חסרים לך דיונים אינטלקטואליים. כאלה שרגעי השתיקה בהם הם השניות שמנסים בהן לחשוב על הצעד הבא, לתכנן אסטרטגיה, ואז – חזרה לדיון סוער, כזה ששוכחים בו לנשום, כי מה שיש לך להגיד יותר חשוב לך מהחמצן; יותר חשוב מהאוטובוס האחרון הביתה, כי אתה מוכיח נקודה. אתה מסביר טענה. אתה מבין את עצמך. כל מילה שיוצאת לך מהפה מובילה לתובנה חדשה. דיון של רבע שעה גורם לך להבין דברים שאתה מנסה כבר שנים לעלות עליהם, ואתה נהנה מזה יותר מכל דבר אחר.
חסרות לך שתיקות. לא שתיקות מביכות, שתיקות מבינות. כאלה שאתה מפחד להוציא בהן הגה, שלא להרוס את הרגע. כאלה שאתה רוצה רק להיבלע בתוכן, להישכח ולשכוח. כאלה שאתה שוכח בהן שקיים סביבך עולם, שיש איזושהי צרה בעולם – כי אתה מרוקן את המוח שלך.
חסרה לך כתף. כתף עליה תוכל להניח את ראשך בתום יום עמוס. כזו שתדע שתמיד תהיה שם, גם אם היא לא זמינה. כזו שלא תפחד להרטיב, שלא תפחד להירדם עליה, שתסיר את כל הפחדים.
חסר לך מקום. מקום אליו תוכל להימלט כשתרצה. מקום בו העולם כבר לא קיים, כמו קצה המפל, לפני הנפילה – רק בלי הנפילה. מקום שקט, שלא תפחד להרעיש בו. שתוכל לשבת בו בשלווה, או לצרוח בו עד שלא ישאר לך קול.
חסרה לך הבנה. הבנה של מה שבעצם חסר בפאזל הזה. או שאולי אתה יודע ומפחד לענות?
כינוי:
ג'ו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
