Extraordinary

שנה וארבעה חודשים עברו מהפעם האחרונה שכתבתי פוסט.

אני עדיין זוכרת את הפוסט האחרון כאילו כתבתי אותו אתמול, אותם הרגשות מציפים אותי בכל פעם מחדש כשאני נותנת למחשבות שלי לנדוד.

אפשר להגיד כשאני מועדת. 

עברתי כל כך הרבה בשנה האחרונה, למדתי על עצמי ויש מצב שזאת השנה הכי משמעותית שהייתה לי.

איבדתי את זה קצת, המשקל שלי השתגע איתי, עכשיו כשאני בבית די בטוח להגיד שחוזרים למסגרת. 

בתור התחלה אני צריכה לרדת חזרה ל50. מחר אני אקנה סוללה חדשה למשקל ונראה עד כמה המצב חמור. 

יש לי בערך חודשיים לעשות את זה כמו שצריך הפעם. לחזור לכל מה שאני יודעת.

לספור את הקלוריות. לישון רעבה קצת, לא יקרה כלום. 

אני צריכה קצת תעסוקה.

חזרתי בזמן קצת לא טוב, קשה לי למצוא את עצמי ואני חושבת שנשבר לי הלב בפעם הראשונה.

אני עדיין מנסה לעכל. 

עברתי רעב, כאבים בכל הגוף, קעקועים, פירסינגים, נפלתי, נותחתי, שברתי איברים אפילו. 

כל אלה לא משתווים לכאב הזה עכשיו. 

כי אני לא יודעת מה לעשות איתו. לא בטוחה איך להתמודד.

לפחות הפעם אני לא אוכלת בצורה ריגשית. 

בכל אופן, אני עדיין מנסה למצוא הגיון בזה שבחור זר הצליח לרסק אותי ככה. 

לא חבר של שנים, לא אקס מיתולוגי, לא אהבה ראשונה, בלי דייט אחד. 

פשוט יום אחד, ערב ראש השנה ליתר דיוק, שמתי אליו לב. מאז אני מתעלמת מכל דבר שהוא לא הוא.

שמתי אליו לב בזמן רע מבחינתו. כל אחד והתסביכים שלו אני מניחה.

יצאתי עם בחורים, אלה שהצליחו קצת לעניין אותי מעבר אבל אף פעם לא מספיק. רציתי רק אותו. אפשר להגיד עוד רוצה.

הבדיחה קצת על חשבוני הפעם. די הוגן בהתחשב שתמיד הייתי זאת שצוחקת.

כבר למדתי ממזמן שמפסיקים לחשוב על מישהו אחד כשמתחילים לחשוב על מישהו אחר,

אבל עדיין הוא כל מה שאני רוצה לחשוב עליו. מתעלמת לחלוטין מהעובדה שניסיתי כל דבר אפשרי עם הבחור.

מצד אחד אני חושבת שאסור לי לוותר כי לא כל יום פוגשים מישהו שמצליח להפיל לך את הלב (מספיק שאני אראה אותו מאחור במרחק של 100 מטר ממני בשביל שיעבור לי זרם),

ומצד שני אני חושבת שיש כבר גבול לכל תעלול ובזמן שאני מנסה להבין את הנשמה המיוסרת שלו אני מתייסרת בעצמי. 

כמה אפשר לנסות ולחכות?! 

כאן בעצם אני חוזרת לעניין של הדד-ליין לירידה במשקל. בערך בעוד חודשיים אני אתקל בו שוב.

הפעם אני רוצה לבוא מלמעלה, לעשות את זה הפוך. טיפשי אבל אני מקשרת הכל למשקל זה כבר ידוע.

זה יחזיר לי את הביטחון שאני צריכה בשביל להתמודד איתו שוב. 

אולי ורק אולי זה ישנה את דעתו, מי מבין איך הוא חושב. 

מה שכן אין דבר שמעלה לי את המוטיבציה כרגע כמו המחשבה על הרגע הזה.

אני רק מחכה לו. 

אני הולכת וחושבת איך אני מתקרבת לרגע הזה.

אני רצה ומרגישה שאני רצה אחריו.

אני עולה מדרגות ומדמיינת שזה מה שמחכה לי מעלה.

הזמן שיש לי הוא פחות או יותר אחרי חג הפסח. 

אז מוטיבציה יש, אמצעים יש ועכשיו יש גם תמיכה. מה יותר תומך מהבלוג הזה שמלווה אותי כבר שנים?

שבוע טוב ישרא-בלוג, 

תמיד טוב לחזור. 

לוס. 

(היום שבו נכתב פוסט בהרגשה חיובית בערך!)

      תחסכו ממני ביקורת, הרעיפו עליי חיזוקים.

יום 1 - 500 קלוריות.

נס קפה ענק - 85 קל'.

X2 מעדן 0% - 80 קל'.

סלט ענק + פתית עם גבינה 5% - 140 קל'.

תפוח - 50 קל'.

סלט + 2 פתית עם גבינה 5% - 130 קל'.

סה"כ: 485 קלוריות. נייס.

להוסיף הליכה וריצה ויום פעיל במיוחד.

יום 2 - 500 קלוריות.

שני תפוחים - 80 קל'.

פעמיים נס קפה - 80 קל'.

שוקולד - 50 קל'.

סלט ענק עם בולגרית + 2 פתית עם גבינה 5% - 160 קל'.

אפרסק - 60 קל'.

חטיף אנרג'י - 58 קל'.

נכון לעכשיו (19:20) אכלתי 488. וגם היום הייתי בהתרוצצויות.

נראלי שזהו להיום.

עריכה - טוב לא סיימתי להיות כנראה והגעתי ל600. לא נורא לא נורא, אחרי כל מה שעשיתי היום זה הגיע לי, לנשמתי ולגופי.

יום 3 - 400 קלוריות.

יום זה הוכרז ככישלון טוטאללללי, והכל הודות לאמא שלא הסכימה לי לקום מהשולחן לפני שסיימתי את כל מה שבצלחת.

מכאן שעברתי את ה400 אם לא הכפלתי אותם בארוחה. תודה באמת.

בהצלחה לי.

כמה לחץ, כמה מטלות, כמה דברים. אוי ה'.

אני לא ישנה טוב, אני לא אוכלת טוב (כלומר - אני אוכלת יותר מידי), אני לא מפוקסת ואני גם ממש עצבנית.

יש לי כ"כ הרבה דברים לעשות בשבוע הקרוב ואין לי אפשרות לתפקד כשכל מה שמעסיק אותי זה אוכל וקלוריות.

כרגיל.

הלוואי והשבוע הזה התפקוד שלי לא יושפע ממה שאני אוכלת,

שאני אתאפק ולא אקח לקס' בלילה שלפני המתכונת, שאני אצליח במתכונת כמובן..

ושאני אכוון את המחשבות שלי ואת השעות הנוספות שהראש שלי עושה לדברים רצויים יותר.

אני יודעת שמלפני שבוע הייתי 51.1, עכשיו זה כבר רחוק, אני מניחה שמעל ל52.

נתתי את המשקל לחברה, וטוב שככה לבינתיים.

ממש מתכוונת להשתדל לעסוק במה שאמור להיות לי חשוב, וגם להשקיע בעצמי.

די זנחתי את החד"כ בזמן האחרון, רוב הפעמים כי הרגשתי שמנה מכדי לשים אפילו חולצה רופפת.

בפעמים האחרות הייתי על לקס' וכשעושים ספורט כשהחומר עדיין בגוף יש כאבים עזים ומוזרים.

בין כל הבלגן אני חושבת ששבוע טיפוח יעשה לי הכי טוב. כי כשאני מרגישה סופר נקייה וטהורה מבחינה הגיינית וקוסמטית (חחח) לא בא לי אוכל.

כאילו אם עשיתי גבות ואני יאכל אחרי זה משהו השיער יצמח לי שוב D:

זה ממש ככה. ההרגשה היא שהאוכל יזהם אותי כליל.

אני מקווה שאני אשרוד לפחות את השבוע הזה בלי לדעת בלקס',

אעמוד במטרות ובמטלות, אשקיע בעצמי ושלא אלחץ אם אכלתי נס קפה. (כן כי אני אומרת אכלתי נס קפה)

יאללה בננות שיהיה לכולנו שבוע מוצלח, רגוע ומועיל!.

אוהבת אתכן 3>

חברותיי מדברות בניהן מולי, עליי: "אמרתי לך שהיא אוכלת".

וזה אחרי שאמרתי ששתיתי מרק ובתכנון שלי איזה סלט טוב.

שיהיה.

אוליביה פלרמו - Olivia Palermo

בשנה האחרונה היא ההשראה שלי (אחרי כל בנות 90210). היא פשוט רזה בצורה מדהימה והיא מלאת חן.

אוליביה היא אחת מבנות החברה בניו - יורק, היא בת למשפחה עשירה וכך גם כל האנשים הסובבים אותה (איוונקה טראמפ למשל).

היא לא השראה רק בשבילי, הסופרת של סדרת גוסיפ גירל כתבה את הדמות של סרינה מהסתכלות על פלרמו.

כמעט בכל התמונות חבר שלה לידה (בונוס), אבל הדבר השני הכי מעניין בה אחרי כמה טוב היא נראית זה כמה טוב היא מתלבשת.