אם לא עכשיו, ואם אין אני...

“...It’s been a while”

“.Too long”-

“...A penny for your thoughts”

-…

“.I’m so glad I met you”

דברים מתחילים להסתדר... הייתכן?

נראה לי שזה הפוסט האופטימי הראשון שהיה כאן אי פעם.

עכשיו תורי.

-ג'ו

הים הכל-כך עמוק, שמסתיר בתוכו מיליוני סודות,

מחופה על ידי השמש היוקדת.

השמש שלא נותנת להסתכל בים יותר מכמה שניות,

שלא, חלילה, תצליח לקלוט ולו סודה של טיפה אחת.

מאיימת על העוברים ושבים בקרניה החדות.

"תנסה - תיכווה" היא רומזת בעוקצנות.

הבודדים שמתיימרים להיות חזקים ממנה - בורחים בצעקות.

או שמטביעים עצמם.

ילדה קטנה בחצאית ארוכה מתקרבת לגלים הרגועים,

מכווצת את עינייה כנגד קרניה של השמש ומבינה.

מבינה שבדרך כל האדם היא לא תצליח להגיע לשום מקום.

מסתובבת סביב עצמה, צוברת מהירות

ופתאום, ללא התראה, רצה אל תוך הגלים,

בעיניים עצומות,

מבינה.

והילד הקטן בוהה בה, מנסה שוב ושוב להבין איך לעזאזל היא עשתה את זה...

החלטתי להגיב באופן קבוע לתגובות כאן.