מחשבה שעוברת פתאום בראש: "רגע, כבר חודש?!", לעומת המשפט שמהדהד באוזניים: "אני לא יכולה לחכות שנה..."
אומרים שהזמן טס כשנהנים, אבל זה כבר מוגזם.
בפוסט הזה, התנצלתי לעצמי. יודעים מה? אני מתחיל לסלוח. מתברר שהפיקסציה הזו היתה לטובה (ושלא הייתי היחיד שמקובע אליה). היום - אני רק נהנה מזה שהתרכזתי בעבר, שנשארתי ב"מה אם"... ה"מה אם" הזה התגשם, ואני באופוריה.
לדבר
לא לשתוק
לקבל את המר כמתוק
לנשק את לחייך
ולשתות עוד כוסית לחייך
ולשקוע
לא לשמוע
ולחיות בשלום עם עצמי
ולסלוח
גם בכח
אם לא לי אז למי
אם לא לי אז למי
לחפש משמעות
לא מספיק לי לחיות ולמות
ולזרום
לא לחלום
לעמוד מיותם
ולנשום
ולברוח רק לברוח
ולבנות מגדלים באוויר
ולצרוח כדי לשכוח
ולכתוב לך עוד שיר
לקטוף לך עוד שיר
לטייל על החוף
ותמיד רק איתך עד הסוף
כשאלך מה אקח
אם לא את הרגע הזה כאן איתך
ולדמוע עוד לדמוע
ולפחוד כשאת לא לצידי
וליגוע רק ליגוע
לעולם מצידי לעולם מצידי
קצת שונה הפעם...
איך שפעם המגע היה מאוד מהוסס, בצעדי נמלה, והיום... כשאין אותו אז משהו מוזר....
אני מודע לעובדה שכבר כמעט חודש שלא התחברתי למסנג'ר ליותר מחמש דקות, ואני מצטער על ההזנחה הזו. אני אמצא לאט לאט את האיזון.
-ג'ו, באופוריה.
כינוי:
ג'ו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
