אני לא יודעת אם הוא לא יסבך אותי ויגרום לי להצטער שויתרתי על פחד ככה... אבל אני מוכנה לנסות.


אז יאללה, קופצים למים.

רק הייתי צריכה לדבר על זה...

נכתב על ידי לייני , 1/11/2008 12:10   בקטגוריות איזון גוף נפש, קטעים מכתב ידי, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סטודנטים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללייני אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לייני ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)