אין עיוור יותר מזה שאינו רוצה לראות .
נסכם בזה .
הימים שהעברתי אצל ר' יצאו בסדר מבחינת האוכל , היה מקום לשיפור אבל סרבתי לא פעם אחת לפיתויים שם אז ...
ובכללי , הסופ"ש היה רק בסדר ... יותר רע מטוב אבל בסדר , לא קריטי .
ובינתיים ...
בצום כבר : 69 שעות . [מים , קולה זירו , תה בלי סוכר , מסטיקים] כל שעה יותר מ63 זה השיא שלי .
שיהיה .
התחלתי את הצום ב17/1 קצת לפני 23:00 בלילה .
אני מניחה שאני אשבור אותו הערב לפני שאני אגיע ל72 , לא בגלל שאני לא יכולה/רוצה ,
אלא בגלל שאמא שלי החליטה שבא לה על ארוחה משפחתית קלילה .
נראה מה יהיה .
עריכה :
הצום נשבר עם מנת מרק גדושה ירקות [ראלי מוגזם אבל ניתן לזה 100] בשעה 20:00 . אחרי 69 שעות .
לא יכלת לחכות עוד שעה אמא ?
+ תוספת מרק , 2 קרקרים , ביס מחביתה [120]
אני יודעת שכעוברים עכשיו על פוסטים בבלוג (המעטים שהשארתי) הבלוג הזה נראה דיי ... רדוד .
כל מה שרואים בו זה ימים , קלוריות וחישובים . לפעמים טיפות של רגש .
וככה טוב לי , רוב הזמן .
כי אם כולם אומרים לי שאני חסרת רגשות ולא יודעת איך להרגיש אז למה לא להיות כזאת באמת ?
כשמחקתי שוב את כל הפוסטים זה לא היה בגלל שהתחילה שנה חדשה ,
זה היה בגלל שחבר שלי , שנותן לי את כל העולם ואני חשבתי שגם אני נותנת לו את כל עולמי , אמר לי שזה נראה כאילו אני לא מרגישה כלום .
ר' ברגע של שבירה אמר לי שאני לא מראה לו שום רגש ואם לא הייתי בוכה מולו פעם-פעמיים הוא היה חושב שאני סוג של רובוט .
הייתי בטוחה שאני <כבר> לא כזאת , שאני כן מרגישה , כי כל פעם שאמרתי (ועדיין אומרת) לו 'אני אוהבת אותך' התכוונתי לזה בכל ליבי ,
וחשבתי שהוא רואה כמה קשה לי להפתח ואיך מולו אני מורידה מעליי הרבה שכבות .
אבל כנראה שגם עם כל השכבות שקילפתי מעליי עדיין הגעתי רק לפני השטח ...
לפעמים פשוט בא לי להסביר לו הכל , לאמת את חשדותיו , ואז אולי הוא יראה כמה רגשות יש בי וכמה שאני לא מוזרה .
ולא רק לו , אלא לכל הסביבה שלי .
כ"כ בא לי להפסיק להעמיד פנים כמו שאני עושה כבר במשך שנתיים.. מצידי להסתובב בביה"ס כשהתואר 'מופרעת אכילה' מרחף מעליי .
ככה אף אחד לא ישאל שאלות , כי הכל יהיה ברור .
בתקווה לשבוע מוצלח ורגוע .
לוס 3>
וזה לא שלא אכפת לי, פשוט אין לי מושג מה לעשות .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
לוס .