נסיון החיים של נעם הביא אותה להעלות על הכתב את כל מה שלא הגיוני שהיא תגיד... כי היא עוד לא יודעת לדבר |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
|
פורים שמח ומבדח..
שלום חבריי היקרים,
אנחנו אומנם אחרי פורים וגם אחרי פסח..ואפילו אחריי יום העצבנות( ככה אבא קורא ליום העצמאות ..ואני יכולה להבין אותן..).אבל אני תינוקת ממש עסוקה ואין לי כלכך זמן אחרי סדר יום כמו שלי..אבל מאוחר מאשר אף פעם..
אז ככותבת נאמנה אני מחוייבת לספר לכם על מעללי בפורים..
זהו חג הפורים הראשון שלי..וסבתא סימונה היקרה החליטה לקנות לי תחפושת של ארנבת..למה דווקא ארנבת?? אווו..אז ככה:
כשנולדתי אמא קנתה לי ספר שקוראים לו: " ברכבת יושבת ארנבת" אני מאוד מאוד אוהבת את הסיפור הזה..כל פעם שאמא מקריאה לי את הסיפור היא משמיעה קולות מצחיקים ועושה תנועות מצחיקות.. יש בסיפור בובה חמודה בשימלה ורודה ודובון וארנבת כמובן,וילדה..כל פעם שאמא עושה טווו-טווו-טווו-טווו אני פשוט צוחקת כלכך ואמא ואבא צוחקים יחד איתי..אני כלכך נהנית מהסיפור הזה, לכן ההחלטה היתה פה אחד!!(אני לא כלכך הייתי שותפה ל"פה אחד??" אבל אמא ואבא מכירים אותי ממש טוב ואם יכולתי לבחור לבד זה מה שהייתי בוחרת)..
ביישוב שאני גרה בו יש עוד ה-מ-ו-ן ילדים שהתחפשו לכל מיני דברים היתה הופעה של ליצן ותהלוכות, אני נבהלתי מכל הסיפור הזה..זה עדיין חדש לי..אל תשכחו שה הפורים הראשון שלי.. אז הלכנו לדודים של אבא ואמא דוד ואהובה וכל המשפחה של אבא הגיע ..ופתאום..ראיתי את סבתא סימונה וסבא איציק..היה כלכך כיף!!קיבלתי המון נשיקות וחיבוקים..
אני חושבת שזה החג שאני הכי אוהבת!!!
עד כאן בנתיים..
בפעם הבאה אספר לכם על ליל הסדר ואיך נרדמתי באמצע כי זה היה ארוך מידי בשבילי
ביי ביי
| |
 דירה לי דירה לי דירה לי חביבה...
ראשית אני מתנצלת בפני קוראי הנאמנים על ההזנחה. עברתי תקופה עמוסה בחיי ואני אנסה לגשר כאן על הפערים.
שנית, אני מתנצלת על המילים "ראשית" ו"פערים". הן עוד לא מתגלגלות לי טוב על הלשון, אז אין לי מושג איך הן נשמעות לכם.
הכל התחיל לפני חודשיים בערך כששמעתי שאמא אומרת לאבא "שמע, חייבים להתחיל לארוז. בעוד שבוע אנחנו עוברים".
עד אז לא הייתי בכלל מודעת לעניין המעבר, ולא ידעתי איך לקבל את הבשורה החדשה. אני זוכרת רק ששכבתי במיטה ובכיתי, עד שאמא באה ונתנה לי מוצץ.
מאד רציתי לקחת חלק בתהליך האריזה, אבל ידעתי שאף אחד לא ייתן לי להיות אחראית על הכלים השבירים, אף אחד לא יפקיד בידי סרט הדבקה ובטח שלא יתנו לי את הטוש העבה לכתוב על הארגזים, בסוף הצליחו למצוא בי שימוש כדוחסת בגדים...
המעבר עצמו עבר די בקלות. הלבישו אותי בבגדים נוחים, העמיסו אותי על האוטו ונסענו. אבל כשהגענו לדירה החדשה, ציפתה לי הפתעה...
מסתבר שההורים שלי ידעו על זה עוד מקודם ופשוט בחרו לא לשתף אותי בזה, אבל כשראיתי שבחדר ההורים אין מקום להכניס מיטת תינוק,ישר הבנתי מה הולך פה...
הם פשוט החליטו על דעת עצמם לשים אותי בחדר נפרד. אתם קולטים?
הלו, תתעוררו... אני תינוקת. מה יהיה אם פתאום אני אחליט לבכות בלילה, ככה סתם, כי בא לי? מי ייגש אלי?
אבל איך לומר... נראה לי שהם חשבו על זה ומאז הם ישנים עם דלת פתוחה. דווקא בלילה הראשון בדקתי את העירנות שלהם ואת מהירות התגובה שלהם ואני חייבת לציין שהם עומדים בקריטריונים המחמירים שלי. עוד לפני הציוץ השני, כבר שניהם ניצבו לייד המיטה, דרוכים ומוכנים לפעולה. כל הכבוד.
איכשהו, התרגלתי די מהר לחדר. בכל זאת לא מדובר כאן רק על ארבעה קירות. מדובר כאן על ארבעה קירות צבועים בוורוד.
שם בחדר יש לי את כל מה שאני צריכה. יש לי שידת החתלה מגניבה, שיהיה לאבא ואמא איפה לעמוד בזמן שהם מחליפים לי. יש לי מיטה נוספת בחדר, שלדודה יהיה איפה לישון כשהיא באה לבקר, ואפילו מדף לספרים, שיהיה לאמא מה להקריא לי כשאני חוזרת הביתה מהמטפלת. בקיצור- בחדר שלי שמו את כל הפינוקים שאנשים אחרים מסביבי צריכים...
עכשיו תסלחו לי כי אני צריכה לאכול משהו. מוטב שאזוז עכשיו לאכול אם אבא ואמא רוצים לשמור על יחסים תקינים עם השכנים החדשים...
שלכם, נעם
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: