| 10/2007
פרק 40 : סוף דבר
זהוא, קלרנץ מת במוות הכיממוצה של חתוליי הרחוב ובכלל, המטרה של קלרנץ היתה להיות החתול הממוצה ביותר שרק יכול להיות,הוא נולד חי ומת בדרך הממוצעת ביותר. מתרת הסיפור היתה להראות לאנשים את עולמם של חתוליי הרחוב, את צורת השילטון בקבוצה (שאופינית לכול סוגיי החתולים גם לגדולים כמו האריות) את הקשיים, המחלות , הקרבות , המכוניות , האנשים , וכלבים. הראתי בסיפור את כול סוגיי הסבל, כלב שתפס את קלרנץ ילדים שהתעללו בצינק (פרק 29) קרבות חתולים ולבסוף גם הנוראה מכול, דריסה... אתם חייבם להבין שהחתול המעוך שאתם רואים על הכביש חיי חיים והיו לו זכרונות ומחשבות (בסיסייות אומנם) והיו לו (או לה) גורים ועים זה גור גם היתה לו אימא... תחשבו, תחשבוא לפניי שאתם לא עוצרם לחכות לחתול כי אתם ממהרים, תחשבו לפניי שאתם נותנים לכלב שלכם לרוץ אחריי חתול, תחשבו פי כמה וכמה לפניי שאתם מתעללים בחתול. תחשבו.... ..
תודה
| |
פרק 39 : המוות
טל ואבא שלו יצאו בבוקר לכיוון תל אביב לבקר את סיגל, סבתו של טל ואימו של אבנר אביוו של טל. הם נכנסו למכונית הלבנה והחלו לסוע בדרך הארוכה לתל אביב...
קלרנץ היה רעב בטרוף. הוא היה חלש כול כך וכמעט התלעף שוב גם עינו הימנים כבר היתה סתומה כמעת לגמריי במוגלה וחוץ מהחריץ הקטן במוגלה הוא לא ראה כלום, ירוק, הוא חיפש את הצבע הירוק של פחיי הזבל, גבו היה מלה בזוהמה שנדבקה ויוצרה על הפצה הפתוח ... אלה היו שעות אחר הצהריים כבר, הוא לא נתקל עדיין בשום פח נמוך מספיק כדיי שיוכל לטפס עלוו במצבו, בניי אדם חתולים כלבים ומכוניות הסתובבו ברחוב וכול הבוא סכנה בשביל החתולה החולה קטוע הזנב. חתול שעבר חיים ארויכם של כמעט שנתיים כבר רק כדיי להגיע למצב הזה. חולה ופצוע מחפש אוכל בפחיי זבל ללא יכולת לצוד או לברוח מסכנה. כלב החל לנבוך לכיוונו של קלרנץ והוא בתגובה החל ללכת במהירות הגדולה ביותר שיכל לכיוון השני שבמקרה היה כיוון הכביש, בן אדם תפס את הכלב ולא נתן לו לתפוס את קלרנץאז הוא הצליח להמלט, ואז, מעבר לכביש הוא ראה אותה, ערמת זבל, בגובה שהוא יכל להגיע אלוו עים הרבה מזון בתוכה . התמונה בשארית הראיה שנותרה לו בגלל המוגלה של המחלה היתה כזו: כביש אחרוו מדרכה ועלייה אנשים ומאחרויי המדרכה ערמת הזבל, הכול בתוך עיגול קטן שבוא עוד לא היתה מוגלה, הוא הלך הכי מהר שיכל לכיוון האוכל בידיעה שאים יזהר המכוניות יאטו את ריצתם המטורפת ויתנו לו לעבור כמו תמיד, חתול מבוגר, שכבר השלים את מעגל החיים , חווה הקמה של להקה וסילוק מנהיג, פגש חתולים משונים ומענינים ונתקל בסכנות משונות, אפילו היה אצל בניי אדם, הכול הוביל לרגע הזה שהוא התכונן לחצות את הכביש. הוא רץ על האספלת שהיה רטוב מעט מאתמול , ממקד את ראייתו על האוכל מהעבר השני של הכביש, כמעט מגיע למה שחיפש כולה יום, עוד שניה מגיע.... טרח!!! גלגל המכונית פגע בצלעותוו, מרסק את עברוו שרירוו ועצמותוו אל האספלת הרטוב, משפריץ דם לכול עבר ומורח את קיבתו הריקה לעיסה, מסמן את עקבות הרגליים של המכונית על הדיסה שהחלק האמצאי של גופו הפך להיות, דם נוזל מפיוו ומאפו יחד עים ההפרשות. המכונית המשיכה לסועה מותירה את קלרנץ מת על האספלט..."אבא!! דרסתה חתול!!" צעק טל "עים הינו מחכים לכול חתול שיעבור את הכביש לא הינו מגיעים בזמן לסבתה" ענה אבנר...
| |
פרק 38 : בחזרה לדרכים קלרנץ התעורר בשעות המוקדמות של הלילה כשבניי האדם עוד לא הלכו לבתייהם אבל כבר היה חושך. המכונית עוד לא התעוררה וקרלנץ יצה מתחתיה , אל הסיוט הנורא מכול , פצוע חולה רטוב ומגורש הוא התחיל ללכת, בלי לדעת לאן בלי לדעת למה, עובר בין אנשים ,מביט במכוניות , נופל מדיי פעם לעיתים בגלל המחלה לעיתים בגלל הכאב החד בגב, כול פעם שהוא נופל מתעלף והבזקים של זיכרון חוזרים אלוו, ראשית הקירות החמים והחושך, המקום בוא הרגיש כול כך מוגן , לאחר מכן השאלות והפעם הראשונה שראה את אסטיק וג'רנס כשתיי גושיי בשר מגעילים, אחריי זה התמונה של האור, ואז ג'רנס נתקל בענף קשהוא מנסה לצת מהשיח ואז הטיול הראשון, בהבזקיי הזיכרון הבאים שחזרו אלוו תוך כדיי התעלפויות הוא ראה את הורוו משוחחים ואת המשחקים עים צינק והגורים האחרים , ואז גציונק, הנהימות של גציונק על ג'רנס חזרו אלוו והכנסו אותו לפניקה , ואז הקרב בוא ג'רנס הרג את גציונק והגירוש של צינק... כול זיכרון מופיע בנפילה, לעיתים על מדשאה לעיתים על המדרכה, כול התעלפות חוספת אותו לסכנות ומסכנת את חיוו.. ואז שניה אחריי שחצה כביש למזלו הוא התעלף שוב. הקרב עים אחיוו חזר אלוו וגרליר והמכונית שדרכה עלוו, ואז הכלב שפצה את זנבו ובניי האדם שתפסו אותו ואכלו את הזנב, והחלום שבוא הפך למכונית כאילו שודר שוב במוחו ... הוא קם והמשיך ללכת עוד כמה מטרים עד שמצה מקום מסתור ושם נרדם, וחלם על פגישתו הראשונה עים פוצקה ולבנה, ועל הזכר , אביוו של דרטיל שהגיע ולבסוף למותה של לבנה והגירוש והתעורר בבהלה כשהרגיש שוב את ציפורנוו של דרטיל קורעות את גבו... שהתעורר נזכר שלא אכל כבר יותר מיומיים, אבל הרעב שלו נעלם בגלל המחלה ובקושי היה בכוחו ללכת ובתך שלא לצוד ... היה כבר שעות הבוקר ובניי האדם עוד לא יצאו מבתיהם, מעט מאוד מכוניות היו על הכביש וגם הם לא היו עצבניות כהרגלם, זה היה יום מעט חורפי אך גשם לא ירד, רק היה קריר מעט ולשמיים היה גוון של אפור בהיר , יום מעולה לכול אוהביי החורף... קלרנץ החליט ללחת לחפש פח זבל בתקווה שיוכל לפתס אלוו ולמצו מעט אוכל, גבו כאב ועינו השמלית היתה סתומה במוגלה שלא לדבר על ההפרשות מאפו שלכלכו את כול פרצופו . הפצע שלו הזדהם בלילה והיה קשה להסתקל בוא מרוב גועל . אבל הרעב גבר על כול הכאבים והוא היה נחוש למצוא משהוא לאכול...
| |
לדף הבא
דפים:
| |